ר"ן על נדרים ז׳ א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« ר"ן על נדרים ז׳ ע״א:ח׳ ר"ן על נדרים ז׳ ע״א:י׳ »

9 מְנוּדֶּה אֲנִי לָךְ וְכוּ׳. אָמַר אַבָּיֵי: מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא לְעִנְיַן מַלְקוֹת שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה. דְּאִם כֵּן, נִיתְנֵי ״רַבִּי עֲקִיבָא מַחְמִיר״.

פירוש ר"ן על נדרים ז׳ א:ט׳

9 מנודה אני לך ר' עקיבא חוכך בזה להחמיר - חוכך כאדם שהוא מסופק בדבר ומתחכך בעצמו מפני שאינו יכול לבררו. אי נמי מלשון חיך כלומר שהיה מטעים לחכו להחמיר:

10 מודה היה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה - דהא מספיקא הוא שהיה מחמיר ולא שהיה הדבר ברור לו ומיהו שמעינן דידות נמי למלקות איתרבו דאי לא מאי מודה ר"ע פשיטא:

« ר"ן על נדרים ז׳ ע״א:ח׳ ר"ן על נדרים ז׳ ע״א:י׳ »