רלב"ג רות א׳

ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה וגו'. עד סוף המגילה. אמר שזה הספור היה בימים שהיו השופטים שופטים בישראל והנה מפני הרעב שהיה בא״י הלך מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב:

אפרתים מבית לחם יהודה. הנה אפרת הוא בית לחם כאמרו בראשית לה, יט בדרך אפרתה היא בית לחם:

ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה. ר״ל שלא נשאר מהם זולתה כי לא היו להם בנים:

כי אתך נשוב לעמך. ר״ל שלא יפרדו מעמה והוא ישראל ולזה ישובו אתה אע״פ שאין לה בנים. והנה ידמה כי נתגיירו כשנשאום מחלון וכליון ולזה לא מצאנו ברות שתצטרך להתגייר כשנשאה בועז ולזאת הסבה גם כן היו שבות אתה ולזה אמרו כי אתך נשוב לעמך אך רצתה נעמי לבחן אם נתגיירו מאהבת ה' יתברך או נתגיירו מצד חשקם בבניה:

כי זקנתי מהיות לאיש. ר״ל ולזה אין ראוי לכם שתמתינו שיהיו לי בנים ותנשאו להם:

כי אמרתי יש לי תקוה וגו׳. ר״ל שאע״פ שאומר שיש לי תקוה להיות לי בנים במעי ולא עוד אלא שיהיה לי יותר מזה והוא שהייתי הלילה לאיש ונתעברתי ולא עוד אלא שיהיה לי יותר מזה והוא שילדתי בנים הלילה האם ראוי לכם שתמתינו עד אשר יגדלו התהיין עגונות כל זה הזמן:

ותשק ערפה לחמותה. ר״ל להפרד ממנה והראית בזה דעתה שלא נתגיירה כ״א מפני חשקה בבן נעמי אך רות דבקה בה עם כל זה כי בחרה בדת ישראל ולא רצתה להמיר דתה ולזה אמרה באשר תלכי אלך עמך עמי ואלהיך אלהי:

שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה. זה לאות שכבר נתפרדה קודם זה מאלהיה:

באשר תמותי אמות ושם אקבר. ר״ל בא״י והיתה כוונתה בזה כי גם אחרי מות נעמי לא תשוב לעמה ולאלהיה:

ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה וגו'. למדנו מזה שאחר שנמסר לגר קלות וחמורות מהתורה ועם זה הוא רוצה בה הוא ראוי להמנע מלדבר אליו עוד:

קראן לי מרה. הנה הנועם הוא הפך המרירות כמו שהמתיקות הפכו כי הנועם יאמר על המתיקות אמר משלי ט, יז מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם:

וה' ענה בי. ר״ל העיד בי את דברי חטאי בעבור העונש הנפלא שהביא עלי: