רש"ש על חולין ע״ה א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על חולין ע״ד ע״ב רש"ש על חולין ע״ה ע״ב »

1 זבחים פתח ↗

רָבָא אָמַר: אַף לְדִבְרֵי הַפּוֹסֵל פָּסוּל; מַאי טַעְמָא? דְּהָא צָרִיךְ

1 עירובין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: לְדִבְרֵי הַמַּתִּיר — אָסוּר, לְדִבְרֵי הָאוֹסֵר — מוּתָּר.

2 רש"י פתח ↗

וצריך הכשר - דתרי גופי נינהו. אלמא לר' יוסי הגלילי מטמא מחיים וכרבנן דמתניתין לא אוקמה ונימא לדידהו כבשרא בדיקולא דמיא דקסבר רבי יוחנן אפילו רבנן דפליגי אדרבי יוסי הגלילי בטומאה סבירא להו כרבנן דמתניתין בשחיטה ואפילו הכי לא מטמא מפני שהוא חי ולאו בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן דמתניתין קמיפלגי:

4 תוספות פתח ↗

לדברי המתיר אוסר - והא דתנן קרעה טעון שחיטה אתיא אפילו לדברי המתיר דהכא דוקא לדברי המתיר אסור דמהני שחיטת טרפה לענין טומאה והוי כחציו שחוט ותו לא מהניא ביה שחיטה אבל התם לא נשחטה אמו כלל וכן הא דאמרינן לעיל חולין דף עד. גבי בעיא דהושיט ידו למעי בהמה ושחט בה בן ט' חי מהו או דילמא אפילו לרבנן ד' סימנין אכשר ביה רחמנא לא דמי להא דאסרינן הכא לרבנן משום דהכא כחציו שחוט כדפרישית ואפילו לרבא דאמר הכא ד' סימנין אכשר ביה רחמנא איכא למיבעי לעיל דדילמא שאני התם דלא יצא לאויר העולם ואסור אפילו לרבי מאיר וה"נ בין לרבי יוחנן בין לר"ל דפליגי בתלש חלב מבן ט' חי מיתוקמא ההיא בעיא לעיל דאפילו לרבי יוחנן דאמר חדשים גרמי היינו לחלב שנתלש ויצא לאויר העולם ואין איסור חלב חל עד שיולד כדמוכח בפ' גיד הנשה לקמן חולין דף קג. ובסוף פ' דם שחיטה כריתות דף כג: ואפי' לר"ל דאמר חדשים ואוירא גרמי אפשר דבמעי אמו מהני ביה שחיטה כי היכי דמהניא ליה שחיטת אמו:

1 גמרא בסה"ע לדברי האוסר מתיר כו' רבא אמר כו'. כה"ג בעירובין ח ב ובזבחים טו ומקצתו בשבת מד:

2 רש"י ד"ה וצריך הכשר. דתרי גופי נינהו. דאין לאוקמי בשחיטה יבישתא ודלא כר"ש. דא"כ מאי אשמעינן בי' דוקא לשמעינן טפי באמו. אבל לפ"ז קשה אמאי לא אותיב ריו"ח לרשב"ל מהך ברייתא שהרי ידע לה:

3 בסה"ע ובין בדרב חסדא. כצ"ל:

4 תד"ה לדברי. והכי נמי בין לריו"ח כו'. כצ"ל:

1 שבת פתח ↗

אָמַר רַבִּי זֵירָא: פָּמוֹט שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת, לְדִבְרֵי הַמַּתִּיר — אָסוּר. לְדִבְרֵי הָאוֹסֵר — מוּתָּר. לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוּדָה — מוּקְצֶה מֵחֲמַת מִיאוּס אִית לֵיהּ, מוּקְצֶה מֵחֲמַת אִיסּוּר לֵית לֵיהּ? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל הַנֵּרוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת מִטַּלְטְלִין, חוּץ מִן הַנֵּר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת! אֶלָּא, אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר, אָמַר רַבִּי זֵירָא: פָּמוֹט שֶׁהִדְלִיקוּ עָלָיו בְּשַׁבָּת — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. לֹא הִדְלִיקוּ עָלָיו — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.

« רש"ש על חולין ע״ד ע״ב רש"ש על חולין ע״ה ע״ב »