פרי יצחק על ספר יצירה ב׳

1 שלש אמות אמ"ש יסודן. ר"ל כי אותיות אמ"ש מכ"ב אותיות הם בג' ספירות הראשונות שהם יסודות אל ז' ספירות תחתונות והם אם לכל האותיות שבז' ספירות התחתונות מלשון כי אם לבינה תקרא כמ"ש במשנה ב' פרק א' ע"ש וג' אותיות אמ"ש הם יסוד אויר מים אש הנשרש בכח הג' הראשונות כי חכמה הוא כח המים קו החסד ובינה הוא כח האש קו הגבורה ודעת המכריע ביניהם הוא כח אויר רוח שיש בו ליחות מים וחמימות אש כנודע והוא קו הרחמים הת"ת עמודא דאמצעיתא המכריע ביניהם רחמים אותיות רח ומים ר"ח גי' יצחק גבורה מים חסד כף זכות וכף חובה זכות היא חכמה קו החסד חובה הוא בינה קו הגבורה והחסד רוצה לזכות הבריות והגבורה רוצה לחייבם והמה כמו ב' כפות המאזנים שזה מושך אליו וזה מושך אליו אבל עמודא דאמצעיתא ת"ת שהוא רחמים מעורב עם חסד ודין הוא מכריע ביניהם לפעמים עושה חסד אף עם רשעים ולפעמים עושה דין אף עם הצדיקים וזהו ולשון חק מכריע בינתים ר"ל לשון מאזנים מכריע בינתים בין ב' הכפות להיות שניהם מכוונים באמת ועמודא דאמציעתא ת"ת נקרא בשם ולשון חק בסוד כי חוק לישראל וכל קו האמצעי נקרא בשם לשון על שם לשון הפה המכריע בין החיך והגרון שהם סוד חכמה ובינה ודעת המכריע בינתים כנודע זה מע"ח וכל חוק ומשפט כולה יצאו על פי הלשון כי מצד הזכות החיים ומצד החובה המות והמות והחיים ביד הלשון כי מרפא לשון עץ חיים:

2 מ' דוממת. היא חכמת שהוא קו החסד יסוד המים וצד טבע החסד שהיא שוקטת ומנהיג בנחת לבריותיו ושי"ן שהוא בבינה קול הגבורה יסוד אש אש הגבורה היא שורקת משמעת קול צעקה בעולם לעשות בהם דין ומשפט, ולשון שורקת הוא מלשון שרקו ויחרקו שן, כי אות מ"ם שהיא מן אותיות בומ"ף היוצא מן השפתים היא דוממת בלא קול אם יסגור פיו והשפתים ידובקו אין צריך רק עיקר לפתוח שפתיו לאות מ"ם אבל שי"ן שהיא מאותיות ז"ס שר"ץ היוצא מן השינים היא שורקת משמעת קול יציאת השינים ואין צריך לפתוח שפתים כולי האי כמו באותיות מ"ם ונאמרת היא אפילו בסגירת שפתים מעט ולכן אמר לשון שורקת מלשון שרקו ויחרקו שן כי עיקר אות שי"ן יוצא מן השינים:

3 א' אויר רוח. סוד הדעת בינתים שהוא מכריע בינתים כי הוא מאותיות אחה"ע היוצא מן הגרון שאין צריך דוקא לשפתיו ולשינים אלא עיקר הוא מהגרון:

1 עשרים ושתים אותיות יסוד. עיין בפרק א' משנה ב' מ"ש שם ע"ז:

2 חקקן חצבן. עיין בפרק א' משנה י' מ"ש ע"ז, והרמב"ן ז"ל כתב חצבן הוא שחצב להפריד זו מזו.

3 צרפן שקלן והמירן. במשנה ה' בפרק זה מפרש אח"כ ואמר כיצד צרפן שקלן והמירן א' עם כולם וכו' ע"ש מ"ש שם:

4 וצר בהם כל היצור וכו'. ר"ל כל הנשמות שבעולם הזה והנשמות שהם עתידים להתחדש בעולם הבא כי כ"ב אותיות הם יסוד ושורש לכל הנמצאות כל אופן הבריאה נכלל בכ"ב אותיות:

1 עשרים ושתים אותיות יסוד חקוקות בקול חצובות ברוח קבועת בפה. ר"ל כ"ב הם יסוד של כל העולמות וחקוקות בקול הוא סוד בינה שנקרא לפעמים בשם גרון שהקול יוצא ממנו כמ"ש בפרק א' משנה ט' ע"ש ובינה הנקראת בשם קול גדול קלא דלא פסק זיווג חכמה ממנה כמ"ש בזוהר פ' ואתחנן דף רס"א ע"א וז"ל ה' עלאה קול גדול ולא יסף דלא פסקי מבועוי לעלמין ע"ש ונמצא חקוקות בקול מרמז ג"כ על החכמה וג"כ חכמה בסוד קול בשביל שהוא מתפשט בפנימות האצילות ובסוד כולה בחכמה עשית כמ"ש בפרק א' ע"ש:

2 חצובות ברוח. הוא סוד ז"א:

3 קבועות בפה. הוא מלכות שהיא בסוד פה דבר ה':

1 עשרים ושתים אותיות קבען בגלגל כמין חומה ברל"א שערים וחוזר הגלגלים פנים ואחור וכו'. ר"ל בנין האותיות שהם מתגלגלים ברל"א שערים נקרא בשם גלגל וגם האותיות קבועות בגלגלי הספירות. וכתב הרמ"ב ז"ל וז"ל וקרן חזות אחזה פירוש רבינו האי ז"ל בספר הנקרא קול ה' בכח, כ"ב חפצים הם שהם גוף אחד ר"ל עשרים ושתים אותיות הם וכאשר נצרף ונחבר אל"ף עם בי"ת וגימ"ל עם דל"ת הם י"א זוגות כי י"א פעמים ב' הם כ"ב וכאשר נעשה צירוף האותיות בדרך האלפ"א בית"א לא נמצא אלא רל"א שערים. חזר הגלגל פנים ואחור רצה לומר גלגול האותיות פנים ואחור כמו שנאמר בדמיון רמ"ה כך הוא הפנים חזר הגלגל ויהיה מה"ר וזהו אחור וזהו הסימן שלקח בעל ספר היצירה הוא להשכיל האדם ההבדל שיש בין פנים ואחור בחזרת הגלגל ר"ל כאשר האותיות מתגלגלות וזה סימן לדבר אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע פירוש טובה ורעה הם שני הפכים ומעלה ומטה הם שני הפכים כנגד הטובה שהוא קנין לקח מעלה וענג וכנגד הרעה שהוא העדר לקח מטה ונגע אם כן האדם המושכל בזאת החכמה יש לו להבין שאופן השמושים ישמשו באופן זה ואם השמוש הוא בפועל טוב יפעל בהיפך כשישתנה כדרך שהוא עושה במלת ענג ונגע וזה אמר לפרש פנים ואחור עכ"ל, וזה ג"כ לשון הראב"ד והנה מספרי האלפ"א בית"א הן רל"א אלפ"א ביתו"ת הקבועות ובולטות בגלגל. וחזר הגלגל פירוש הגלגל חוזר ומקיף והאותיות קבועות ואינן זזות ממקומן האותיות אשר הציבן כמין חומה וקבען בגלגל חזר גלגל מצד החסד לבריאתו ואחור מצד הדין והגבורה לסתור ולהחריב וכל פנים מצד הרחמים ואחור מצד הדין שלמטה וכן ארז"ל שיתף מדת הרחמים עם מדת הדין וברא את העולם. ודע כי סדרי האותיות של צד פנים הם הפוכות בצד הדין הנקרא אחור והמשל בזה אם תמצא בשל פנים אל תמצא בצד הדין הנקרא אחור לא וכן כולם. הנה מכאן נתבאר לך כי יש אותיות קבועות והם בגלגל ויש אותיות חוזרות ומתגלגלות והם באויר הגלגלים של הספירות ויש סדר לבריאה ויש סדר הפוך לחרבן וסימן לדבר של תמורה כו' הנה אותיות ענג הן אותיות נגע ונגע הוא צער ואין בטובה חסד למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע וכולם אותיות אחדים הם אלא בשינוי סדרם ישתנה ענינם מרעה לטובה, מכאן יש להבין כי אותיות הפנים ואותיות אשר לאחור אחדים הם אלא שסדרי האותיות אשר לאחור הפוכים בסדרם מסדרי האותיות אשר לרחמים עכ"ל עי' בסוף הספר סדר הרל"א שערים פנים ואחור מהמחבר ז"ל:

2 רל"א שערים אלפ"א ביתו"ת של פנים ואחור מפורש היטב הסדרים שלהם בספר ויקהל משה בפרק ט' דמאמר אדם דאצילות ע"ש ותבין, ולשון שער הוא צירוף ב' אותיות כאחד נקרא בשם שער כי שיער איזה אות יתחבר וישתוה עם חבירו:

1 כיצד צרפן שקלן והמירן אל"ף עם כולם וכו'. ר"ל צרפן הוא כשמצרף האותיות על סדר כל האות לאות הסמוכה אצלה דהיינו אל"ף עם בי"ת וגימ"ל עם דל"ת וכן כולם עד"ז אבל כשמצרף האותיות שלא כסדר בדילוג דהיינו אל"ף עם גימ"ל וכן אל"ף עם שאר האותיות וכמו כן בי"ת עם דל"ת ושאר אותיות וכן כולם עד"ז הוא שקלן ביחד להתחבר זו עם זו להיות שניהם שקולים מתקרבים הן ביחד אע"פ שהיו רחוקים זו מזו, והמירן הוא כשהחליפן והמירן זה שהיה בראש להיות בסוף וזה שהיה בסוף להיות בראש וז"ש אל"ף עם כולם וכולם עם אל"ף בי"ת עם כולם וכולם עם בי"ת וכן עד"ז וחוזרות חלילה לכל כ"ב אותיות ונמצאות ברל"א שערים:

2 ונמצא כל היצור וכל הדבור יוצא משם אחד. ר"ל כל מי שיש לו צורה אע"פ שאין לו דבור וכל מה שאדם יכול להוציא בדבור נצטייר באותיות של רל"א שערים שהם מתגלגלים בשם הוי"ה ושם הוי"ה בהם כי ידוע שהמלבוש העליון שנארג מרל"א שערים פנים ומרל"א שערים אחור נארג ג"כ מד' אותיות הוי"ה וזהו יוצא משם אחד:

1 יצר ממש מתהו ועשה מאינו ישנו. ר"ל מבינה הנקרא בשם תהו כנודע בסוד כי שאל נא לימים ראשונים ולמקצה השמים ועד קצה השמים כי בג' ראשונות אין יכול האדם להתבונן שם בסוד שלח תשלח את האם ממחשבתך שלא להתבונן שם כמ"ש זה בזוהר פ' יתרו דף צ"ג ע"א ע"ש ע"כ אדם תוהה בו שלא יכול להשיג שם וממנו יצר צורה של ממש של בהו הו' קצוות של ז"א שהוא בסוד יצירה, ועשה מאינו מג' ראשונות הנקראים בשם אין כמ"ש בת"ז תי' ע' דף קכ"ו ע"א ז"ל אי"ן א' כתר עלאה י' חכמה ן' בינה, ישנו ר"ל מדבר שהיה אין עשה יש ואמר בכפל לשון כדי לרמז ג"כ על התפשטות של מלכות שהיא בסוד עשיה ולכן אמר בלשון ועשה:

2 וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפס. ר"ל ז' הקצוות עליונים שהם ז' עמודים גדולים כמ"ש בהם חצבה עמודיה שבעה חצב אותם להיות עמודים גדולים בסוד הגדלת ז"א ע"י אויר סוד הדעת המתפשט בפנימות ז"א בסוד ובדעת חדרים ימלאו:

3 וזה סימן אל"ף עם כולם וכולם עם אל"ף. אל"ף הוא אויר הדעת המתפשט בפנימות ז"א:

4 צופה וממיר. ר"ל צופה מראשית עד אחרית מי ראוי להיות ראש ומי ראוי להיות סוף, וממיר האותיות זה שהיה ראש להיות סוף וזה שהיה סוף להיות ראש:

5 ועשה את כל היצור ואת כל הדבור שם אחד. כי כל הנמצאים שבעולם בנוי ומיוסד משם הוי"ה שהוא שם אחד בסוד א"ח ד' אל"ף פלא כתר ח' ח' ספירות מחכמה עד מלכות ומלכות היא בסוד ד':

6 וסימן לדבר עשרים ושתים חפצים בגוף אחד. ר"ל כ"ב אותיות שמהם נעשה כל חפץ שבעולם הם כגוף אחד שכל אות ואות מתחברים זה עם זה ונעשים כגוף אחד בשם אחד בתיבה אחת אע"פ שהן מחולקים למנין כ"ב אעפ"כ הם נעשים כגוף אחד כן כל הנמצאים שבעולם אע"פ שהם מחולקים הם כגוף אחד כולם מיוסדים בשם אחד מד' אותיות שם הוי"ה: