מקור איוב מ״ב:ז׳
1 וַיְהִ֗י אַחַ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־אִיּ֑וֹב וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־אֱלִיפַ֣ז הַתֵּימָנִ֗י חָרָ֨ה אַפִּ֤י בְךָ֙ וּבִשְׁנֵ֣י רֵעֶ֔יךָ כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב׃ ס
פירוש רמב"ן על איוב מ״ב:ז׳
1 ויאמר ה' אל אליפז התימני, גם האיש הזה הגיע למעלת הנבואה עבור מעלתו בהכמה, כי הוא גדול החבירים כאשר פירשתי. או היה בחלום הלילה כענין באבימלך ולבן, כי חפץ האלהים לכפר על חטאתם, ולהודיעם כי שגו מאשר היו יראי אלהים וסרי מרע ולמדו זכות על מעשיו כפי דעתם:
2 כי לא דברתם אלי נכונה, כי טעיתם ומפני טעותכם הייתי עושה חמס בעיני כל יודעי צדקת נפשו:
3 כעבדי איוב, יקראנו עבדו בעבור כי התוודה אליו עתה. והנה גם הם גם איוב טעו, רק איוב דבר נכונה שהוא צדיק, והאל מביא צרות לעושי רצונו, רק לא היה יודע למה ואליהוא פירש לו הטעם, והנה דבר איוב נכונה והתוודה ונתכפר לו על מה שקרא תגר בענין, על כן קראו עבדי כאשר בראשונה, אבל הם לא דברו נכונה בהרשיעם את איוב בהיותו נספה ומצאו אותו צרות, והיו סבורים שעשו טובה בהצדיקם מעשה האלהים, ועל כן לא התוודו והנם צריכים כפרה. וכן הורה מלת אלי, כי על אשר דבר עמו אמר שהוא נכונה, לא על דברו הראשון עם חביריו: