מקור סוכה נ״ב
1 ״וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד״. אָמְרוּ: וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁעוֹסְקִין בְּהֶסְפֵּד וְאֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּהֶם — אָמְרָה תּוֹרָה אֲנָשִׁים לְבַד וְנָשִׁים לְבַד. עַכְשָׁיו, שֶׁעֲסוּקִין בְּשִׂמְחָה וְיֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּהֶם — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
2 הָא הֶסְפֵּידָא מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי דּוֹסָא וְרַבָּנַן. חַד אָמַר: עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג, וְחַד אָמַר: עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁנֶּהֱרַג.
3 בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁנֶּהֱרַג — הַאי הֶסְפֵּידָא בָּעֵי לְמֶעְבַּד? שִׂמְחָה בָּעֵי לְמֶעְבַּד! אַמַּאי בָּכוּ?
4 כִּדְדָרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה: לֶעָתִיד לָבֹא, מְבִיאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיֵצֶר הָרָע, וְשׁוֹחֲטוֹ בִּפְנֵי הַצַּדִּיקִים וּבִפְנֵי הָרְשָׁעִים. צַדִּיקִים נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ, וּרְשָׁעִים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. הַלָּלוּ בּוֹכִין וְהַלָּלוּ בּוֹכִין. צַדִּיקִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים: הֵיאַךְ יָכוֹלְנוּ לִכְבּוֹשׁ הַר גָּבוֹהַּ כָּזֶה! וּרְשָׁעִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים: הֵיאַךְ לֹא יָכוֹלְנוּ לִכְבּוֹשׁ אֶת חוּט הַשַּׂעֲרָה הַזֶּה! וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּמֵהַּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא״.
5 אָמַר רַב אַסִּי: יֵצֶר הָרָע בַּתְּחִילָּה דּוֹמֶה לְחוּט שֶׁל בּוּכְיָא, וּלְבַסּוֹף דּוֹמֶה כַּעֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹי מוֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה״.
6 תָּנוּ רַבָּנַן: מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁעָתִיד לְהִגָּלוֹת בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שְׁאַל מִמֶּנִּי דָּבָר וְאֶתֵּן לָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲסַפְּרָה אֶל חוֹק וְגוֹ׳ אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ״. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג, אוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֶלָּא חַיִּים. אוֹמֵר לוֹ: חַיִּים, עַד שֶׁלֹּא אָמַרְתָּ כְּבָר הִתְנַבֵּא עָלֶיךָ דָּוִד אָבִיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לוֹ וְגוֹ׳״.
7 דָּרֵשׁ רַבִּי עַוִּירָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לְיֵצֶר הָרָע. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ ״רַע״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו״. מֹשֶׁה קְרָאוֹ ״עָרֵל״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמַלְתֶּם אֵת עׇרְלַת לְבַבְכֶם״. דָּוִד קְרָאוֹ ״טָמֵא״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים״, מִכְּלָל דְּאִיכָּא טָמֵא.
8 שְׁלֹמֹה קְרָאוֹ ״שׂוֹנֵא״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַה׳ יְשַׁלֶּם לָךְ״. אַל תִּקְרֵי ״יְשַׁלֶּם לָךְ״, אֶלָּא ״יַשְׁלִימֶנּוּ לָךְ״.
9 יְשַׁעְיָה קְרָאוֹ ״מִכְשׁוֹל״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סוֹלּוּ סוֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי״. יְחֶזְקֵאל קְרָאוֹ ״אֶבֶן״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר״. יוֹאֵל קְרָאוֹ ״צְפוֹנִי״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם״ — זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁצָּפוּן וְעוֹמֵד בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם.
10 ״וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה״ — לִמְקוֹם שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶן. ״אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי״ — שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְהֶחְרִיבוֹ, וְהָרַג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבּוֹ. ״וְסוֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן״ — שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי וְהֶחְרִיבוֹ, וְהָרַג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבּוֹ. ״וְעָלָה בׇאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ״ — שֶׁמַּנִּיחַ אוּמּוֹת הָעוֹלָם, וּמִתְגָּרֶה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. ״כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת״ — אָמַר אַבָּיֵי: וּבְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר מִכּוּלָּם.
11 כִּי הָא דְּאַבָּיֵי שַׁמְעֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּקָאָמַר לְהַהִיא אִתְּתָא: נַקְדֵּים וְנֵיזִיל בְּאוֹרְחָא. אֲמַר: אֵיזִיל אַפְרְשִׁינְהוּ מֵאִיסּוּרָא. אֲזַל בָּתְרַיְיהוּ תְּלָתָא פַּרְסֵי בְּאַגְמָא. כִּי הֲווֹ פָּרְשִׁי מֵהֲדָדֵי, שַׁמְעִינְהוּ דְּקָא אָמְרִי: אוֹרְחִין רַחִיקָא, וְצַוְותִּין בְּסִימָא.
12 אֲמַר אַבָּיֵי: אִי מַאן דְּסָנֵי לִי הֲוָה, לָא הֲוָה מָצֵי לְאוֹקוֹמֵי נַפְשֵׁיהּ. אֲזַל תְּלָא נַפְשֵׁיהּ בְּעִיבּוּרָא דְּדָשָׁא וּמִצְטַעֵר. אֲתָא הָהוּא סָבָא, תְּנָא לֵיהּ: כׇּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵירוֹ — יִצְרוֹ גָּדוֹל הֵימֶנּוּ.
13 אָמַר רַבִּי יִצְחָק: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכׇל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רַק
14 רַע כׇּל הַיּוֹם״. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכׇל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ״, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעוֹזֵר לוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ״.
15 תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוּוֹל זֶה — מׇשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. אִם אֶבֶן הוּא — נִימּוֹחַ, אִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ. אִם אֶבֶן הוּא נִימּוֹחַ, דִּכְתִיב: ״הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם״, וּכְתִיב: ״אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם״. אִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ, דִּכְתִיב: ״הֲלׂא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳ וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע״.
16 אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: יֵצֶר הָרָע מְסִיתוֹ לָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמֵעִיד עָלָיו לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מְפַנֵּק מִנּוֹעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן״ — שֶׁכֵּן בְּאַטְבַּ״‎ח שֶׁל רַבִּי חִיָּיא, קוֹרִין לְסָהֲדָה מָנוֹן.
17 רַב הוּנָא רָמֵי כְּתִיב: ״כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה״. וּכְתִיב: ״בְּקִרְבָּם״! בַּתְּחִלָּה הִתְעָם, וּלְבַסּוֹף בְּקִרְבָּם.
18 אָמַר רָבָא: בַּתְּחִלָּה קְרָאוֹ ״הֵלֶךְ״, וּלְבַסּוֹף קְרָאוֹ ״אוֹרֵחַ״, וּלְבַסּוֹף קְרָאוֹ ״אִישׁ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמוֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאוֹרֵחַ״, וּכְתִיב: ״וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו״.
19 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵבֶר קָטָן יֵשׁ לוֹ לָאָדָם, מַרְעִיבוֹ — שָׂבֵעַ, מַשְׂבִּיעוֹ — רָעֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ וְגוֹ׳״.
20 אָמַר רַב חָנָא בַּר אַחָא, אָמְרִי בֵּי רַב: אַרְבָּעָה מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבְּרָאָם, וְאֵלּוּ הֵן: גָּלוּת, כַּשְׂדִּים, וְיִשְׁמְעֵאלִים, וְיֵצֶר הָרָע. גָּלוּת, דִּכְתִיב: ״וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם ה׳ כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם וְגוֹ׳״. כַּשְׂדִּים, דִּכְתִיב: ״הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה״.
21 יִשְׁמְעֵאלִים, דִּכְתִיב: ״יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשׁוֹדְדִים וּבַטּוּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ״. יֵצֶר הָרָע, דִּכְתִיב: ״וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי״.
22 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִלְמָלֵא שָׁלֹשׁ מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ, נִתְמוֹטְטוּ רַגְלֵיהֶם שֶׁל שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. חַד, דִּכְתִיב: ״וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי״. וְחַד, דִּכְתִיב: ״הִנֵּה כַחוֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם וְגוֹ׳״. וְאִידַּךְ: ״וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר״.
23 רַב פָּפָּא אָמַר, אַף מֵהַאי נָמֵי: ״וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְגוֹ׳״.
24 ״וַיַּרְאֵנִי ה׳ אַרְבָּעָה חָרָשִׁים״, מַאן נִינְהוּ אַרְבָּעָה חָרָשִׁים? אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְאֵלִיָּהוּ, וְכֹהֵן צֶדֶק. מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: אִי הָכִי, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה״, הָנֵי לְשׁוּבָה אָתוּ!
25 אֲמַר לֵיהּ, שְׁפֵיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא: ״וְיָבוֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אוֹתָם לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנּוֹשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ וְגוֹ׳״. אֲמַר לֵיהּ: בַּהֲדֵי חָנָא בְּאַגָּדְתָּא לְמָה לִי.
26 ״וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרוֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רוֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם״. מַאן נִינְהוּ ״שִׁבְעָה רוֹעִים״? דָּוִד בָּאֶמְצַע, אָדָם שֵׁת וּמְתוּשֶׁלַח מִימִינוֹ, אַבְרָהָם יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה בִּשְׂמֹאלוֹ. וּמַאן נִינְהוּ ״שְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם״? יִשַׁי, וְשָׁאוּל, וּשְׁמוּאֵל, עָמוֹס, וּצְפַנְיָה, צִדְקִיָּה, וּמָשִׁיחַ, וְאֵלִיָּהוּ.
