רש"ש על כתובות פ״ז א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על כתובות פ״ו ע״ב רש"ש על כתובות פ״ז ע״ב »

1 כתובות פתח ↗

עַל אַפּוֹטְרוֹפְּיָא שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּחַיֵּי בַעְלָהּ. רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: עַל הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ.

2 כתובות פתח ↗

מַתְנִי׳ הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ — לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה — לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, וּמִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו — לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

3 תוספות על שבועות פתח ↗

וכי מה בין זה לפוגם שטרו. וא"ת תקשה ליה אמתני'. דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וטעמא משום דלמא אי הוה אבוהון קיים הוה טעין ואמר אשתבע לי אלמא מצי משתבע ליה ומיהו נראה דטעמא לאו משום הכי הוא דאפי' לא מצי אבוהון טעין טענינן ליתמי דבפרק הכותב כתובות דף פו: ע"ש אמרינן כתב לאשתו נקי נדר נקי שבועה לא תפרע מן היתומים אלא בשבועה אלמא עבוד רבנן תקנתא ליתמי אפי' במקום שאין האב יכול להשביע:

1 גמרא ברה"ע על הפוגמת כתובתה. הרא"ש כתב רישא דמתניתין נקט וה"ה לכולהו. עמש"כ לעיל פ בתד"ה ישבע:

2 במשנה מנכסי יתומים ומנכסים משועבדים. התוי"ט מסרסם ע"ש. וכ"נ מפרש"י:

3 רש"י בסה"ע ומנכסי יתומים כו' משום האי טעמא. עי' במשנה דלעיל מה שהבאתי מתוס' דשבועות:

« רש"ש על כתובות פ״ו ע״ב רש"ש על כתובות פ״ז ע״ב »