ר"ן על נדרים ס״ב א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« ר"ן על נדרים ס״ב ע״א:ב׳ ר"ן על נדרים ס״ב ע״א:ו׳ »

1 נדרים פתח ↗

רַבִּי טַרְפוֹן אַשְׁכְּחֵיהּ הָהוּא גַּבְרָא בִּזְמַן שֶׁהוּקְפְּלוּ הַמַּקְצוּעוֹת דְּקָאָכֵיל. אַחֲתֵיהּ בְּשַׂקָּא וְשַׁקְלֵיהּ וְאַמְטְיֵיהּ לְמִשְׁדֵּיהּ בְּנַהֲרָא. אָמַר לוֹ: אוֹי לוֹ לְטַרְפוֹן שֶׁזֶּה הוֹרְגוֹ! שְׁמַע הָהוּא גַּבְרָא שַׁבְקֵיהּ וַעֲרַק. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל: כׇּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עַל דָּבָר זֶה, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.

2 חדושי הלכות על נדרים פתח ↗

ר"ן בד"ה שנשתמשתי כו' שהניחו כשהודיעו כצ"ל בד"ה א"ה כו' דאין ה"נ כצ"ל:

4 שמע ההוא גברא - הכיר שר' טרפון היה:

5 שנשתמשתי בכתרה של תורה - שהניחו כשהודיעו שהוא ר' טרפון ולא הניחו אלא לכבוד תורתו:

« ר"ן על נדרים ס״ב ע״א:ב׳ ר"ן על נדרים ס״ב ע״א:ו׳ »