ר"ן על נדרים נ״ו ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« ר"ן על נדרים נ״ו ע״א:ז׳ ר"ן על נדרים נ״ו ע״ב:ג׳ »

1 נדרים פתח ↗

אֶלָּא אִי קַשְׁיָא — הָא קַשְׁיָא, דְּתַנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: דַּרְגֵּשׁ — מַתִּיר קַרְבִּיטָיו וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו. וְאִי דַּרְגֵּשׁ עַרְסָא דְגַדָּא הוּא, קַרְבִּיטִין מִי אִית לֵיהּ? כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר: שְׁאֵילְתֵּיהּ לְהָהוּא מֵרַבָּנַן וְרַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעְרְבָא שְׁמֵיהּ, דַּהֲוָה שְׁכִיחַ בְּשׁוּקָא דְצַלָּעֵי, וְאָמַר לִי: מַאי דַּרְגֵּשׁ — עַרְסָא דְצַלָּא.

2 נדרים פתח ↗

3 הגהות יעב"ץ על נדרים פתח ↗

ר"ן ד"ה בשוקא דצללי כצ"ל:

4 הגהות יעב"ץ פתח ↗

שם ד"ה ערסא דצלא כו' אינו כופהו וקאמר רשב"ג דמתיר כצ"ל:

2 מתיר קרביטיו דהיינו לולאותיו בימי אבלו:

3 קרביטין מי אית ליה - הרי כשאר מטות הוא עשוי:

4 בשוקא דצלעי - מעבדי עורות:

5 ערסא דצלא - מטה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצים לנטותו עונבין הרצועות בארוכות המטה וכשמתירין אותן נופל מאליו והן הן קרביטיו וכדי שלא יתקלקל העור בלחלוח הקרקע שלא היו ראשי כרעיו גבוהין מסרוגו למעלה אמר תנא קמא דאינו כופהו וקאמר ר"ג דמתיר קרביטיו והוא נופל:

« ר"ן על נדרים נ״ו ע״א:ז׳ ר"ן על נדרים נ״ו ע״ב:ג׳ »