רבינו גרשום על ערכין כ״ג א

1 המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה. הרי היו הנכסים משועבדים לכתובה ואין ההקדש הקדש גמור ואם מגרש את אשתו הרי היא גובה מאותו הקדש:

2 ר' אליעזר אומר כשהוא מגרש ידירנה ידור הנאה שלא יחזירנה ולא יהנה ממנה עוד דחיישינן שמא בתחבולה עשה את זה שבשביל כך הוא מגרשה כדי שתגבה כתובתה מן ההקדש ואח"כ יחזירנה ויאכל הנכסים עמה:

3 ור' יהושע אומר אינו צריך. להדירה:

4 הערב לאשה בכתובתה. אדם אחד שנעשה לה ערב ע"י בעלה בשעת נשואיה שאם לא יפרע לה בעלה כתובתה אם יגרשנה שיפרע לה הוא והיה בעלה מגרשה כדי שתחזור על הערב לתובעו כתובתה:

5 ידירנה. דחיישינן שמא עשו קינוניא:

6 מנה לפלוני בידי נאמן. דאותו מנה אינו קדוש דאינו שלו:

7 דברי הכל. בין ר' אליעזר בין ר' יהושע דנאמן:

8 דאין אדם. שמת חוטא לומר אינו הקדש לצורך אחר אלא א"כ ודאי הוא כן:

9 בנדר שהודר ברבים. שהדיר את אשתו ברבים קא מיפלגי:

10 מר סבר. ר' יהושע:

11 יש לו הפרה. ואינו מועיל כלום הלכך מה הנאה יש במה שידירנה לכשתגבה כתובתה יפירנו:

12 ור' אליעזר סבר אין לו הפרה:

13 על דעת רבים. שהזקיקוהו רבים להדירה:

14 ותו הא דקתני ר' יהושע אומר אינו צריך. שידירנה:

15 אינו מועיל שידירנה מבעי ליה הואיל ויש לו הפרה:

16 בשאלה דהקדש קא מיפלגי. שכשהקדיש נכסיו גירש את אשתו וגבתה כתובתה מהו אם יכול זה המקדיש לישאל על הקדשו לפני חכם ולומר אילו הייתי יודע שהיא יכולה לחזור ולגבות כתובתה מן ההקדש לא הייתי מקדיש ונמצא שלא היה הקדש שהיה הקדש טעות ושמא יהיה מחזיר את אשתו והיו אוכלין הנכסים הלכך קסבר ר' אליעזר ידירנה הנאה כדי שלא יהא נשאל ור' יהושע סבר אינו צריך להדירה שאין אדם יכול לשאל על הקדש שאפילו יאמר על דעת כן לא הקדשתי אפ"ה הוי הקדש דהקדש טעות הוי הקדש:

17 והתניא. בניחותא:

18 ב"ש כר' יהושע ואין נשאלין וב"ה כר' אליעזר ונשאלין הלכך ידירנה:

19 ודחיקא ליה מלתא שירד מנכסיו:

20 והא אנן ידור הנאה תנן. דב"ד שיגרשנה בפניהם יאמרו לו תדור הנאה שלא תחזירנה עוד לעולם:

21 אטו כל דמגרש בי דינא מגרש. אפילו בפני ג' הדיוטות יכול לגרש שאינן יודעין שצריך להדירה:

22 דכהן הוא. שאסור בגרושה:

23 המשיא עצה למכור בנכסים כו' נכסי לך ואחריך לפלוני ירד הראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון הכא נמי רשעות וערמומית הוה דמסיב ליה עצה:

24 בריה שאני. דסבר דסוף דבר ראוי הוא ליורשו:

25 וצורבא מרבנן שאני. דמצוה להשיאו עצה כדי שיהו לו נכסים ויעסוק בתורה:

26 דערב דכתובה לא משתעבד כדאמר לקמן: