רש"ש על חולין ע״ט ב

1 גמרא לעולם בתייש הבא על הצבייה וילדה בת ובת ילדה בן. חזינן דיש כלאים שמולידין. אף דפרדה אינה יולדת כדאמרינן בבכורות ח ב וכודניתא מי ילדה. וזה דלא כמו ששפטתי בשילוח בספ"ה דאבות דנמר לפי' הרע"ב שנולד מחזיר היער ולביאה אינו מוליד. אולם פי' הרע"ב נסתר מהא דבכורות ח כל שתשמישו ועיבורו שוה יולדין זה מזה ועי' לקמן קכז. ושם מבואר דאין עיבורן שוה:

2 רש"י ד"ה ה"ג רא"א כו'. ובכוי אין אוא"ב נוהג. כצ"ל וכהגהת רש"ל לקמן בגמרא:

3 רש"י ד"ה ובנה תייש. שילדה מן התייש. הס"ד ומתחיל דבור שה א"ר:

4 רש"י ד"ה בשלמא פלגא. דודאי פשיטא לן כו'. כצ"ל:

5 תד"ה לימא בסופו. ובהמוכר אה"ב מפורש באורך. פשוט דכוונתם על מש"כ שם סב ב בד"ה איתמר. והמציין טעה והטעה אחריו גם את הגרי"פ: