ר"ן על נדרים ס״א א:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« ר"ן על נדרים ס׳ ע״ב:י״א ר"ן על נדרים ס״א ע״א:ב׳ »

1 שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה פתח ↗

ואם נתעברה כו'. מדברי הסמ"ע בח"מ סי' שי"ב ס"ק כ"ב נראה מבואר דהיינו דוקא בעומד באמצע השנה או קודם אבל בעומד בר"ה ואמר שנה א' אינו אסור אלא יב"ח דאל"כ הל"ל שנה זו אבל כשאינו עומד בר"ה לא הוה מצי למימר שנה זו דא"כ הוה משמע רק עד ר"ה ובאמת ר"ל שנה תמימה ע"ש ונ"ל גם דעת הר"ן כן דבנדרים ריש דף ס"א כתב בפשיטות דאי אמר שנה א' ועומד בר"ה לא מיתסר בעבורה וכדמוכח שם בש"ס הכי לפירושו ומשמע שם שאין לו פירוש אחר בש"ס רק זה ע"פ וכן כתב אחר כן בדף ס"ג דעיקר רבותא דתנא דאפילו נזכר מתחלת השנה כיון דקאמר השנה לא אמרינן שנה אחת קאמר אלא אסור בה ובעיבורה דהיינו י"ג חדש כו' ומ"ש בסוף דבריו ואני חוכך עוד לומר דאפילו בנודר שנה אחת סתם אסור בעיבורה דמסתמא שנה זו משמע כו' קאי אעומד באמצע השנה דמיירי לעיל מיניה בסמוך ולאפוקי מדברי הרשב"א שהביא שם. כן נראה לי ברור בדברי הר"ן וע"ש בר"ן גופיה ודו"ק כי הב"י הביאו בקצרה ודלא כהסמ"ע שם שכתב אף על פי שבר"ן משמע שאינו מחלק בהכי כו' ודלא כהב"ח שכתב וכבר האריך הר"ן כו' הלכך אם עמד בר"ה בין אמר שנה זו בין אמר שנה אחת או שנה סתם או השנה אסור י"ג חדש כו' שוב מצאתי בתשובת רבי אהרן ששון ס"ס קנ"ב שפלפל בדברי הר"ן והניחם בקושיא ולפע"ד הדבר ברור כמו שכתבתי מיהו היכא דאמר שנה אחת מיום זה מונין י"ג חדש אפילו עומד בר"ה וכמו שכתב הר"ן גם מ"ש הב"ח אבל עומד בחורף ואמר שנה זו אינו אסור אלא עד תשרי ואסור גם כן בחדש העיבור ואם עמד בניסן פשיטא דכיון שעבר חדש העיבור בשעה שנדר אין חילוק בין שנה מעוברת לאינה מעוברת ובין אמר שנה אחת או השנה או שנה אינו אסור אלא יב"ח עכ"ל מבואר מדבריו דהשנה כשנה דמי וכ"כ אחר כך מיהו משמע ודאי דכשעמד בחורף ואמר שנה אחת או השנה או שנה אסור י"ג חדש אפילו לא ידע שהשנה מעוברת כו' עכ"ל דבריו צ"ע דודאי השנה כשנה זו דמי וכמ"ש בס"ק ט' וכ"כ הרא"ש והר"ן בנדרים ריש דף ס"א דבהשנה אינו אסור אלא עד תשלום השנה דהיינו עד ר"ה וכן מוכח בש"ס שם גבי אלמא שנה כהשנה דמי ויום נמי כהיום דמי כו' ע"ש וכן הוא ברשב"א ור"ן בדף ס"ג ע"א ע"ש וע' בתשובת ן' לב ח"א דף נ"ו:

2 רש״ש פתח ↗

ר"ן ד"ה וש"מ שנה. דאי דיניה כשנה אחת לא מיתסר בעבורה. לכאורה סותר א"ע למש"כ לקמן סג בסוף המשנה ואני חוכך עוד לומר דאפי' בנודר שנה אחת סתם אסור בעבורה. וכבר הרגיש עליו הש"ך בסי' ר"כ סקט"ו ומיישב דהכא מיירי בעומד בר"ה ושם בעומד באמצעה וע"ש טעם החילוק. אבל קשה דא"כ איכא למימר דלעולם דיניה כשנה אחת ומיירי בעומד באמצע השנה. וי"ל:

1 שבט פשיטא דהשנה עד ראש השנה משמע:

2 ושמע מינה שנה כהשנה - דאי דיניה כשנה אחת לא מתסר בעבורה אלא בשנים עשר חדש כרוב שנים:

« ר"ן על נדרים ס׳ ע״ב:י״א ר"ן על נדרים ס״א ע״א:ב׳ »