רש"ש על גיטין י״ח ב

1 תד"ה שמא. ועוד דל"ל למפרך שמא פייס כו' דקאי אההיא כו' כ"ז שאעבור מכנגד פניך ל"י כו' כיון דאם בא כו' בטל הגט. תימה דהתם הקושיא דשמא פייס. הוא באותן הימים שהיה הולך ובא. אבל באותן ל"י שעבר מכנגד פניה ל"ח כלל שמא בא כדמוכח שם בסוגיא. וצ"ל דמטרת קושייתם אינה אלא על הא דאם לא באתי כו':

2 בא"ד ואר"ת דשמא פייס דהכא ודפ' כל הגט כו'. כצ"ל:

3 בא"ד אנן חיישינן ולא מהימנינן לה. כצ"ל: