ר"ן על נדרים י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« ר"ן על נדרים י״א ע״ב:ח׳ ר"ן על נדרים י״ג ע״א:ב׳ »

1 וְהָא נוֹתָר וּפִיגּוּל לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים הוּא.

2 אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן: בְּנוֹתָר שֶׁל עוֹלָה. אֲמַר לֵיהּ: אִם כֵּן, לִיתְנֵי בִּבְשַׂר עוֹלָה!

3 לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא ״בְּשַׂר עוֹלָה״ דְּאָסוּר, דְּהָא בְּקׇרְבָּן קָא מַתְפֵּיס, נוֹתָר וּפִיגּוּל דְּעוֹלָה אִיצְטְרִיכָא,

4 סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כְּאִיסּוּר נוֹתָר, כְּאִיסּוּר פִּיגּוּל, וְהָוֵה לֵיהּ כְּמַתְפֵּיס בְּדָבָר הָאָסוּר, וְלָא מִיתְּסַר, קָא מַשְׁמַע לַן.

5 מֵיתִיבִי: אֵיזֶהוּ אִיסָּר הָאָמוּר בְּתוֹרָה? אָמַר: ״הֲרֵינִי שֶׁלֹּא אוֹכַל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן כַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו״, ״כַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ רַבּוֹ״, ״כַּיּוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם״, ״כַּיּוֹם שֶׁרָאִיתִי יְרוּשָׁלַיִם בְּחוּרְבָּנָהּ״, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: וְהוּא שֶׁנָּדוּר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.

6 הֵיכִי דָּמֵי? לָאו כְּגוֹן דְּקָאֵי בְּחַד בְּשַׁבָּא דְּמִית בֵּיהּ אֲבוּהּ, וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא טוּבָא חַד בְּשַׁבָּא דְּהֶיתֵּרָא, וְקָתָנֵי אָסוּר. שְׁמַע מִינַּהּ בְּעִיקָּר הוּא מַתְפֵּיס.

7 דִּשְׁמוּאֵל, הָכִי אִיתְּמַר, אָמַר שְׁמוּאֵל: וְהוּא שֶׁנָּדוּר וּבָא מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאֵילָךְ.

8 אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: ״כְּחַלַּת אַהֲרֹן״, ״וְכִתְרוּמָתוֹ״ — מוּתָּר. הָא ״כִּתְרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה״ — אָסוּר.

9 וְהָא תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה — לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים הִיא.

10 אֵימָא: ״כִּתְרוּמַת הַלִּשְׁכָּה״ — אָסוּר.

11 אֲבָל תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה מַאי — מוּתָּר? לִיתְנֵי לַחְמֵי תוֹדָה, וְכׇל שֶׁכֵּן תְּרוּמָתוֹ! הָא קָא מַשְׁמַע לַן תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה — תְּרוּמָתוֹ הִיא.

12 וְאִי בָּעֵית אֵימָא: תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה נָמֵי קוֹדֶם זְרִיקַת דָּמִים הוּא. כְּגוֹן דְּאַפְרְשִׁינְהוּ בְּלֵישָׁה.

13 וְכִי הָא דְּאָמַר רַב טוֹבִי בַּר קִיסְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: לַחְמֵי תוֹדָה שֶׁאֲפָאָן בְּאַרְבַּע חַלּוֹת — יָצָא. וְהָכְתִיב אַרְבָּעִים! לְמִצְוָה.

14 וְהָא בָּעֵי לְמִשְׁקַל תְּרוּמָה! וְכִי תֵּימָא דְּשָׁקֵיל חֲדָא רִיפְתָּא עַל כּוּלַּהּ — וְהָתְנַן: אֶחָד מִכׇּל קׇרְבָּן. שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִקׇּרְבָּן עַל חֲבֵירוֹ! וְכִי תֵּימָא דְּשָׁקֵיל פְּרוּסָה מִכׇּל חַד וְחַד, וְהָתְנַן: ״אֶחָד״, שֶׁלֹּא יִטּוֹל פְּרוּסָה!

15 אֶלָּא דְּאַפְרְשִׁינְהוּ בְּלֵישָׁה. דְּשָׁקֵיל חֲדָא מֵחָמֵץ, וַחֲדָא מִן חַלּוֹת, וַחֲדָא מִן רְקִיקִים, וַחֲדָא מִן רְבוּכָה.

16 לֵימָא כְּתַנָּאֵי: ״הֲרֵי עָלַי כִּבְכוֹר״, רַבִּי יַעֲקֹב אוֹסֵר, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.

17 הֵיכִי דָמֵי? אִי נֵימָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, מַאי טַעְמָא דְמַאן דְּשָׁרֵי. וְאִי לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים, מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָסַר? אֶלָּא לָאו,

פירוש ר"ן על נדרים י״ב

1 הוא דרמי רחמנא עליה והיינו טעמא נמי דמתפיס בתרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים ומתפיס בבכור לאחר זריקת דמים לא מתסר כדמוכח סוגיין בסמוך אע"ג דאסירי לזרים משום דכיון דשרי לכהנים אסוריה לאו מחמת נדריה הוא שאילו כן היה אסור לכל אלא אסורא הוא דרמי רחמנא עליה וכי מתפיס ביה בדבר אסור קמתפיס והיינו טעמא נמי דמתפיס בחלת אהרן ובתרומתו מותר דאיסור' לאו משום נדריה הוא אלא משום גזרת הכתוב הוא כך נראה בעיני:

2 והא נותר ופגול לאחר זריקת דמים הוא - אית דלא גרסי פגול שהרי מכיון שנתפגל אין זריקתו מתירתו אלא מנותר קפריך דאיסור נדריה פקע ליה בזריקת דם ואפילו הכי תנן דאסור אלמא בעיקרו קמתפיס:

3 בנותר של עולה - דאפילו תמצא לומר דבדהשתא קמתפיס אכתי נדריה לא פקע דהא עולה אסורה אפי' לאחר זריקה:

4 א"כ ליתני בבשר עולה - אי אמרת בשלמא דלאו בעולה מיירי נקט נותר לאשמועינן דבעיקרו קמתפיס אלא אי אמרת דבעולה מיירי מאי רבותיה דנותר אכתי נדריה לא פקע ואי הכי ליתני בשר עולה ולפי מה שפירשתי במשנתינו דבנותר ופגול לא בעי ר' יהודה כ"ף הדמיון בדין הוא דלישני ליה דלהכי תנא נותר ופגול ולא תנא בבשר עולה לאשמועינן דבהני אפילו בלא כ"ף הדמיון מתסר אלא דעדיפא מיניה שני ליה:

5 והוא שנדר באותו היום - קס"ד שנדר באותו יום שמת אביו שלא יאכל בשר וכן נדר פעם אחת שלא יאכל בשר ביום שמת בו גדליה ועכשיו מתפיס יום אחר כאותו יום דכיון דנדר במעיקרא ה"ל השתא מתפיס בדבר הנדור:

6 דקאי בחד בשבת דמית ביה אבוה - נראה בעיני דהכי פירושא שאומר ביום אחד בשבת שהוא ביום שמת בו אביו למנין חדשים כגון אחד בשבת ראשון של ניסן יהא יום זה עלי כיום אחד בשבת ראשון של ניסן ואע"ג דאיכא טובא חד בשבת דהיתרא וקתני אסור ושמע מינה בעיקרו קמתפיס ומשמע ליה להש"ס דבהכי עסקינן דאי באומר בפירוש יום זה כיום שמת בו אביו פשיטא דמתסר אלא ודאי באומר יום זה עלי כאחד בשבת ראשון של ניסן וקמ"ל דאע"ג דאיכא למימר בהיתרא קמתפיס כיון שהוא עומד באותו יום שהוא למנין חדשים כיום שמת בו אביו ומתפיס ואמר יהא יום זה כאחד בשבת בעיקרו מתפיס ואסור:

7 ומשני דשמואל הכי אתמר אמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום ואילך - כלומר שכל ימי אחד בשבת שעברו עליו שהן כיום שמת בו אביו נאסרו עליו בנדר וכיון שכן לא מצית למגמר מהכא האי דינא ולומר דהך רבותא אשמועי' דהא הכא ליכא יומי דהיתרא כלל והך סוגיא קטיע היא דלא פירש הש"ס אם כן מאי אתא לאשמועינן אלא סמיך ליה אסוגיין דריש פרק שבועות שתים בתרא דאמרי' התם האי לישנא ממש דאמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום ובתר הכי מקשה כיון צ"ל כיום שמת בו אביו פשיטא ומתרץ יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם אצטריכא ליה ומקשינן הא נמי פשיטא מהו דתימא כיון דאפי' לא נדר אסור מדרבנן כי נדר נמי לא חייל נדרא ולאו מתפיס בנדר הוא קמ"ל כך נראה בעיני א"נ סברה הך סוגיא דאע"ג דלא דמי לקרבן שאסור לכל דהא לא אסור אלא לדידיה אפילו הכי מתפיס בדבר הנדור מיקרי וממסקנא דסוגיין דשבועות שמעינן לנודר מגבינה של נכרים וסתם יינן ושמנו של גיד והתפיס בהן דמתפיס בנדר הוי ואסור:

8 כחלת אהרן וכתרומתו מותר - דאע"ג דבקריאת שם מתסרי כיון שאינו אסור לכל דבר האסור מקרי ולא דבר הנדור:

9 הא כתרומת לחמי תודה - חלה אחת שהיה נוטל מכל עשר חלות של כל מין שבה:

10 אסור – דהוה ליה מתפיס בדבר הנדור:

11 והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים היא - דכיון דלחמי תודה לא שרו באכילה עד לאחר זריקה למה יתרמו אותן קודם לכן ומדקתני אסור ש"מ דבעיקרן קמתפיס:

12 אלא אימא הא כתרומת הלשכה אסור - תרומת הלשכה שהיו תורמין ממעות הלשכה וממלאין שלש קופות:

13 ליתני תרומת לחמי תודה וכ"ש תרומתו - והויא רבותא טפי משום דמעיקרא נאסרה תרומת לחמי תודה בנדר:

14 תרומתו היא - כלומר בכלל וכתרומתו דקתני היא משום דהויא כתרומה לגבי זרים:

15 תרומת לחמי תודה נמי לפני זריקת דמים היא - כלומר דמשכחת לה שנתרמו קודם זריקת דמים ומש"ה לא פסיקא ליה למתני כתרומת לחמי תודה דאיכא גוונא דמתסר כשנתרמו קודם זריקת דמים:

16 כגון דאפרשינהו בלישייהו - בדין הוא דלישני ליה דאפרשינהו לאחר אפייתן קודם זריקת דמים שהרי אפייתן היתה קודמת אפילו לשחיטת הזבח דהא אמרינן במנחות דף עח: שאם נשחט הזבח קודם שיקרמו פני כולן לא קדש אלא כיון דמייתי ראיה מדרב טובי דמצי להפריש קודם זריקה ודרב טובי מיירי בדאפרשינהו בלישייהו נקט נמי הכא דאפרשינהו בלישייהו:

17 בארבע חלות - ארבעה מיני חלות:

18 והא כתיב ארבעים - דהא הוו ארבעה מינין חמץ חלה רקיקין ורבוכה:

19 והתנן והקריב אחד מכל קרבן - כלומר מכל מין ומין וילפינן בג"ש דאחד מעשר קאמר והוו להו ארבעים:

20 דשקל חדא מן חמץ - שעשה עשר חלות מכל מין ואחר שהפרישן אחד מכל מין לש תשעה של כל מין ועשה חלה אחת מכל תשע ותשע:

21 לימא כתנאי וכו' - אי לפני זריקת דמים כלומר שאמר כן בפירוש ונראה בעיני דבדין הוא דהוה מצי לאקשויי אי באומר הרי עלי כבכור סתמא מאי טעמא דמאן דשרי דאפילו אי אמרינן דבהיתרא קמתפיס כל שאמר סתם בעיקרו קמתפיס דהא תנן במתני' חטאת תודה שלמים אסור ולא דייקינן מינה בסוגיין דבעיקרו קמתפיס אלא איידי דבעי למימר אי לאחר זריקת דמים מ"ט דמאן דאסר נקט נמי אי לפני זריקת דמים מ"ט דמאן דשרי אבל ה"ה דסתמא נמי קשיא:

« ר"ן על נדרים י״א ע״ב:ח׳ ר"ן על נדרים י״ג ע״א:ב׳ »