ר"ן על שבת מ״ד א

1 ואיכא נמי מאן דאמר דמשלים להו בפירי ובמיני תרגימא כדאמרינן בפרק הישן דף כז. לדברי ר"א דאמר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה במאי משלים להו ומהדרינן במיני תרגימא ומיני תרגימא היינו פירות ואע"ג דרבא פליג עליה בפרק בתרא דיומאדף עט: ואמר דפירי לא בעי סוכה מסקנא דההיא שמעתא לאו כרבא אתיא:

2 וכתב ר"ת ז"ל דנשים חייבות בג' סעודות וכן נמי לבצוע על שתי ככרות שאף הן היו בנס המן ואין צורך שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין כדילפינן ברכות דף כ: מזכור ושמור את שישנו בשמירה ישנו בזכירה ובכלל זה הוי כל חיובי שבת:

3 ת"ר קערות שאכל בהן ערבית מדיחן וכו' מן המנחה ולמעלה שוב אין מדיחן. דאין הדחתן אלא לחול:

4 חבלו של משיח. כדאמרינן בכתובות דף קיב: דור שבן דוד בא קטיגוריא באה לתלמידי חכמים שנאמר ועוד בה עשיריה וגו' וחבלו לשון הושע יג חבלי יולדה:

5 בלא מצרים. כלומר אין לה קץ:

6 אז תתענג. בתר וקראת לשבת עונג כתיב:

7 נחלת יעקב אביך. ולא נחלת אברהם ויצחק:

8 לארכה ולרחבה. ארץ זו ולא יותר:

9 הארצות האל. ותו לא:

10 בתבשיל של תרדין. חשוב הוא:

11 ראשי שומין. חשובין היו להם:

12 כסא דהרסנא. דגים קטנים מטוגנין בשומן קרביהן ובקמח:

13 דור אנוש. התחילו לעבוד ע"ז דכתיב בראשית ד׳:כ״ו אז הוחל לקרוא בשם ה':

14 וכתיב בתריה. בתר ההיא פרשה:

15 הרי זה מחרף ומגדף. שהנביאים הראשונים תקנוה לאמרה בפרקי' לשיר ולהודאה כדאמרינן בע"פ דף קיז. וזה הקורא תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר בשיר ומתלוצץ:

16 פסוקי דזמרה. שני מזמורים של הלולים הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו:

17 ומתעטף. בבגדים נאים:

18 בואי כלה. הכי קרי לשביתת שבת מתוך חביבות:

19 טחיי. רקיקין טוחין פניהן בשומן אליה או בשמן:

20 מי עדיפת לן מינה. כלומר מי אתה חשוב לנו יותר משבת לכבוד שבת עשינו ולא היינו יודעין שתבא:

21 מתליסר טבחי. לטעום מן המובחר:

22 אסתירי. סלעים:

23 אסתירי פשיטי. סלע מדינה והם א' משמונה מסלע צורי והיינו חצי דינר:

24 ומשלים להו אצנורא דדשא. כמה שהיה מביא ראשונה היה נותנה לשמשים המכינין סעודתו על פתח ביתו ולא היה נכנס אלא ממהר הוא לחזור ולהביא אחרת:

25 ואומר להם. לשמשים המכינים סעודתו:

26 אשור הייא. תתאשרו מהר להכין את זו בעוד שאלך להביא אחרת:

27 אתכתכא דשינא. כסא של שן שחשוב ועשיר היה:

28 ומושיף נורא. נופח ומצית את האור לכבוד שבת:

29 לביש גונדא. כלי שחור להודיע שהיום אינו כדאי להתנהג בחשיבות ולהתעסק בצרכי שבת ולא יטנף בגדיו מבישולי קדרות:

30 דתנא דבי רבי ישמעאל. דבישול קדרה מטנף בגדים:

31 מחריך רישא. אם היה ראש של בהמה לחרכו מחרכו הוא בעצמו:

32 פרים סילקא. לשון ויקרא יג פרומים מחתך:

33 מצלחי ציבי. מבקעין עצים לבשל:

34 מצתת צתותי. מצית את האור בעצים דקים וכל הני רבנן עבידי צורכי שבת בנפשייהו משום דאמרינן בריש פרק האיש מקדש דף מא. דקיום מצוה באדם עצמו טפי עדיף מבשלוחו:

35 מכתף ועייל מכתף ונפיק. לערב בא ונכנס להביא תמיד משואות כלי תשמיש ובגדי חופש כאדם שבא לקבל רבו לביתו ומראה לכל שהוא חשוב עליו וחרד לכבודו לטרוח ולהרבות בשבילו: