רש"ש על חולין ק״ד ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על חולין ק״ד ע״א רש"ש על חולין ק״ה ע״א »

1 חולין פתח ↗

אֶלָּא חוּצָה לְאָרֶץ, מִשּׁוּם דְּלֵיכָּא לְמִיגְזַר הוּא. אֲבָל הָכָא, אִי שָׁרֵית לֵיהּ לְאַסּוֹקֵי עוֹף וּגְבִינָה, אָתֵי לְאַסּוֹקֵי בָּשָׂר וּגְבִינָה, וּמֵיכַל בָּשָׂר בְּחָלָב דְּאוֹרָיְיתָא.

2 רש"י פתח ↗

בשלמא אי אשמועינן תלת חו"ל בארץ - שהביאה לארץ ואשמועינן דאע"ג דיש כאן חלה דאורייתא ואיכא למיגזר הא אטו הא דאי מסקת חלת חוצה לארץ לארץ אתי לאסוקי חלת הארץ ומיכלה הזר הוה איכא למשמע מינה מתניתין נמי אי לא דאכילת עוף דאורייתא לא הוה גזר העלאתו אטו אכילתו ולא אטו דבהמה אלא בחוצה לארץ טעמא משום דליכא למיגזר אטו שום איסור דאורייתא הוא:

3 חולין פתח ↗

גְּמָ׳ רַבִּי יוֹסֵי הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא? וְכִי תֵּימָא: אֲכִילָה גּוּפַהּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא: בְּהַעֲלָאָה קָא מִיפַּלְגִי, בַּאֲכִילָה לָא פְּלִיגִי, וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי: אֲכִילָה גּוּפַהּ מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל.

1 גמרא אתי לאסוקי בשר וגבינה כו'. כצ"ל:

2 רש"י ד"ה בשלמא. דאי מסקת חלת ח"ל בארץ כו'. כצ"ל:

3 גמרא וכ"ת אכילה גופה א"ב כו' וא"ל ר"י אכילה גופה מקולי ב"ש כו'. ולא שייך להקשות הכי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן כמש"כ התוספות בעירובין ר"ד יג ע"ש:

« רש"ש על חולין ק״ד ע״א רש"ש על חולין ק״ה ע״א »