רש"ש על חולין ק״ה ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על חולין ק״ה ע״א רש"ש על חולין ק״ו ע״א »

1 שבת פתח ↗

גְּמָ׳ פִּלְפֶּלֶת כׇּל שֶׁהוּא לְמַאי חַזְיָא? לְרֵיחַ הַפֶּה. עִיטְרָן כׇּל שֶׁהוּא לְמַאי חֲזֵי? לְצִילְחֲתָא. מִינֵי בְּשָׂמִים — כׇּל שֶׁהֵן. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצִיא רֵיחַ רַע — כׇּל שֶׁהוּא. שֶׁמֶן טוֹב — כׇּל שֶׁהוּא. אַרְגָּמָן — כׇּל שֶׁהוּא. וּבְתוּלַת הַוֶּורֶד — אַחַת.

1 פסחים פתח ↗

הַאי מַאן דְּמִפְּנֵי אַגִּירְדָּא דְּדִיקְלָא — אָחֲדָא לֵיהּ לְדִידֵיהּ רוּחַ פַּלְגָא. וְהַאי מַאן דְּמַצְלֵי רֵישֵׁיהּ אַגִּירְדָּא דְּדִיקְלָא — אָחֲדָא לֵיהּ רוּחַ צְרָדָא. הַאי מַאן דְּפָסְעִי אַדִּיקְלָא, אִי מִיקְּטַל — קְטִיל, אִי אִיעֲקַר — מִיעֲקַר וּמָיֵית. הָנֵי מִילֵּי דְּלָא מַנַּח כַּרְעֵיהּ עִילָּוֵיהּ, אֲבָל מַנַּח כַּרְעֵיהּ — עִילָּוֵיהּ לֵית לַן בַּהּ.

2 חולין פתח ↗

וְאָמַר אַבָּיֵי: מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא, הַאי דְּלָא אָכְלִי יַרְקָא דִּנְפַל אַתַּכָּא מִתַּכָּא, מִשּׁוּם מְאִיסוּתָא. אֲמַר לִי מָר: מִשּׁוּם דְּקָשֶׁה לְרֵיחַ הַפֶּה. וְאָמַר אַבָּיֵי: מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא, הַאי דְּלָא יָתְבִי תּוּתֵי מַרְזֵיבָא, מִשּׁוּם שׁוֹפְכִים. אֲמַר לִי מָר: מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחִי מַזִּיקִין.

3 רש"י פתח ↗

סולדת - נכוית. אם היד סולדת בהן בטלו ונשתנו מתורת מים:

4 רש"י פתח ↗

שמלח סדומית יש - ואמרו חכמים על כל אכילתך אכול מלח וכיון דנגע במלח כי הדר יהיב ידו אעינים מסמא להו ולפיכך צריך לנטלן:

5 רש"י פתח ↗

אמרי אינהו מילתא - אף הן היו בקיאין בדבר ועושין להציל עצמם מיד המכשול. ואיכא דאמרי שאמרו שם ולא מוכחא מילתא:

1 גמרא לרוח צרדא. בפסחים קיא ב פרש"י ורשב"ם כאב חצי הראש. ובשבת צ פרש"י על צלחתא כאב חצי הראש וכן בגיטין ס"ד סח:

2 שם ירקא דנפל אתכא. בע"י הגי' מתכא:

3 רש"י ד"ה סולדת. בטלו ונשתנו כו'. כצ"ל:

4 רש"י ד"ה שמלח סדומית. ואמרו חכמים על כל אכילתך אכול מלח. הוא בברכות מ:

5 רש"י ד"ה אמרי אינהו. מיד המכשפות. כ"ה הגי' בע"י:

« רש"ש על חולין ק״ה ע״א רש"ש על חולין ק״ו ע״א »