רבינו גרשום על בבא בתרא ס״ז ב

מהדורה: דפוס האלמנה והאחים ראם

מקור בבא בתרא ס״ז ב
1 אָמַר רַבָּה אָמַר רַב נַחְמָן: הֶחְזִיק בַּחוֹלְסִית – קָנָה מְצוּלָה. פְּשִׁיטָא – דְּהָא אָמַר שְׁמוּאֵל: מָכַר לוֹ עֶשֶׂר שָׂדוֹת וְכוּ׳! מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם הוּא דְּסַדָּנָא דְאַרְעָא חַד הוּא, אֲבָל הָכָא – הָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לְחוֹד, וְהָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לְחוֹד; קָא מַשְׁמַע לַן.
2 מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד – מָכַר אֶת הַיָּם וְאֶת הַמֶּמֶל וְאֶת הַבְּתוּלוֹת, אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָעֲבִירִים וְאֶת הַגַּלְגַּל וְאֶת הַקּוֹרָה. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״הוּא וְכׇל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ״ – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד – מָכַר אֶת הַקּוֹרָה.
3 גְּמָ׳ ״יָם״ – טְלָפְחָא. ״מֶמֶל״ – אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל: מַפְרַכְתָּא. ״בְּתוּלוֹת״ – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּלוֹנְסוֹת שֶׁל אֶרֶז, שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהֶן אֶת הַקּוֹרָה. ״עֲבִירִים״ – כִּבְשֵׁי. ״גַּלְגַּל״ – חוּמַרְתָּא. ״קוֹרָה״ – קוֹרָה.
4 תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד – מָכַר אֶת הַנְּסָרִים, וְאֶת הַיְּקָבִים, וְאֶת הַמַּפְרֵכוֹת, וְאֶת הָרֵיחַיִם הַתַּחְתּוֹנוֹת – אֲבָל לֹא הָעֶלְיוֹנָה. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״הוּא וְכׇל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ״ – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – לֹא מָכַר לֹא אֶת הָעֲבִירִים, וְלֹא אֶת הַשַּׂקִּין, וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִין.
5 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד – מָכַר אֶת הַקּוֹרָה, שֶׁלֹּא נִקְרָא בֵּית הַבַּד אֶלָּא עַל שׁוּם קוֹרָה.
6 מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר אֶת הַמֶּרְחָץ – לֹא מָכַר אֶת הַנְּסָרִין, וְאֶת הַסְּפָלִין, וְאֶת הַבֵּלָנִיּוֹת. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״הִיא וְכׇל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ״ – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – לֹא מָכַר לֹא אֶת הַמְּגוּרוֹת שֶׁל מַיִם, וְלֹא אֶת אוֹצָרוֹת שֶׁל עֵצִים.
7 גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹכֵר אֶת הַמֶּרְחָץ – מָכַר אֶת בֵּית הַנְּסָרִין, וְאֶת בֵּית הַיְּקָמִין, וְאֶת בֵּית הַסְּפָלִים, וְאֶת בֵּית הַוִּילָאוֹת; אֲבָל לֹא אֶת נְסָרִין עַצְמָן, וְלֹא יְקָמִין עַצְמָן, וְלֹא סְפָלִים עַצְמָן, וְלֹא וִילָאוֹת עַצְמָן. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״הִיא וְכׇל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ״ – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר לוֹ אֶת הַבְּרֵיכוֹת הַמְסַפְּקוֹת לוֹ מַיִם – בֵּין
פירוש רבינו גרשום על בבא בתרא ס״ז ב
1 קמ"ל. דאפי' הכי קנה דסדנא דארעא כלומר כל הקרקע חד הוא:
2 פיסקא ים טלפחא. לועזין מיי"ש שאוצרין בהו:
3 ממל. מפרכתא. זה כמו קורנס שמפרכין בו הענבים שהן עיקר תשמישי הבד:
4 כלונסאות. אלו עצים שעומדים מיכן ומיכן לקירה ונקובין ומשימין בריח מזה לזה ומעמידי' הקורה על הבריח. עכירין כבשי אותן קצעין שמשימין על הקרשים דין: קורה קורה ממש:
5 הנסרים. הם הקרשים שמשכיבין על גבי התמד ויש אומרי' אלו אותם שמקיפין אותן סביב לתמד וקושרין שלא יתפזרו הענבים אילך ואילך:
6 היקבים. הם הסלים שמביאין בהם הזיתים מן השדה לבית הבד:
7 ריחים התחתונים. שהיו טוחנים בהן הזיתים ואחר כך משימין הזיתים ביקב כדי להוציא השמן יפה וכל הני שייכי לבית הבד לפיכך נמכרין הם:
8 העליונה. דהיינו הרכב אינה נמכרת דלא שייכא היא בהדי בד בלבד:
9 השקין. אלו השקין עצמן שהיו מביאין הענבים או הזיתים בהם לאותו כלי שהוא חוץ לכרם שהוא הולך ובא מכרם לבד ומבד לכרם והוא עשוי מן עור מרצופין שלועזין מאל"ש:
10 פיס' הנסרים. בית המרחץ שלהן היה עשוי מאבני שיש וכשהאש בוער מתחתיו מתחמם השיש מאד ומשימין נסרים על גבי הרצפה של שיש כדי שיעמדו עליהן הרוחצין:
11 ספלים. גביעין שמזריקין מהן המים עליהן:
12 הוילאות. אלו הבגדים שפורשין כנגדן לפתח המרחץ כעין וילון. כל הני לא שייכי למרחץ:
13 מגורות המים. מקוואות המים שמכניסין אותן דרך סילון למרחץ:
14 מכר את בית הנסרים. שמצניעין שם הנסרים כן הכי נמי בית היקמין:
15 יקמין. אלו בגדים שמעטפין ראשיהם במרחץ מפני החום שלא יזיק להם בראשם וכל הני בנינים שייכי למרחץ ולא הוי מטלטלין דה"נ קתני מתני' לקמן: