רש״ש על משנה כלים ה׳:ז׳

מהדורה: משניות דפוס ראם, ווילנא תרס"ח

« רש״ש על משנה כלים ה׳:ה׳ רש״ש על משנה כלים ה׳:י״א »

7 תַּנּוּר שֶׁנִּטְמָא, כֵּיצַד מְטַהֲרִין אוֹתוֹ. חוֹלְקוֹ לִשְׁלֹשָׁה, וְגוֹרֵר אֶת הַטְּפֵלָה עַד שֶׁיְּהֵא בָאָרֶץ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ לִגְרֹר אֶת הַטְּפֵלָה, וְלֹא עַד שֶׁיְּהֵא בָאָרֶץ, אֶלָּא מְמַעֲטוֹ מִבִּפְנִים אַרְבָּעָה טְפָחִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, וְצָרִיךְ לְהַסִּיעוֹ. חִלְּקוֹ לִשְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַגָּדוֹל טָמֵא וְהַקָּטָן טָהוֹר. חֲלָקוֹ לִשְׁלֹשָׁה, אֶחָד גָּדוֹל כִּשְׁנַיִם, הַגָּדוֹל טָמֵא, וּשְׁנַיִם הַקְּטַנִּים טְהוֹרִין:

פירוש רש״ש על משנה כלים ה׳:ז׳

7 ברע"ב ד"ה אלא ממעטו. שהוא שיעור תחלתו כו'. יותר היה נאות לומר שהוא שיעור סופו. או שיעור שיריו:

8 תוי"ט ד"ה חולקו. ומש"ה לא סגי כו' אלא בעינן דלא ליהוי רובא. הלשון אינו מכוון וכך הל"ל אלא בעינן עד שיהא בארץ. ואולי ט"ס הוא וצ"ל ולא בעינן דלא ניהוי רובא:

« רש״ש על משנה כלים ה׳:ה׳ רש״ש על משנה כלים ה׳:י״א »