ר"ן על שבת ס״ה ב

1 גמ' כלי מיקר. שמביאין קרה כגון זכוכית:

2 ואף שלמה אמר. בחכמתו שכרסו של מת נופחת ונבקעת:

3 זה חוט השדרה. שהוא כמין חבל ולבן ככסף:

4 זו האמה. שהוא מעין של תולדה כמו גולות מים:

5 זה פרש. גלגל לשון גלל:

6 אל הבור. שנופל לתוך פיו:

7 מתני' אין מעמצין את עיניו בשבת. אפי' לאחר יציאת נפש דמזיז בו אבר:

8 גמ' וחתכם. לשון וחייתכם:

9 אריא אבי תרי לא נפיל. להרגן דכתיב וחתכם תרי וכתיב על כל חית השדה אפילו ארי:

10 כדרמי בר אבין. דנקנסה עליהן מיתה ונדמין כבהמה:

11 עשה צדקה עד שאתה מוצא. למי לעשות:

12 ומצוי לך. הממון:

13 ויש בידך לעשות. קודם שתמות:

14 ונתן לך רחמים. שתרחם על הבריות:

15 מהספדו של אדם ניכר. שאם היה אדם כשר הכל בוכין עליו ומספרים שבחו:

16 אחים הספדאי. התאמץ בהספד שלי שיתחממו ויכמרו רחמי העומדים ויבכו:

17 דהתם קאימנא. ואשמע איך תתחמם אלמא אצטריכא ליה לאזהורי וכיון דרב גברא רבה ובן העולם הבא הוא למה ליה לאזהורי הא אמרת מהספדו של אדם ניכר:

18 הא דחממי ליה ואחים. לעולם חמומי בעי ומיהו לחסיד כי מחממי בהספידא מתחממי ובכו כולהו ולמי שאינו חסיד כל כך מחממי ליה ולא אחים:

19 דסני ליה כולהו פומבדיתאי. משום דמוכח להו במילי דשמיא:

20 ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך וגו'. מאחרי מטתך כשתמות תשמע אם יאמרו זה הדרך שהלך לכו בה:

21 נוחה הימנו. דעתם נוחה עליהם ממה ששומעין עליו ורואין בו:

22 בגדיך לבנים. נשמתך נקיה וטהורה:

23 סליקו להו שואל מי

24 שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי. מבעוד יום:

25 ואם אין וכו'. הא יש עמו נכרי עדיף כדמפרש בגמרא:

26 לחצר החיצונה. של עיר שהוא מקום המשתמר וכשבא לפרוק מן החמור נוטל בידיו מעליו כלים הניטלין בשבת ושאין ניטלין מתיר את החבלים של אוכף שהן קשורין בו והשקין נופלין: