רש"ש על מנחות ק״ד

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור מנחות ק״ד
1 וְהָהוּא גַּבְרָא עַל פַּלְטֵר סָמֵיךְ.
2 מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי יְהוּדָה מוֹרְיָינָא דְּבֵי נְשִׂיאָה הֲוָה, וְאוֹרִי לֵיהּ כִּשְׁמַעְתֵּיהּ.
3 דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁשָּׁה דְּבָרִים מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל. דַּם נְבֵילוֹת – בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: אַף כְּשֶׁטִּמְּאוּ בֵּית הִלֵּל, לֹא טִמְּאוּ אֶלָּא בִּרְבִיעִית, הוֹאִיל וְיָכוֹל לִקְרוֹשׁ וְלַעֲמוֹד עַל כְּזַיִת.
4 מַתְנִי׳ אֵין מִתְנַדְּבִין לוֹג, שְׁנַיִם, וַחֲמִשָּׁה, אֲבָל מִתְנַדְּבִין שְׁלֹשָׁה, וְאַרְבָּעָה, וְשִׁשָּׁה, וּמִשִּׁשָּׁה וּלְמַעְלָה.
5 גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ – יֵשׁ קֶבַע לִנְסָכִים, אוֹ אֵין קֶבַע לִנְסָכִים?
6 הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן דְּאַיְיתִי חַמְשָׁה. אִי אָמְרַתְּ אֵין קֶבַע לִנְסָכִים – מָשֵׁיךְ וּמַקְרֵיב אַרְבְּעָה מִינַּיְיהוּ, דַּחֲזֵי לְאַיִל, וְאִידַּךְ הָוֵי נְדָבָה. וְאִי אָמְרַתְּ יֵשׁ קֶבַע לִנְסָכִים – עַד דִּמְמַלֵּי לְהוּ לָא קׇרְבִי.
7 מַאי? אָמַר אַבָּיֵי: תָּא שְׁמַע, שִׁשָּׁה לִנְדָבָה, וְאָמְרִינַן: כְּנֶגֶד מִי? כְּנֶגֶד מוֹתַר חַטָּאת, וּמוֹתַר אֲשָׁמוֹת, וּמוֹתַר אֲשַׁם נָזִיר, וּמוֹתַר אֲשַׁם מְצוֹרָע, וּמוֹתַר קִינִּין, וּמוֹתַר מִנְחַת חוֹטֵא.
8 וְאִם אִיתָא, לִיתַקֵּין שׁוֹפָר אַחֲרִינָא כְּנֶגֶד מוֹתַר נְסָכִים!
9 הָנָךְ לְנִדְבַת צִבּוּר אָזְלִי, הָנֵי שְׁכִיחִי, אֶפְשָׁר דְּמִצְטָרְפִי דְּמָר וּדְמָר בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, וְקָרְבִי.
10 אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע, ״אֶזְרָח״ – מְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַדְּבִין נְסָכִים, וְכַמָּה? שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין.
11 וּמִנַּיִן שֶׁאִם רָצָה לְהוֹסִיף יוֹסִיף? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִהְיֶה״. יָכוֹל יִפְחוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״כָּכָה״.
12 מַאי ״יוֹסִיף״? אִילֵּימָא אַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה – מַאי שְׁנָא שְׁלֹשָׁה? דַּחֲזוּ לְכֶבֶשׂ – אַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה נָמֵי חֲזוּ לְאַיִל וּפַר! אֶלָּא לָאו, חֲמִשָּׁה, וּשְׁמַע מִינַּהּ אֵין קֶבַע לִנְסָכִים. שְׁמַע מִינַּהּ.
13 אָמַר רַב אָשֵׁי: וְהָא אֲנַן לָא תְּנַן הָכִי? אֵין מִתְנַדְּבִין לוֹג שְׁנַיִם וַחֲמִשָּׁה. קָתָנֵי חֲמִשָּׁה דּוּמְיָא דִּשְׁנַיִם, מָה שְׁנַיִם דְּלָא חֲזוּ כְּלָל, אַף חֲמִשָּׁה נָמֵי דְּלָא חֲזוּ כְּלָל.
14 מִידֵּי אִירְיָא? הָא כִּדְאִיתַהּ, וְהָא כִּדְאִיתַהּ.
15 אָמַר אַבָּיֵי: אִם תִּמְצָא לוֹמַר אֵין קֶבַע לִנְסָכִים – הָא אֵין קֶבַע לִנְסָכִים, אִם תִּמְצָא לוֹמַר יֵשׁ קֶבַע לִנְסָכִים – עַד עֲשָׂרָה פְּשִׁיטָא לִי, אַחַד עָשָׂר
16 מִיבַּעְיָא לִי, מַאי: גַּבְרָא לִשְׁנֵי פָּרִים קָא מְכַוֵּין, וְעַד דִּמְמַלֵּי לְהוּ לָא קׇרְבִי, אוֹ דִלְמָא לִשְׁנֵי אֵילִים וְכֶבֶשׂ אֶחָד קָמְכַוֵּוין? תְּרֵי מֵחַד מִינָא וְחַד מֵחַד מִינָא אָמְרִינַן, אוֹ לָא? מַאי? תֵּיקוּ.
17 מַתְנִי׳ מִתְנַדְּבִין יַיִן, וְאֵין מִתְנַדְּבִין שֶׁמֶן, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: מִתְנַדְּבִין שֶׁמֶן.
18 אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: מָה מָצִינוּ בְּיַיִן, שֶׁהוּא בָּא חוֹבָה וּבָא נְדָבָה, אַף שֶׁמֶן שֶׁהוּא בָּא חוֹבָה בָּא נְדָבָה. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּיַיִן שֶׁכֵּן קָרֵב עִם חוֹבָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, תֹּאמַר בְּשֶׁמֶן שֶׁאֵינוֹ קָרֵב עִם חוֹבָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ?
19 אֵין שְׁנַיִם מִתְנַדְּבִין עִשָּׂרוֹן אֶחָד, אֲבָל מִתְנַדְּבִין עוֹלָה וּשְׁלָמִים, וְעוֹף – אֲפִילּוּ פְּרֵידָה אַחַת.
20 גְּמָ׳ אָמַר רָבָא: מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם נִלְמוֹד, מִתְנַדֵּב אָדָם מִנְחַת נְסָכִים בְּכׇל יוֹם.
21 פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא: מִנְחַת נְדָבָה גַּלִּי בַּהּ רַחֲמָנָא – הָנֵי חֲמִשָּׁה מְנָחוֹת אִין, טְפֵי לָא! קָא מַשְׁמַע לַן: הָנֵי מִילֵּי בִּסְתָמָא, אֲבָל הֵיכָא דְּפָרֵישׁ – פָּרֵישׁ.
22 אֵין שְׁנַיִם מִתְנַדְּבִין. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״תַּקְרִיב״, עוֹלָה נָמֵי הָא כְּתִיב ״יַקְרִיב״!
23 אֶלָּא עוֹלָה מַאי טַעְמָא, דִּכְתִיב ״לְעֹלֹתֵיכֶם״, מִנְחָה נָמֵי הָא כְּתִיב ״לְמִנְחֹתֵיכֶם״, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיב בָּהּ ״נֶפֶשׁ״.
24 תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי אוֹמֵר: ״אֲשֶׁר יַקְרִיב קׇרְבָּנוֹ לְכׇל נִדְרֵיהֶם וּלְכׇל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה׳״ – הַכֹּל בָּאִין בְּשׁוּתָּפוּת, לֹא סִילֵּק הַכָּתוּב אֶלָּא מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נֶפֶשׁ״.
25 אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה נִשְׁתַּנֵּית מִנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר בָהּ ״נֶפֶשׁ״? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִנְחָה? עָנִי, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִילּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ לְפָנַי.
26 אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מָה נִשְׁתַּנֵּית מִנְחָה, שנאמר שֶׁנֶּאֶמְרוּ בָּהּ חֲמִשָּׁה מִינֵי טִיגּוּן הַלָּלוּ? מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וְדָם שֶׁעָשָׂה לוֹ אוֹהֲבוֹ סְעוּדָה, וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא עָנִי. אָמַר לוֹ: עֲשֵׂה לִי מִן חֲמִשָּׁה מִינֵי טִיגּוּן, כְּדֵי שֶׁאֵהָנֶה מִמְּךָ.
27 הֲדַרַן עֲלָךְ הַמְּנָחוֹת וְהַנְּסָכִים.
28 מַתְנִי׳ ״הֲרֵי עָלַי עִשָּׂרוֹן״ – יָבִיא אֶחָד, ״עֶשְׂרוֹנוֹת״ – יָבִיא שְׁנַיִם, ״פֵּירַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי״ – יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן.
29 ״הֲרֵי עָלַי מִנְחָה״ – יָבִיא אֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יָבִיא מִנְחַת הַסּוֹלֶת, שֶׁהִיא מְיוּחֶדֶת שֶׁבַּמְּנָחוֹת.
30 ״מִנְחָה״ אוֹ ״מִין הַמִּנְחָה״ – יָבִיא אַחַת. ״מְנָחוֹת״ אוֹ ״מִין מְנָחוֹת״ – יָבִיא שְׁתַּיִם. ״פֵּירַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן פֵּירַשְׁתִּי״ – יָבִיא חֲמִשְׁתָּן.
31 פֵּירַשְׁתִּי מִנְחָה שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים, וְאֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה פֵּירַשְׁתִּי – יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. רַבִּי אוֹמֵר: יָבִיא מְנָחוֹת שֶׁל עֶשְׂרוֹנוֹת, מֵאֶחָד וְעַד שִׁשִּׁים.
32 גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא! ״עֶשְׂרוֹנוֹת״ – יָבִיא שְׁתַּיִם אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ. הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! מִיעוּט עֶשְׂרוֹנוֹת שְׁתַּיִם אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ.
33 ״פֵּירַשְׁתִּי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי״ – יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. מַאן תַּנָּא?
34 אָמַר חִזְקִיָּה: דְּלָא כְּרַבִּי, דְּאִי רַבִּי, הָאָמַר: יָבִיא מְנָחוֹת שֶׁל עֶשְׂרוֹנוֹת מֵאֶחָד וְעַד שִׁשִּׁים.
35 וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי, בְּאוֹמֵר ״פֵּירַשְׁתִּי עֶשְׂרוֹנוֹת אֲבָל לֹא קְבַעְתִּים בִּכְלִי״, דְּמַיְיתֵי שִׁיתִּין עֶשְׂרוֹנוֹת בְּשִׁיתִּין מָאנֵי.
36 ״הֲרֵי עָלַי מִנְחָה״ – יָבִיא אֵיזֶהוּ שֶׁיִּרְצֶה וְכוּ׳. תָּנָא: הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה.
37 אֶלָּא מֵעַתָּה, הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה״ – יָבִיא בֶּן בָּקָר, הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב
פירוש רש"ש על מנחות ק״ד
1 רש"י ד"ה ואידך הוי נדבה. ויצטרף עם שני כצ"ל וכו' לנסכי תמיד כו'. לכאורה זהו דעת צדוקים לעיל סה דיחיד מתנדב ומביא תמיד. ולקמן ל"ק הש"ס אלא דמצטרפי דמר ודמר כו' דהיינו עם של יחיד כמוהו. וי"ל דכוונתו שימסרם לציבור. ועי' מל"מ פ"ד מהל' שקלים שהאריך הרבה בפרט זה:
2 רש"י ד"ה וא' למותר אשם נזיר. וזה להתירו ביין. תימה דהרי אשם אינו מביא אלא בשנטמא ולא בא רק להכשירו לנזירות טהרה וכ"פ בעצמו לקמן קח. אבל ביין עדיין אסור עד שימנה מחדש ימי נזירותו ויביא קרבנותיו. גם מש"כ בדבור הסמוך דאשם מצורע בא להתירו במחנה תמוה כמש"כ לעיל ד ב:
3 תד"ה אין. תימה כו'. לעד"נ דהכא שאני דיוכל להצטרף דמר ודמר כמו דנתבאר לעיל פט ב דמותר לערב יין ביין וכדלקמן בגמרא. וכן לקמן קו בפלוגתת רבי ורבנן משמע דחובה בחובה לכ"ע מערבין. משא"כ במנחה דצריך לקמוץ מכאו"א. ואין קומצין אלא על עשרונות שלמות. ודברי התוי"ט בזה אינן מוחוורין:
4 בסה"ד תיבת למדה מיותרת:
5 במשנה מתנדבין יין. לעיל ולקמן קז ילפינן לה מאזרח וכ"כ רש"י במתניתין. והתוי"ט מביא מת"כ דיליף לה מקרבן ע"ש וכ"כ לקמן בפי"ג מ"ג. ולפלא דשביק גמרא דילן ואזל בתר ת"כ. ולעיל מ"ד ובפ' דלקמן מ"ה הביא בעצמו דרשא דאזרח. ובאמת מאזרח ליכא למילף אלא שמתנדב מנחת נסכים כדאמר רבא לקמן והיינו סלת ושמן ויין דהכתיב שם יעשה ככה ולעיל מיני' כתובים שלשתן. ואולי הואיל דאין הסולת והשמן מעכבין את היין כו' בבאין עם הזבח לכן יכול ג"כ להתנדב כאו"א בפ"ע. אבל קשה דהא בקרא דאזרח מסיים להקריב אשה כו' והמתנדב יין קי"ל דלשיתין אזיל לעיל עד ב וכדפרש"י ועי' זבחים צא ב:
6 שם רט"א מתנדבין שמן. ולעיל עד ב אמר שמואל דקומצו ושיריו נאכלין כדפרש"י. וכ' התוי"ט דלקמצי' בפס ידו כו' א"א אלא שמפריש בכלי שיעור קומץ כו'. עמש"כ עליו ביומא רפ"ה:
7 רש"י ד"ה מתנדבין . ואין מתנדבין שמן בלא סלת ויין. והעתיקו הרע"ב ול"נ למחוק תיבת ויין דודאי מתנדבין שמן עם סלת בלא יין אפילו מנחת נסכים אף לר"ע כמו שמנדבין יין לבד וכמו שבאר טעמו:
8 רש"י ד"ה עם חובתו בפ"ע. אע"פ כו' אינו מעורב במנחה. ולשון הרע"ב אינו מעכב המנחה. הלשון הפוך וכך הל"ל אין המנחה מעכבתו. והתוי"ט כ"ע דהא לא תנן דיין מעכב מנחה והוא לפי לשונו של הרע"ב ולפלא דאישתמיטתי' משנה מפורשת בפ"ד מ"א הסלת והשמן א"מ את היין ולא היין מעכבן:
9 רש"י ד"ה קמ"ל. היכא דאמר מנחה סתם כו'. ובר"פ דלקמן פליג ר"י ואמר דיביא מנחת הסלת. ואולי לדידי' נמי אם אמר א' מן המנחות המתנדבות עלי יביא איזו שירצה אבל מן הה':
10 במשנה פירשתי וא"י איזה מהן כו'. עפרש"י. ובמשניות הגי' וא"י מה פירשתי. וגם גי' זו יש לכוונה ע"ד פרש"י. ופי' הרע"ב לא מחוור:
11 רש"י ד"ה ואיני יביא ששים עשרון. דמתני כו' והשאר יהא נדבה. והעתיקו הרע"ב. וכן פרש"י לקמן בדברי ת"ק דרבי. והתו"ח גמגם ע"ד הרע"ב ע"ש. ול"נ דמש"כ והשאר נדבה ר"ל דאף שלא נתחייבתי אלא בפחות. השאר מנדב אני לנדרי שיהי' יותר גדול על מה שנדרתי והיינו כמו קטן והביא גדול דלרבנן יצא והוא כאוקימתא דרב אשי לקמן קו ב. וזה ע"ד שפירשתי בס"ד בנזיר נט ב במשנה והעולה נדבה שבדברי ב"ז ע"ש:
12 רש"י ד"ה הרי עלי מנחה. מחמשה מנחות. הס"ד ואח"כ
13 מה"ד מיוחדת. וכצ"ל:
14 גמרא באומר כו' אבל לא קבעתים בכלי. נ"ל דר"ל שהתנדב אדעתא דהכי שיוכל להקריב איך שיחפוץ אם בכלי אחד או בכמה כלים. ולכן לא מספקינן ליה ביותר מששים דלא היה יכול להביאם בכלי אחד. והתוי"ט נדחק בזה ע"ש: