פרישה, אבן העזר קע״ז

1 המפתה או מאנס קונסין אותו חמשים סלעים לקמן בסימן זה יתבאר דאין קנסן שוה דבאונס צריך לכנוס עכ"פ ומפתה דוקא כשאינו כונסה בין שהמניעה מצידו דהמפתה בין שהמניעה מצידה או מצד אביה:

1 כגון ששלף חרבו פירוש וא"צ לומר שאם אנסה ממש ודוק מ"ו ועיין דרישה והיותר נראה דבאונס אחר היה לה לצעוק והיו מצילין אותה משא"כ בזה יראה שיהרגה מיד:

1 ואם אין עדים אין קנס דהמודה בקנס פטור כדלקמן בסימן זה. והכי הוא הצעת דברי הראב"ד דאין לומר דטענתן לענין קנס שהיא אומרת אנסתני ונפקא מינה לענין אם פונסה דאפי' הכי חייב ליתנו קשה לענין קנס מה חזקה שייך הא בעינן עדים. אבל לא מצינן למימר גם לענין חזקת המוציא מחבירו עליו הראיה דקנס אינו ממון שבין אדם לחבירו אלא רחמנא קנסו:

1 ואם לענין שלשה דברים דהיינו צער בושת ופגם וכמו שכתב בסמוך ונלע"ד דל"ד קאמר שלשה דברים דהא לענין בושת ופגם אין חילוק בין אונס למפתה. א"נ נ"מ כשהיא בוגרת או ממאנת דהרמב"ם ס"ל באלו דבאנוסה חייב בהן אף שאין להן קנס משא"כ במפותה הואיל ואין להן קנס וכמו שכתב רבי' בשמו בסי' זה ואף שרבינו השיג עליו שם מ"מ כתב כאן לסברת הרמב"ם דלמא הרמב"ם לטעמיה שס"ל כשהיא טוענת אנסתני והוא טוען נתפתתי לי דצריך לישבע שבועה דאורייתא וקאמר דבשדה היא נאמנת ואף אם ירצה לישבע שבועה דאורייתא לא מהימנינן ליה ובעיר הוא נאמן בש"ד וכמ"ש רבינו בשמו לקמן בסי' זה דצריך שבועה דאורייתא. דס"ל להראב"ד מדכתב כל הנבעלת בעיר היא בחזקת מפותה משמע דנאמן הוא בטענתו שלא בשבועה דאורייתא וא"כ שבועה דאורייתא היכי משכחת לה והרמב"ם מצריך שבועה דאורייתא בטענות אלו:

1 מאדם בזוי ונקלה וכ"כ הר"ן בפרק ואלו נערות דף תפ"ג ע"א אבל רש"י פירש שם אדם בינוני המבייש בושתו קשה מאדם זולל ומאדם חשיב וכתב עליו הר"ן ז"ל ובודאי במילי אחריני הכי הוא אבל באונס ומפתה נראין הדברים שכל שהוא זולל יותר בושתו מרובה עכ"ל ועי' בח"מ סי' ת"ך שפירש שם רבי' הכל לפי המבייש כמו שפירש כאן וזה שלא כדברי רש"י והר"ן דשניהן ס"ל דבמילי דעלמא המתבייש מאדם בינוני בושתו קשה וצ"ע:

1 ולפי בריאותה כמה נצטערה הרמב"ם מסיק אומדין כמה האב רוצה ליתן ולא מצטער זו מזה ר"ל מזה מצער מכח זה אבל אינו ר"ל מזה האיש שהוא פחות או חשוב דהא זה כבר חשב לה בכלל פגם ובושת כצ"ל מיהו י"ל דר"ל זו מזה האיש ור"ל לפי קטנו או גדלו שמין וכמ"ש רבינו וכך יתן אבל אין משערים כמה רוצה ליקח להיות נבעלת באונס שאין אדם לוקח ממון הרבה כדי לקבל צער וכ"כ רבינו לקמן בח"מ סי' ת"ב לענין צער דעלמא:

1 וקונסין המאנס שצריך ליקח אותה כמ"ש בקרא ולו תהיה לאשה וגו': ואינו רשאי להוציאה כו' שנאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו כ"פ:

1 לפיכך א"צ לכתוב לה כתובה דטעמא מאי תקינו לה רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה כו' והכא איכא למיחש גמרא וק"ל מ"ו:

1 אע"ג דכתיב קודם לא יוכל לשלחה כו' פירוש העשה נכתב קודם לא יוכל לשלחה פי' ובפרק בתרא דמכות אמר רבה בב"ח אר"י כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו שאני הכא דע"כ ניתק לעשה הוא דלא הו"ל למיכתב אלא לא יוכל לשלחה מאי כל ימיו אלא ה"ק לא יהיה שילוחיה כל ימיו אלא יחזירנה ע"כ הרי העשה אחר העברת הלאו: כופין אותו להחזירה ואינו לוקה הטעם דכל לאו הניתק לעשה משמע שהעשה הוא עונשו של לאו וכן כאן משמע שזה הוא עונשו של לאו שיחזירנה לו ולא מלקות כ"פ:

1 או שנתקדשה לאחר פירוש דאז אסור לו להחזירה:

1 או אפילו שנייה מדרבנן אע"ג דהיא מדאורייתא ראוייה לו אפשר כיון דכתיב ושמרתם את משמרתי מצאו חכמים מקום לאיסור השניות שפיר איכא למימר דשנייה אימעיטא מולו תהיה לאשה דמשמע אשה הראוייה לקיימה בהיתר דוקא כ"פ ובלא"ה כיון דכל מילי דרבנן אסמכוה אלאו דלא תסור שפיר א"ל דגם שנייה אמעיטא מולו תהיה לאשה ב"י:

1 וכן אם מצא בה ערות נ"ל דר"ל ערוה ממש ולא כמו שמפרש ב"ה ערות דבר דקרא דר"ל דבר אפילו הקדיחה תבשילו:

1 אבל במפתה בין הוא או היא כו' אע"ג דכתיב בפרשת משפטים וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורסה ושכב עמה מהר ימהרנה לו לאשה אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמוהר הבתולות ופירש"י כמהר הבתולות המפורש בפרשת כי תצא אצל התופס את הבתולה ומאנס נ' כסף יתן לאבי הנערה ומדכתיב אם מאן ימאן אביה וגו' משמע אם האב רוצה כופין את המפתה שישאנה תירץ בגמרא בריש דף מ' אמר קרא מהר ימהרנה לו לאשה לו מדעתו והא דכתיב אם מאן ימאן וגר נראה שמסתמא הוא רוצה לישאנה כדי שלא יצטרך ליתן חמשים כסף ועיין בדרישה:

1 ואין צריך התראה דא"צ התראה אלא למיתה או למלקות:

1 עד שתבגר דנערה כתיב בפרשת ולא בוגרת והטעם דאחר שבגרה אינה נקראת בתולה דבתוליה פוטרין וקודם ג' שנים אין ביאתן ביאה כ"פ:

1 או אין לה אב דכתיב אם מאן ימאן אביה לרבות יתומה שאין לה אב לקנס:

1 הסכים לסברא ראשונה דנערה כתיב חסר ה' וקרינן נערה בה"א לרבות קטנה שאתיא לכלל נערות:

1 פחות מג' שנים יש להם קנס כן הוא במיימוני בפרק ג' דהלכות נערה ובמשנה ובדפוס של בית יוסף כתוב בת שלש שנים או פחות שלשה והוא גירסת המיימוני בפ"א אבל יותר נראה גירסת המיימוני דפ"ג דאם עברו עליה ג' שנים שלימות אפי' רגע אחד י"ל דאין בתוליה חוזרים ואע"ג דבכ"מ אמרו בת ג' שנים ויום אחד י"ל ל"ד נקט יום אחד אלא אפי' ברגע אחד נמי סגי ועיין בדרישה:

1 נתארסה ונתגרשה אבל בעודה ארוסה קם ליה בדרבה מיניה:

1 שנכנסה לחופה ולא נבעלה דכל שנכנסה לחופה כבעולה דמיא ב"י:

1 אם התרו בו לוקה ואינו משלם משום שנאמר כדי רשעתו רשעה אחת אתה מחייבו ואין אתה מחייבו משום שתי רשעיות כ"פ ובעדים זוממין הדין איפכא דמשלמין ואין לוקין היכא דאיכא תרי חובות עליהם שאני התם דבהדיא ריבתה התורה לתשלומין כמ"ש בח"מ בר"ס ל"ה ע"ש:

1 אע"פ שלא התרו בו פטור מן הקנב ילפינן לה מדכתיב מכה נפש בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה לא חילק בין שוגג למזיד לחייבו בתשלומין אלא בכל ענין חייב בתשלומין אף מכה אדם לא חילק בין שוגג למזיד לפוטרו מתשלומין וכן הדין בכל עבירה שיש בה מיתת ב"ד שאין בה תשלומין עכ"ל הרמב"ם והוא מלשון הברייתא:

1 כתב הרמב"ם הממאנת כגון יתומה שהשיאוה אחיה ואמה ומיאנה בבעלה אין לה קנס שאינה בחזקת בתולה כיון שניסת:

1 והאיילונית כיון שלא תביא שתי שערות לעולם ועד עשרים שנה היא בחזקת קטנה ומשם ואילך היא בוגרת ואין קנס אלא לנערה ורבינו כתב דלא נהירא כו' דקטנה יש לה קנס וגם איילונית זו בגרותה התחיל בקטנותה נמצא דיש לאיילונית דין קטנה ועיין דרישה: ומה שכתב והאיילונית דינה כקטנה כו' ומשם ואילך דינה כבוגרת כו' רצה לומר בא לומר היאך איפשר דאיילונית יש לה דין קטנה ואם כן לעולם תהיה לה קנס שלעולם לא תביא שתי שערות וזה ודאי אין סברא לומר כן לכך כתב ויש לה דין קטנה עד עשרים דעד עשרים נחשבת כקטנה אף על גב שכבר נולדו בה סימני איילונית כמבואר לעיל בסימן קע"ב ומשם ואילך דינה כבוגרת כו':

1 וכן אם נאנסה חוץ מבוגרת כו' כיצד כו' רצה לומר כיצד הדין באונס לענין שלשה דברים במקום שאין לה קנס אבל במפתה סבירא ליה דבכל ענין פטור במקום שאין להן קנס וכדמסיק וכתב אבל במפתה את כולן פטור מכלום וק"ל: ואת הממאנת כו' יש להן בושת ופגם וצער רצה לומר דהיינו שנכנסה לחופה ולא נבעלה דאז עדיין יש פגם וק"ל כ"פ:

1 משלם את הצער בלבד דשוטה וחרשת אין להן פגם ובושת דלאו בני בושת ופגם נינהו:

1 אבל המפתה את כולן פטור כו' דמחלו על בושת ופגם. וצער אין שייך במפותה. והבוגרת אינה ברשות האב דיתבע בושתה ופגמה והממאנת אין לה אב כלל:

1 למה לא יהא להן שאר דברים זה לשון ב"י וגם בעיני יפלא וצ"ע:

1 בא עליה ומתה קודם כו' שנאמר ונתן לאבי הנערה ולא לאבי המתה:

1 הם של אב דכל שבח של נעורים הוא לאביה:

1 צערא דגופה לא אקני ליה רחמנא כמ"ש בח"מ סי' תכ"ד ע"ש.

1 נערה שנתארסה ונתגרשה כו' אבל נתארסה ולא נתגרשה אין לה קנס כלל דקם ליה בדרבה מינה כדפרישית לעיל:

1 קנסה לעצמה משום דבפרשת משפטים בדין מפתה כתיב כי יפתה איש בתולה אשר לא אורסה וגומר ואם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמהר הבתולות וכן כתיב אשר לא אורסה באנוסה בפרשת כי תצא ש"מ דבקנס שנותן לאביה כתיב אשר לא אורסה הא נתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה אבל בושת ופגם דילפינן מקרא אחרינא מדכתיב באנוסה ונתן האיש השוכב לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה דדרשינן בעד הנאת שכיבה חמשים מכלל דאיכא בושת ופגם כמו בשאר חבלות מהאי לא נתמעט ארוסה שלא יהא לאביה אדרבה אמרינן כמו בנערה שזוכה בה אביה משום דאי בעי מסרה למנוול ומוכה שחין ה"ה בזה כה"ג כך סבר הרמב"ם אבל הרא"ש סבירא ליה דכיון דבהאי קרא דונתן האיש השוכב כו' איתקש קנס לבושת ופגם במקום דאין הקנס לאב ה"ה נמי דאין לו בושת ופגם עיין בב"י שהביא כל זה:

1 לפיכך המאנס כו' והמפתה פטור כו' דאלו היה קנסה לאביה לאו כל כמיניה דתמחול לזכותו:

1 אבל צער ובושת ופגם לשיטתו כתב זה דס"ל דצער ג"כ לאביה כמ"ש לעיל:

1 שאילו הודה היה משלם בושת כו' אבל אם לא היה מתחייב על פי עצמו כלום לא היינו משביעין אותו כמו שכתב הרמב"ם בפ"א מה' טוען והביאו רבינו לקמן בח"מ סי' פ"ז ע"ש:

1 אמרה לו אנסת אותי ויש לי צער:

1 הלכך אילו מודה במקצת כו' זה לשון בית יוסף אין זו השגה דהרמב"ם לטעמיה דסבירא ליה דצער גם כן לאביה וכמו שכתב לעיל ועיין בדרישה:

1 ומה שכפר דהיינו צער לה כפר:

1 ועוד אם טען אביה טענת שמא הוא רצה לומר ואף אם תמצא לומר שגם צער לאביה מכל מקום אין מקום לשבועה זו דאם הצער לאביה אם כן הוא צריך לתובעו ולטעון בעד הצער דהוא הוי בעל דבר והוא אין יכול לטעון אלא טענת שמא ואין נשבעין על טענת שמא כמבואר בח"מ בכמה מקומות בשלמא בכל מקום שאמרינן שצער ובשת ופגם לאביה אף אם אינו מודה לא קשיא הא הוי טענת שמא. דמיירי כשיש עדים שראו שאנסה ואז צריך לטענתו ועיין דרישה:

1 לפיכך דנין אותו בכל זמן רצה לומר הואיל דסגי בשלשה דנין אותו בכל זמן אף שלא בזמן הבית לאפוקי אי הוי צריך עשרים ושלשה דאין סנהדרין של עשרים ושלשה נוהגין בזמן הזה כמו שכתב בס"ס זה גבי מוציא ש"ר:

1 ואפי' שלא בזמן הבית עיין בח"מ ר"ס תנ"ה: אבל צריך מומחין ר"ל סמוכים דאלהים כתיב בפרשה ואין אלהים אלא סמוכים כמ"ש בח"מ סימן א' כ"פ.

1 לפיכך אין דנין אותו בבבל כתב ב"י נראה דהיינו לומר דדייני בבל כיון שאינם סמוכים אין דנין אותם אבל דייני סמוכים ר"ל שיש להם סמיכות מא"י אף בח"ל דנין דיני קנסות ועד"ר:

1 ולא עבדינן בהו שליחותייהו דלא עבדינן שליחותייהו כ"א בדברים שבממון ובמילתא דשכיחא ובדברים שיש בהם חסרון כיס כמו הודאות והלואות מה שאין כן בבושת ופגם וקנס ב"י ע"ש:

1 מנדין אותו עד שיפייס וכ"כ בח"מ סי' א' ע"ש שהביא דעת רב שרירא ודעת הרא"ש:

1 אין להחזיק הקול לפגים שניהם ע"ל ס"ס י"א:

1 הרי זו קדשה ואיסור קדשה א' הוא בין בתולה כו' רצה לומר שלא תאמר כיון דשם קדשה ר"ל מזומנת לכך אם כן היינו דוקא בבעולה שכבר נבעלה אדעתא דזנות ושייך לומר בה שהוכנה לכך ולא לבתולה ומ"ה כתב דז"א אלא כל שמסרה לשם זנות שם קדשה עליה ופטור מהקנס:

1 לוקה ומשלם ק' סלעים מדכתיב "ויסרו "אותו היינו מלקות "וענשו "אותו מאה "כסף:

1 והמוציא ש"ר על הקטנה כו' דנערה מלא כתיב למעט אף קטנה ומלת נערה ממעט בוגרת כ"פ:

1 הוזמו עדים לוקה ר"ל הבעל אבל העדים שהוזמו נהרגים:

1 אבל אם לא הביא עדים ר"ל ואפי' אמר זינתה תחתי רק שלא הביא עדים אלא באו מעצמם:

1 שזינתה שלא כדרכה והוזמו הן נהרגים והוא פטור ז"ל הגמרא מוציא ש"ר אינו חייב עד שיבעול כדרכה ויוציא ש"ר כדרכה ופירש"י כדכתיב ואקרב עליה ולא מצאתי לה בתולים והיינו שאמר בעלתיה כדרכה ומצאתיה בעולה כדרכה.

1 אפי' שנבעלה כדרכה פירוש שיוציא ש"ר שזינתה כדרכה:

1 והוזמו עדיו "הם נהרגים "והוא אינו כן צריך להיות:

1 אלא מכת מרדות מדרבנן פי' מכין אותו באומד ולהקל ממלקות של תורה עיין בר"ן שהביא דעות בפירוש מכת מרדות בדף תפ"ה ע"ב:

1 אלא שאין רצוני להאריך כו' ועיין ברמב"ם פ"ג דהלכות נערה בתולה כ"פ: