הקדמת הרמב"ם למשנה י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« הקדמת הרמב"ם למשנה י״א הקדמת הרמב"ם למשנה י״ג »

1 יבמות פתח ↗

רַב כָּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי״ — עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי.

3 שבת פתח ↗

וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, תָּנוּ רַבָּנַן: בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיוּ כּוֹרְתִין עֵצִים לַעֲשׂוֹת פֶּחָמִין לַעֲשׂוֹת בַּרְזֶל בְּשַׁבָּת, בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָיוּ אוֹכְלִין בְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב.

4 עבודה זרה פתח ↗

זְלִיפָתָן שֶׁל כֵּלִים טְמֵאִים אוֹסַרְתָּן. אַטּוּ כּוּלֵּי עָלְמָא אוֹכְלֵי טְהָרוֹת נִינְהוּ? אֶלָּא, זְלִיפָתָן שֶׁל כֵּלִים אֲסוּרִין אוֹסַרְתָּן. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב: בִּשְׁלָמָא לְדִידִי דְּאָמֵינָא זְלִיפָתָן שֶׁל כֵּלִים אֲסוּרִין אוֹסַרְתָּן, הַיְינוּ דְּכִי אֲתָא רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא וְאָמַר: דָּרֵישׁ רַבִּי שִׂמְלַאי בִּנְצִיבִין: שֶׁמֶן, רַבִּי יְהוּדָה וּבֵית דִּינוֹ נִמְנוּ עָלָיו וְהִתִּירוּהוּ. קָסָבַר: נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם — מוּתָּר. אֶלָּא לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ דָּנִיאֵל גָּזַר עָלָיו, דָּנִיאֵל גְּזַר וַאֲתָא רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא וּמְבַטֵּל לֵיהּ? וְהָתְנַן: אֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵּית דִּין חֲבֵירוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן גָּדוֹל הֵימֶנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן! אֲמַר לֵיהּ שִׂמְלַאי לוּדָּאָה קָא אָמְרַתְּ? שָׁאנֵי לוּדָּאֵי דִּמְזַלְזְלוּ. אֲמַר לֵיהּ: אֶשְׁלַח לֵיהּ? אִיכְּסִיף. אָמַר רַב: אִם הֵם לֹא דָּרְשׁוּ, אֲנַן לָא דָּרְשִׁינַן? וְהָכְתִיב: ״וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַת בַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו״ — בִּשְׁתֵּי מִשְׁתָּאוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד מִשְׁתֵּה יַיִן וְאֶחָד מִשְׁתֵּה שֶׁמֶן. רַב סָבַר: עַל לִבּוֹ שָׂם, וּלְכׇל יִשְׂרָאֵל הוֹרָה; וּשְׁמוּאֵל סָבַר: עַל לִבּוֹ שָׂם, וּלְכׇל יִשְׂרָאֵל לֹא הוֹרָה. וְשֶׁמֶן, דָּנִיאֵל גְּזַר? וְהָאָמַר בָּאלִי אֲבִימִי נִוְתָאָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: פִּיתָּן וְשַׁמְנָן, יֵינָן וּבְנוֹתֵיהֶן, כּוּלָּן מִשְּׁמֹנָה עָשָׂר דָּבָר הֵן. וְכִי תֵּימָא: אֲתָא דָּנִיאֵל גְּזַר וְלָא קַיבֻּל, וַאֲתוֹ תַּלְמִידֵי דְּהִלֵּל וְשַׁמַּאי וּגְזוּר וְקַיבֻּל, אִם כֵּן מַאי אַסְהָדוּתֵיהּ דְּרַב? אֶלָּא, דָּנִיאֵל גָּזַר עָלָיו בָּעִיר, וַאֲתוֹ אִינְהוּ וּגְזוּר אֲפִילּוּ בַּשָּׂדֶה. וְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הֵיכִי מָצֵי לְמִישְׁרֵא תַּקַּנְתָּא דְּתַלְמִידֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל? וְהָתְנַן: אֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵּית דִּין חֲבֵירוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן גָּדוֹל הֵימֶנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן! וְעוֹד, הָא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּכֹּל יָכוֹל לְבַטֵּל בֵּית דִּין דִּבְרֵי בֵּית דִּין חֲבֵירוֹ, חוּץ מִשְּׁמוֹנָה עָשָׂר דָּבָר, שֶׁאֲפִילּוּ יָבֹא אֵלִיָּהוּ וּבֵית דִּינוֹ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ! אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: מַה טַּעַם? הוֹאִיל וּפָשַׁט אִיסּוּרוֹ בְּרוֹב יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֶן לֹא פָּשַׁט אִיסּוּרוֹ בְּרוֹב יִשְׂרָאֵל, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יָשְׁבוּ רַבּוֹתֵינוּ וּבָדְקוּ עַל שֶׁמֶן שֶׁלֹּא פָּשַׁט אִיסּוּרוֹ בְּרוֹב יִשְׂרָאֵל, וְסָמְכוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְעַל דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אֵין גּוֹזְרִין גְּזֵירָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רוֹב צִבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהּ, דְּאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מַאי קְרָא?

1 והחלק הרביעי הם הגזרות שתקנו הנביאים והחכמים בכל דור ודור כדי לעשותם סייג לתורה. ועליהם צוה הקדוש ברוך הוא לעשותם והוא מה שאמר במאמר כללי ויקרא יח ושמרתם את משמרתי ובאה בו הקבלה יבמות דף כא. עשו משמרת למשמרתי. והחכמים יקראו אותם גזרות.

2 ולפעמים תפול בהם מחלוקת לפי החכם שהוא אוסר כך מפני כך ולא יסכים עליו חכם אחר. וזה הרבה בתלמוד שאומרים רבי פלוני גזר כן משום כך וכך ורבי פלוני לא גזר. וזה כמו כן סבה מסבת המחלוקת.

3 שהרי בשר עוף בחלב הוא גזרה מדרבנן כדי להרחיק מן העברה ולא נאסר בתורה אלא בשר בהמה וחיה אבל אסרו חכמים בשר עוף כדי להרחיק מן האיסור ויש מהם מי שלא יגזור גזירה זו שרבי יוסי הגלילי היה מתיר בשר עוף בחלב וכל אנשי עירו היו אוכלים אותו כמו שנתפרסם בתלמוד שבת דף קל.

4 וכשתפול הסכמה על אחת מן הגזירות אין חולק עליה בשום פנים. וכשיהיה פשוט איסורה בכל ישראל אין לחלוק על הגזירה ההיא אפילו הנביאים בעצמם לא היו רשאים לבטל אותה וכן אמרו בתלמוד שאליהו זכור לטוב לא היה יכול לבטל אחד משמנה עשר דברים שגזרו בית שמאי ובית הלל. והביאו טעם על זה לפי שאיסורן פשט בכל ישראל:

« הקדמת הרמב"ם למשנה י״א הקדמת הרמב"ם למשנה י״ג »