1אלו שאינן בני קידושין וכתב ב"י ז"ל אין דברי רבינו מדוקדקים דאותן שהן מדרבנן בני קידושין הן שהרי קידושין תופסין בהן אלא שאסור לישא אותן וכך ה"ל למכתב אלו נשים אסורות משום ערוה ורמ"א ז"ל בד"מ ישב זה דכוונת רבינו הוא במ"ש דאינן בני קידושין ר"ל דאינן קידושין גמורין נ"מ דאם בא אחר וקדשה צריכה גט משניהן וכמ"ש בריש סי' י"ז עכ"ל וזה שסיים רבינו וכתב צריכות גט משניהן משמע דאינן קידושין אלא להצריכו גט ובד"מ כתב וצ"ע אם קידש איסור דרבנן ובא אחר וקידש אם צריכה גט מהשני ואפי' בחייבי לאוין דקידושין תופסין לא מצינו דאם קידש אחר דצריכה גט מהשני כ"ש באיסור דרבנן וצ"ע כ"פ.2ואם אמו אסורה לו מדרבנן כו' ז"ל רש"י אמו כתוב בתורה וגזרו רבנן על אם אמו כדי שלא יפגע באמו וגזרו נמי באם אביו משום אם אמו אע"ג דגזירה לגזרה הוא משום דתרווייהו אמא רבתא קרי להו ע"כ.3וכן אם אם אמו עד עולם לפי שיש בדורותיה ערוה דאורייתא דהיינו אמו ואם אמו שהוא התחלת הגזירה יש עליה שם איסור דאורייתא דאמא רבתא קרו לה לפיכך החמירו רבנן בה שלא יהיה בה הפסק לאפוקי אם אבי אמו שאין התחלת הגזרה שם איסור דאורייתא שאין קרו לה אמא רבתא שהיא דור רביעי לא החמירו בה רבנן:4ואם אבי אבי אמו רבותא קמ"ל אע"ג שאין כאן אלא אם אחת ויש סברא להחמיר יותר מבאם אם אבי אמו דיש שם ב' אמות אפ"ה מותרת:5אם אביו אסורה לו מדרבנן דגזרינן משום אם אמו אע"ג דגם כאן יש ערוה דאורייתא משום אשת אביו והרי היא אשת אבי אביו י"ל דאם אביו אסורה אפי' כשהיא אנוסת אבי אביו אף שאינו אשתו ולכך לא הוצרכו לתת טעם דמחלפי באם אמו וק"ל כ"פ וכולהו חדא גזירה הוא משום דתרוייהו אמא רבתא קרו להו כדלעיל וכן אם אם אביו עד עולם וה"ט לפי שבהתחלת הגזירה דהיינו אם אביו יש עליה שם איסור דאורייתא דאמא רבתא קרו לה וכדפרישית:6אם אבי אביו אסורה לו מדרבנן דכל הפסולים גזרו רבנן שדור רביעי יהא אסור ודור החמישי יהא מותר:7אבל מכאן ואילך כגון אם אם אבי אביו כו' דכאן נמי התחלת הגזירה אין עליה שם איסור דאורייתא ועד"ר.8בין שהיא אשתו מן האירוסין דהויה כתיב ביה דילפינן מדכתיב כי יקח איש אשה וגו' יקח שהוא לשון קידושין משמע שמיד שקידש אדם אשה נקראת אשתו והכא כתיב ערות אשת אביך שמע מיניה שמיד שקדשה שנקראת אשת אביה אסורה עליו כ"פ: בין בחיי אביו כגון שגרשה וצריך למחוק תיבת או גרשה כ"פ:9אבל אם אנס אביו אשה מותרת לו דדרך אישות וקידושין אסרה תורה:10ואשת אבי אביו אסורה לו מדרבנן דגזרינן משום אשת אביו שהוא דאורייתא ואשת אבי אמו אסורה מדרבנן דגזרינן משום אשת אבי אביו דתרוייהו קרי להו אבא רבא אבל מכאן ואילך כגון אשת אבי אבי אמו או כו' מותרת דלא שייך בדורות הללו אשת אב דאורייתא ולא אמרינן כו' כ"פ ולא אמרינן בזה גם כן דלמא אתי לאחלופי באשת אבי אבי אביו ויהיה ג"כ אסורה לעולם משום דהתם שכיחי דאזיל ופירש רש"י למשפחת אביו אדם רגיל לילך ויודע שיש שם קורבא יותר מאמו הלכך לא מחלפי אבל לעיל גבי אמא הכל הוא צד אם:11אחותו מאביו או מאמו דכתיב ערות אחותך בת אביך או בת אמך:12או מהזנות בגמרא יליף לה מקראי:13מן השפחה וכותית גם זה יליף מקרא מדכתיב ערות בת אשת אביך וגומר אחותך היא דמשמע במי שיש לו אישות דתפסי קידושין קרויה אחותך ואף על גב דהכא על חייבי כריתות גם כן אין קידושין תופסין ואמרינן אחותו מהזנות אסורה לו שאני התם דקודושין תופסין לאחרים נתרבה מדרשת מולדת חוץ שנקראת אחותך אבל שפחה וכותית אין קידושין תופסין בהם לשום אדם וכתב רמ"א מיהו לכתחילה אסורה לו ורמ"י תמה עליו ע"ש כ"פ:14אבל אם בא אביו על שפחתו כו' דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכמו שנתבאר לעיל בסימן ד' והרמב"ם פליג וסבירא ליהדוקא בנושא את שפחתו לאשה אמרינן הכי מה שאין כן בבא עליה דרך מקרה דאפשר לומר דרך זנות בא עליה עיין בבית יוסף: בתו אסורה לו מן התורה אע"ג דלא כתיב בהדיא בתורה אתיא בק"ו ממ"ש ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה כ"פ:15וכן בת בנו ובת בתו דכתיב בהדיא ערות בת בנך ובת בתך לא תגלה: בת אשתו כו' מן התורה שנאמר ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח:16אבל בתו מאנוסתו אפילו פלגשו מותרת כו' דלא תקח משמע לשון קידושין:17מותרת לו לאחר מיתתה אבל בחייה אסורה דשמא יזנה כבתחלה והרי היא עליו ערוה. כדאיתא התם בגמר' מור"ש אבל מזנות לא נאסרה דכתיב לא תקח לשון קדושין וכי יש קדושין בחדא מינייהו האחרת אסורה עליו מחמת ערוה אפילו בזנות:18ובת בן בן בן אשתווהיא הדין בת בת בת בן אשתו וק"ל מור"ש:19וכן אם אם אשתו מדכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ובת בתה לא תקח והוא הדין למעלה ב"י ובגמ' ריש פ' הנשרפין יליף מדכתיב באש ישרופו אותן ואתהן וא"א לומר שאשתו תהא בשריפה דהא נשאה בהיתר אלא אתהן ששניהן באיסור עם אם אשתו ועם אם אמה:20ואם אבי אשתו אסורה גם כן מן התורה דהיא בכלל אשה ובת בנה לא תקח: אחות אביו כו' שנ' ערות אחות אביך וגומר ערות אחות אמך לא תגלה כ"פ:21לא שנא היא אחותו מן האב או מן האם כלומר בין שהיא אחות אביו מן האב או מן האה וכן בין שהיא אחות אמו בין מן האב בין מן האם בפרק הבע"י יליף לה מקראי:22ומותר בבת אחי אביו כו' קשה גדולה מזו היה לו לאשמעינן שמותר אפי' בבת אחיו ואפילו מצוה לישא בת אחיו ובת אחותו גמרא ורמב"ם פ"ה דא"ב וכ"כ רמ"א בסימן ב' סעיף ו' כ"פ וכל שכן בבת אחי אביו וי"ל דנקט בת אפי אביו משום סיפא שאחי אביו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו ועי"ל דה"א כיון דיש בה צד קורבה למעלה אחי אביו דאסרינן בה טפי מקורבה דלמטה דהיינו אחיו קמ"ל:23ואשת בן בנו אסורה לו מדרבנן דגזרינן משום אשת בנו שהיא דאורייתא וכן אשת בן בן בנו עד עולם והטעם כדפרישית לעיל הואיל שהתחלת הגזירה יש עליה שם איסור דאורייתא דקרו ליה לבן בנו בנו:24אשת בן בתו אסורה לו מדרבנן דגזרינן משום כלת בנו דכולהו חדא גזירה הוא דקרו להו כלת בנו אבל מכאן ואילך כגון אשת בן בן בתו מותר הואיל שאין האיסור אלא מחמת אישות לא החמירו כולי האי. גם אינו דומה קורבה דלמטה לקורבה דלמעלה כמו שכתבתי בדרישה וגם בקורבה דבת ואם הקילו שהרי גם לענין עדות אמרינן שהוא מדרבנן וק"ל:25ב' חורגין הגדלים יחד בבית מותר כל אחד הא מילתא דפשיטא דאפילו בת אשתו מותרת לבנו אלא שרבינו נקט כל הצדדים שמותר ועי"ל דאדרבא בשני חורגין עצמן ליכא למטעי כולי האי באיסור אחות להדדי משא"כ באיסור אשת אח דמצינו שהוא מותר בשלא הניח זרע:26אשת חמיו אסורה לו מפני מראית עין פירוש מאחר דלית ליה קלא נראה כנושא חמותו וה"ה חמיו את אשתו נראה כנושא את בתו משא"כ בשני חורגין דאות ליה קלא כ"פ ועד"ר:27ומותר באשת בן אחיו ובאשת בן אחותו צ"ע דהא כתב דין זה לעיל ואחי אביו ואחי אמו מותר באשתו:28כל זמן שאשתו קיימת כדכתיב ואשה אל אחותה לא תקח לצרור עליה בחייה: ל"ש מן האב או מן האם דילפינן מאשת אחיו לעיל כ"פ:29ואפי' גירש כו' כדכתיב עליה עליה כל זמן שהיא בחייה ואפילו לא נתגרשה אלא מחמת קול בעלמא אסור באחותה כ"פ:30דאין זנות שמזנה עם אחותה אוסר אשתו עליו דכתיב ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה ועד"ר:31ומותר בקרובות שנייה פירוש לישא בתה דקיימא לן דנושאין על האנוסה והמפותה ומביא זה לראייה שאין הזנות אוסר אשתו עליו כלומר שהרי מותר בקרובותיה ואע"ג דכתב רבינו לעיל בסמוך ז"ל בת אנוסתו מותרת לו לאחר מיתתה ורצה לומר דוקא לאחר מיתתה היינו דוקא לשם דבא עכשיו לישא בת אנוסתו משא"כ כאן דכבר נשא אשתו בהיתר משו"ה לא מוציאין ממנו אשתו משום גזירה:32אסור בשתיהן ושתיהן צריכות גט הראשונה מדאורייתא השנייה מדרבנן כ"פ דאמרי אינשי דהך קמייתא תנאי הוה ליה בקידושין ולא נתקיים התנאי והאי שפיר נסיב ומש"ה צריכה הימנו גט שלא יאמרו א"א יוצאה בלא גט וכיון דצריכה גט איתסרא עליה ארוסתו שלא יאמרו שהוא נושא אחות גרושתו כ"כ הרמב"ם בפ"י מהלכות גרושין אבל אם כנסה ליכא למיחש לשמא יאמרו תנאי הוי בקידושין דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:33מתה הראשונה מותר בשנייה וה"ה אם מתה השנייה מותר בראשונה כ"פ פשוט הוא דכיון שמתה פקע איסור דאחות אשתו:34הולד הראשון ממזר פירוש הולד שנולד קודם שמתה הראשונה והאחרון שנולד אחר מיתתה אינו ממזר וקמ"ל בזה אע"ג דגם הולד האחרון נולד קודם שנודע בבירור שהיא מתה אפ"ה אינו ממזר ור"ל ממזר מן התורה אבל ממזר מדרבנן הוא וכמש"ר לקמן בס"ס י"ז וכאן לא רצה להאריך ולקמן דהוא מקומה וכלל דין זה כתבו בפ"י:35אשת גיסו צריכה גט כו' ועד"ר ואע"ג כשבאת אשתו עם גיסו ליכא למיחש למידי מ"מ חששו דזימנין אתא גיסו תחלה לב"ד ושייך למימר גירש את זה ונשא זה שיאמרו שמתה אשתו ואח"כ נשא אשתו של זה אחר שכבר גרשה וצריכה גט ואף אם תבא אשתו אח"כ כיון שכבר נתן גט לאחותה נאסרה אשתו עליו כי הרואה שגירש את אחותה שמא אינו יודע שזו היתה אשתו תחלה ויאמרו זה נושא אחות גרושתו:36ואסורה לגיסו הטעם מחשש שיאמרו שמחזיר גרושתו אחר שנשאה הראשון וזהו הטעם שאמרו בכל אשה ששמעה שמת בעלה ונשאת לאחר ואחר כך בא דתצא מזה ומזה וכמש"ר בס"ס י"ז משום חשש שיאמרו שקודם שיצא למדינת הים גרשה ונשאה השני בהיתר וכיון שיאמרו שנשאה בהיתר צריך השני לגרשה ושוב אסורה לראשון שלא יאמרו שמחזיר גרושתו אחר שנשאת. ואינו דומה לשני אחין שנשא אחד אשה והלך למדינת הים ושמע בו שמת ויבמה אחיו ואחר כך בא הראשון דאיתא בגמרא פרק האשה רבה סוף יבמות דף צ"ז וכתב גם כן רבינו לקמן בסימן קנ"ט דמותרת לראשון דהתם ליכא למטעי ולומר שהראשון גרשה קודם שהלך למ"ה ונשאה אחיו דאם כן איך נשא השני לאשת אחיו דאסורה לו מן התורה וליכא למטעי בה דבר וצריכין להעלות על דעתן האמת שבטעות נשאה אחיה מחמת ששמע שמת אחיו מה שאין כן הכא ובכל אשה שהלך בעלה למדינת הים הנזכר לעיל דאיכא למטעי והא ראיה דגם בשני אחים אם לא כנסה הראשון אלא קדשה והלך למדינת הים ושמעו שמת ויבמה אחיו וחזר ובא דאסורה לראשון כמש"ר לקמן סימן קנ"ט משום דאיכא למטעי ולומר דהראשון קדשה על תנאי ולא נתקיים התנאי ומש"ה נשאה אחיו בהיתר וכשבא הא' צריך הב' ליתן לה גט וכשיחזירנה הא' יאמרו שנשא גרושת אחיו ואם תאמר גם באשה שהלך בעלה כו' למה אמרו שתצא מזה ומזה כיון דמן הדין מותרת להראשון וא"צ גט מהשני כיון שהשני נשאה בטעות אלא משום הרואים וכנ"ל ולמה הלא כשיתירוהו הב"ד לחזור להנשא להראשון בלא גט מהשני יאמרו מדשתקי רבנן והניחו לחזור ולישא אותה ודאי ידעי דנשואי השני היה בטעות וי"ל דודאי לכתחילה לא רצו חז"ל להתירה לינשא מטעם דיבואו אחר הנישואין להעלות על דעתם האמת משא"כ בשני אחין הנ"ל דקודם שיחזור האח הראשון לחזור ולישאנה יבאו להעלות על דעתו דנשואי השני בטעות היה דאל"כ איך נשא השני גרושת אחיו וכנ"ל ועמ"ש עוד מזה בסימן י"ז בדין חמותה דלא יעידה לכלתה:37ואשתו אסורה עליו ל"ש היתה נשואה לו או ארוסה פירוש ולא כמ"ש ברישא שמחלקין בין היתה ארוסה או נשואה וגם לקמן בשני אחין מחלקין בין ארוסה לנשואה וכנ"ל:
