1שמצות יבום קודמת כו' שפסק הלכה כרבנן שסברי מדכתיב יבמה יבא עליה מ"מ אפי' שלא נתכוין לשם מצוה ור"ת פסק כאבא שאול שאין מצות יבום אם לא שמתכוין לשם מצוה כ"פ כתב הריב"ש סימן ש"ב דכשיש לו אשה כבר לכולי עלמא מצות חליצה קודמת:1ורש"י כתב שמצות חליצה כו' פליגי בפירוש סוגיית הגמרא:1שמא אינם מכוונים לשם מצוה אלא לשם נוי או נתן עיניו בממון והיי כפוגע באשת אח שלא במקום מצוה:1מטעינן ליה ואינה צריכה ליתן לו כלום כ"כ הרא"ש בתשובה שהביא רבינו בסמוך דחליצה מוטעת כשרה:1בכל אמתלא שתתן לדבריה ר"ל אפי' אינה כדאי לכפות בעלה לגרש ע"י אותה אמתלא:1וכיוצא בזה אם רוצה לייבם וידוע כו' נמשך למטה ר"ל וכיוצא בזה אם רוצה לייבם וידוע שמכוין לשם מצוה והיא ממאנת כו' בשניהם אם אין יכולין להטעותו אין כופין אותו לחלוץ אבל אי לא ידוע שמכוין לשם מצוה נראה דגם כן מודה לרש"י שכופין אותו לחלוץ בכל אמתלא שתתן אפי' לא הוי כדאי לכפותו לגרש על ידו:1שהיתה מועלת לה אפי' כנגד בעל כו' אבל לא בכל אמתלאות שתתן:1כופין אותו לחלוץ בחנם חדא משום שאינו מכוין לשם מצות יבום אלא תובע ממון כדי לחלוץ ועוד אפילו אם תבע לייבם נראה דאמתלא גדולה נותנת לדבריה שהוא נער ובער ואין לו במה להתפרנס כו' עיין בתשובת הרא"ש כלל נ"ב שכ"כ ולענין כופין אותו לגרש כתב רבינו בסימן ע' דאם אין בידה לפרנסה בלחם כופין אותו להוציא ובסימן ע"ז כתב דאם הוא אינו הולך בדרך ישרה ומכלה כל הממון וטוענת מאיס עלי שומעין לה אבל אין כופין אותו לגרשה וכאן דעדיין לא נשאו גם מצות חליצה קודמת באמתלא כה"ג כולי עלמא מודה:1כדין מורדת על בעלה וכופין אותו לחלוץ מאחר שתצא בלא כתובה כ"פ כתב המ"מ ע"ז זהו כפי דעתו שסבירא ליה שכופין הבעל לגרש כשטוענת אשתו עליו מאיס עלי וכל שכן שכופין לחלוץ היבם וכבר כתבתי שהרבה חולקים עליו בזה כו':1הניח אחיו נשים רבות ואסור לו לייבם אלא אחד מהן והדבר תלוי בו:1היא המורדת וחולץ לה רצה לומר בעל כרחו:1ורצתה באח אחר והוא רוצה בה אבל כתוב בסמ"ג מ"ע סימן כ"א גדול גדול קודם וצ"ע וכן דעת כל הפוסקים דלא כהרמב"ם אלא גדול גדול קודם וכן יראה מדברי הטור בסימן קס"א מ"ו וכ"כ המ"מ על דברי הרמב"ם וכתב שהיה להרמב"ם גירסא אחרת בגמרא עיין בב"י שהביאו:1הואיל והיא רוצה באחד מהן והיא רוצה בה הרי לא מרדה כן צריך להיות וי"ס דגרסי והוא לא רצה וקאי אגדול אבל ב"י מחק תיבת לא וכ"כ המ"מ שהיא גירסא משובשת:1שיש הוכחה שלא כיונה לאסור עצמה כו' אלא שהיה לה כעס עליו פירוש רש"י: ונתכוונה בנדרה כדי לאסור כו' אינו ר"ל שידוע בבירור שלכך נתכוונה אלא שיש אומד שלכך נתכוונה דינא הכי וזה שכתב לעיל שיש הוכחה כו' וכן מבואר במ"מ שהביא ב"י כ"פ:1וכתב רב אלפס שדינה כדין מורדת כ"כ בהדיא ס"פ ב"ש ואף על גב שכבר כתב רבינו לעיל שרב אלפס סבר שיש ליבמה דין מורדת הוצרך לרבינו לכתוב פה פעם שנית שאפילו בדין זה סבר האלפס שיש לה דין מורדת לאפוקי מהרא"ש שסבר דאפילו למ"ד שאית ליה מצות יבום קודם הכא אין לה דין מורדת:1וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ואף על גב שלעיל כתב רבינו שהרא"ש הסכים לסברת רבינו תם ואם כן פשיטא שאין לה דין מורדת דהא סבר מצות חליצה קודמת די"ל דהכי קאמר דהאלפס ורמב"ם סברי שאפי' הכי אית לה דין מורדת והראב"ד כתב דאין לה דין מורדת וע"ז כתב דגם הרא"ש סבר כהראב"ד ומשום שאל תקשה דמילתא דפשיטא היא לכן כתב דאפילו למאן דאית ליה מצות יבום כו' ר"ל דאתא לאשמועינן דאפילו למאן דאמר דאית ליה בגמרא דמצות יבום קודמת כו' לאפוקי מהאלפסי והרמב"ם שמשווין דין יבמה זו ליבמה דעלמא שבשניהן יש לה דין מורדת: כשאר כל האלמנות אין שומעין לה אף על גב דיש לה תנאי כתובה שכתב לה דתהא יתבא בביתי כל ימי מיגר אלמנותך והיורשים צריכין לקיים התנאי גבי יבם א"א כן דהתורה זכתה לו לייבמה או לחלוץ כ"פ:1רצה חולץ ונותן לה כתובה שאין זו מורדת הואיל שאומרת שתשב עגונה בבית בעלה ואם אינה רוצה גם בחליצה דינה כדין מורדת שנתבאר בסימן ע"ז ומכריזין עליה ד' שבתות ואחר כך תפסיד כתובתה מ"מ אחר כך כופין אותה בנידוי או בכפיות אחרות עד שתתרצה כ"כ הר"ן בתשובה כ"פ: ה"ז נוטלת כתובתה כו' ר"ל אפילו למ"ד מצות יבום קודמת וטעמא מפורש בגמרא וכן לדידן דקי"ל מצות חליצה קודמת אף על פי שאין כופין לחלוץ צריך ליתן לה כתובתה מיד ועיין בהגהות רמ"א תקנות הקהילות כ"פ:1נולדו בה מומין כשהיא שומרת יבם כו' רצה לומר פשיטא אם היו בה בעודה תחת בעלה שנותן היבם לה כתובה דהא היתה יכולה לומר לבעלה נסתחפה לשון מטר סיחף כלומר מזלו גורם כ"פ שדהו והיה צריך ליתן לה כתובה ה"ה נמי דהיבם צריך ליתן לה דהוא עומד במקום הבעל דמן השמים הקנוה לו אבל כשנולדו בה המומין כשהיא שומרת יבם ה"א הואיל שעדיין לא עשה בה מאמר ואינה אלא זקוקתו אינה יכולה לומר נסתחפה שדהו קא משמע לן דלא גרעה מארוסה שאם נולדו בה מומין אחר שנתארסה יכולה לומר נסתחפה שדהו ה"ה הכא:
