ר"ן על נדרים פ״ג א:ב׳

2 דלמא מיין דאית לה צערא הפר לה וכו' - והאי דאמרי' דלמא לאו דווקא דאפילו הפר לה בהדיא מזג וחרצן לר' יוחנן דאמר אין מפר לשאין מתענה לא מהני משום טעמא דכתיבנא:

3 ותספוג את הארבעים - ואם איתא דהכי הוא ה"ל לתנא לאשמועינן הך רבותא דאפי' הפר לה בעלה סופגת ואפילו בזג וחרצן: