רש"ש על בבא בתרא קי״ז ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על בבא בתרא קי״ז ע״א רש"ש על בבא בתרא קי״ח ע״א »

1 רשב"ם פתח ↗

היה מיוצאי מצרים ולא מבאי הארץ כו' - הכי פירושו אם היה מיוצאי מצרים ולא מבאי הארץ כגון ראובן שיצא ממצרים והוא בן כ' והוליד בנים במדבר ומת ראובן ובניו היו טפלים בכניסתן לארץ ואינן יכולין ליטול בשביל עצמן לפי שאינן בני עשרים נוטלין בניהן חלק אחד בשביל ראובן שהיה מיוצאי מצרים:

2 תוספות על בבא בתרא פתח ↗

ובזכות אבי אמותיהן. וכגון שלאבי אמותיהן לא היו בנים כי אם בנות דאם לא כן היו בנים יורשין וא"ת ומי החזיר להן וי"ל כגון שהיו אחים לאבי אמותיהן שהיו להם בנים והחזירום בנים לאבותיהם וחלקו בשוה:

3 תוספות על בבא בתרא פתח ↗

מכאן ומכאן נוטל חלקו מכאן ומכאן. באדם א' איירי שנוטל ב' חלקים בשביל עצמו שהיה מיוצאי מצרים ומבאי הארץ כדמוכח בתוספתא שהביא בקונטרס עצמו דקתני ר"ש אומר אף נתחלקה ליוצאי מצרים כיצד היה מיוצאי מצרים ולא מערבות מואב מבאי הארץ ולא מיוצאי מצרים נוטל חלק מכאן ומכאן וכו' וכן היה ר' שמעון אומר יהושע וכלב נטלו שלשה חלקים בארץ שהיו מיוצאי מצרים ומן העומדים בערבות מואב ונטלו חלקם של מרגלים ותימה דא"כ יהושע וכלב מחמת ביאת הארץ נמנו בערבות מואב דהא כתיב לאלה תחלק הארץ ואם כן בערבות נמנו יתרים מבני ס' דהא יהושע היה בן מאה ועשר ולא פרנס את ישראל אלא כ"ח שנה וכן כלב היה נמי בן שמונים כדכתיב יהושע יד בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה עבד ה' וגו' ולא גמרינן מערכין כדגמרינן לקמן דלא נגזרה על בן ס' מערכין אע"ג דכתיב במנין של ישראל מבן עשרים ומעלה לא גמרינן מעלה מערכין ומדנמנו בערבות מואב יתרים מבני ס' נמנו כמו כן במדבר סיני וא"כ היכי כתיב במנין של ערבות מואב ובאלה לא היה איש מפקודי משה וגו' ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון וכיון דנמנו יתרים מבני ס' הלא נשאר יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה שנולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו לארץ כדאמרינן לקמן דלא נגזרה גזרה על פחות מבן עשרים ויתרים מששים ונראה לרשב"א דהכי קאמר קרא ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן שהיו ראוין שתגזר עליהם גזירה כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון דלא היו בני ס' במנין ראשון:

4 רש"י על שופטים פתח ↗

שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. מִשֶּׁכָּבְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ עַד יִפְתָּח מִכָּאן יֵשׁ לִלְמוֹד שְׁנוֹת הַשּׁוֹפְטִים הַנִּזְכָּרִים עַד הֵנָּה, אִם שְׁנֵי הַשִּׁעְבּוּד שֶׁל כָּל אוּמָּה נִמְנִים בְּתוֹךְ יְמֵי הַשּׁוֹפֵט אִם לָאו. שָׁנִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם פרק יב: יְהוֹשֻׁעַ פִּרְנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה, וְאֵין לוֹ מִקְרָא מִמִּי לִלְמוֹד. עָתְנִיאֵל לעיל ג:יא, אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּשְׁנֵי שִׁעְבּוּד שֶׁל כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם שם שם ח בִּכְלָלָם. אַחֲרָיו אֵהוּד שם שם ל, שְׁמוֹנִים שָׁנָה, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנִים שִׁעְבּוּד שֶׁל עֶגְלוֹן שם שם יד בְּתוֹכָם, הֲרֵי מֵאָה אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה. דְּבוֹרָה שם ה:לא אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּשְׁנֵי שִׁעְבּוּד יָבִין שם ד:ג בְּתוֹכָם, הֲרֵי מֵאָה שְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנֶה. אַחֲרָיו, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁל שִׁעְבּוּד מִדְיָן שם ו:א, וְאַרְבָּעִים שֶׁל גִּדְעוֹן שם ח:כח, וְשָׁלֹשׁ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ שם ט:כב, הֲרֵי מָאתַיִם שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים. אַחֲרָיו, עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שֶׁל תּוֹלָע שם י:ב, וְעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שֶׁל יָאִיר שם י:ג, אֶלָּא שֶׁעָלְתָה שָׁנָה אַחַת לִשְׁנֵיהֶם, וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁל בְּנֵי עַמּוֹן שם שם ח עַד שֶׁלֹּא בָּא יִפְתָּח, הֲרֵי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת:

1 ר"ש ד"ה היה מיו"מ בסופו. נוטלין ביניהן חלק א' כו'. כצ"ל:

2 ר"ש ד"ה ובזכות אבי אמותיהן ובני אחי אבי אמותיהן. כ"נ דצ"ל עי' לקמן קי"ט תד"ה ובזכות:

3 תד"ה מכאן. כיצד היה מיו"מ ולא מע"מ מבאי הארץ ולא מיו"מ נוטל חלק אחד מכאן ומכאן נוטל חלק מכאן ומכאן וכו'. כצ"ל:

4 בא"ד ולא פרנס א"י אלא כ"ח שנה. עי' רש"י שופטים י"א כ"ו:

« רש"ש על בבא בתרא קי״ז ע״א רש"ש על בבא בתרא קי״ח ע״א »