ר"ן על נדרים ס״ב א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדרים ס״ב א:ד׳
4 רַבִּי טַרְפוֹן אַשְׁכְּחֵיהּ הָהוּא גַּבְרָא בִּזְמַן שֶׁהוּקְפְּלוּ הַמַּקְצוּעוֹת דְּקָאָכֵיל. אַחֲתֵיהּ בְּשַׂקָּא וְשַׁקְלֵיהּ וְאַמְטְיֵיהּ לְמִשְׁדֵּיהּ בְּנַהֲרָא. אָמַר לוֹ: אוֹי לוֹ לְטַרְפוֹן שֶׁזֶּה הוֹרְגוֹ! שְׁמַע הָהוּא גַּבְרָא שַׁבְקֵיהּ וַעֲרַק. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל: כׇּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עַל דָּבָר זֶה, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.
פירוש ר"ן על נדרים ס״ב א:ד׳
4 שמע ההוא גברא - הכיר שר' טרפון היה:
5 שנשתמשתי בכתרה של תורה - שהניחו כשהודיעו שהוא ר' טרפון ולא הניחו אלא לכבוד תורתו: