רש״ש על משנה כתובות י״ב

1 במשנה לכשתבוא אצלי אזונה כו'. עי' פירש"י ורע"ב. ותמיהני מדוע לא פי' כפשוטו דקאי על הבת עצמה ולאפוקי מאלמנה דתנן לקמן דיכולין לומר לה אם את אצלינו כו' עי' ברא"ש ור"ן:

2 שם ברע"ב ד"ה הנושא כו'. או שאמר אתם עדי שאני מחייב עצמי. מוכח שהולך בשיטת הרמב"ם הובא בר"ן שגם באתם עדי יכול להתחייב א"ע ושכן גם דעת הרי"ף. והתוי"ט ל"ד שהשיא כוונתו לעדי הודאה כשטת רש"י. אולם פי' הרע"ב במשנה תמוה דהרי חזינן דהש"ס לא אוקים למתניתין בכגון זה אלא בגוונא דפלוגתתם או בשטרא פסיקתא: