רש"ש על בבא קמא צ׳ א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על בבא קמא פ״ט ×¢×´× רש"ש על בבא קמא צ׳ ×¢×´×‘ »

1 רש"י פתח ↗

הקדש - עשה שורו אפותיקי לבעל חובו וחזר לוה זה והקדישו קדושת הגוף למזבח הפקיע שיעבודיה דמלוה ומותר למזבח ואין בו משום גזל ששבח הקדש מפקיעו הואיל ולא היה קנוי לו ממש אלא עומד לגבות הימנו ודוקא קדושת הגוף אבל קדושת דמים לא אלימי לאפקועי שיעבוד מלוה דתנן מוסיף מלוה עוד דינר ופודה את הנכסים האלו על מנת לשלם לאשה את כתובתה כו' במסכת ערכין דף כג: ותכריכי המת כקדושת הגוף דמי ומפקעי ונאסרין בהנאה:

2 בבא קמא פתח ↗

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם אֵינָן בְּדִין יוֹם אוֹ יוֹמַיִם; זֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ תַּחְתָּיו, וְזֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ כַּסְפּוֹ.

1 רש"י ד"ה הקדש עשה שורו אפותיקי כו'. נראה לי מזה דדעתו ז"ל כדעת התוספות לקמן קט ד"ה לוה דעשה שורו אפותיקי אע"ג דבמכר מכור ואין בעל חוב גובה הימנו אבל אם נתנו במתנה בעל חוב גובה הימנו דאי לא תימא הכי גרע הקדש ממתנה בעלמא ולפי מה שכתבו התוספות בכאן דהא דמכרו אין בעל חוב גובה הימנו אינו אלא מתקנתא דרבנן יש לדחות קצת:

2 גמרא רבי אלעזר אומר שניהם כו'. כצ"ל בלא י' וכן לקמן וכדאיתא הגי' בב"ב:

« רש"ש על בבא קמא פ״ט ×¢×´× רש"ש על בבא קמא צ׳ ×¢×´×‘ »