27 אַרְבָּעָה סוּלָּמוֹת כּוּ׳. תָּנָא: גּוֹבְהָהּ שֶׁל מְנוֹרָה חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְאַרְבָּעָה יְלָדִים שֶׁל פִּרְחֵי כְּהוּנָּה, וּבִידֵיהֶם כַּדֵּי שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לוֹג. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מֵאָה וְעֶשְׂרִים לוֹג כּוּלְּהוּ, אוֹ דִּלְמָא לְכׇל חַד וְחַד? תָּא שְׁמַע: וּבִידֵיהֶם כַּדֵּי שֶׁמֶן שֶׁל שְׁלֹשִׁים שְׁלֹשִׁים לוֹג, שֶׁהֵם כּוּלָּם מֵאָה וְעֶשְׂרִים לוֹג.
28 תָּנָא: וְהֵן מְשׁוּבָּחִין הָיוּ יוֹתֵר מִבְּנָהּ שֶׁל מָרְתָּא בַּת בַּיְיתּוֹס. אָמְרוּ עַל בְּנָהּ שֶׁל מָרְתָּא בַּת בַּיְיתּוֹס שֶׁהָיָה נוֹטֵל שְׁתֵּי יְרֵיכוֹת שֶׁל שׁוֹר הַגָּדוֹל שֶׁלָּקוּחַ בְּאֶלֶף זוּז, וּמְהַלֵּךְ עָקֵב בְּצַד גּוּדָל. וְלֹא הֱנִיחוּהוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לַעֲשׂוֹת כֵּן, מִשּׁוּם: ״בְּרׇב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ״.
29 מַאי מְשׁוּבָּחִים? אִילֵּימָא מִשּׁוּם יוּקְרָא — הָנֵי יַקִּירִי טְפֵי! אֶלָּא: הָתָם כֶּבֶשׁ, וּמְרוּבָּע, וְלָא זְקִיף. הָכָא סוּלָּמוֹת, וּזְקִיף טוּבָא.
30 וְלֹא הָיָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם. תָּנָא:
פירוש פתח עינים על סוכה נ״ב
1 וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג א"ל רבש"ע איני מבקש ממך אלא חיים וכו' כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל וכו'. ראיתי בס' לקוטי הש"ס משם רבינו האר"י זצ"ל דמשיח בן יוסף הוא מסוד נשמת אביה בן ירבעם ולפי שירבעם מרד במ' בית דוד נתחייב מיתה ולכך נהרג עד שהתפלל עליו דוד בעצמו בסוד חיים שאל ממך נתת לו עכ"ל בדף י"א ע"ש ויש להעיר דממאמרין מוכח דדהע"ה אמר חיים שאל ממך על משיח בן דוד. ואפשר דמה שמבקש משיח בן דוד חיים אעיקרא הוא על משיח בן אפרים שנהרג להחיותו והשיב הקב"ה כבר נתפלל עליך דוד אביך חיים שאל כלומר למשיח בן יוסף ששואל משיח בן דוד נתת לו וחי ודוק:
2 שבעה שמות יש לו ליצה"ר וכו' עמ"ש אני בעניי דרך דרש בקונטריס שמחת הרגל בלימוד א' לחג הפסח בס"ד ע"ש באורך:
3 ת"ר ואת הצפוני וכו' זה יצה"ר וכו' בדרשותי בקונטריס חדרי בטן על פ' ישעיה סי' נ"ט ביצי צפעוני בקעו אמרתי עמ"ש בעניותי לקמן בכתובות פ' המדיר עמ"ש הזהרו מזבובים של בעלי ראתן ע"ש דרז"ל אמרו גמירי אין יצה"ר שולט אלא במה שעין רואה ואם נותן עי"ן בתוך צפוני יהיה צפעוני כי נח"ש ינח"ש לאבדו ולכן אם יסתכל בעריות או בספרים חיצונים ונטמ' תחת עין אז צפוני בכח עין יהיה צפעוני ושם הארכתי בעניותי לפרש הפסוקים כפי קצורי:
4 כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. כבר פירש רבינו מהרח"ו זצ"ל כי לפי בחי' נשמתו ממחצב הנשמות ממדרגה זו עצמה יושת עליו מהדינין יצה"ר ונמצא כי אם גדלה נשמתו גם היצה"ר הוא גדול לפי מדרגתו מבחי' הדינין וסתם יצה"ר מתגבר וגם זה מתגבר כפי מדרגתו והוא גדול הימנו. א"נ כי מי שהוא גדול בתורה ובמצות ובזה משפיל ומכניע היצה"ר ולכן מתגבר ומתחזק עליו והוא התקוממות המנגד ושם מעייניו להאבידו ולכן יצרו גדול ועמ"ש בעניותי בס' הקטן דברים אחדים דף קי"ח:
5 א"ר יצחק יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' כן הגירסא בדפוס פפד"מ וצ"ל מתחדש עליו וכו' וכן הוא בעין יעקב. ור"ש בן לקיש הוא דאמר מתגבר עליו וכן הוא בקידושין דף ל'. ועמ"ש אני בעניי בס' הקטן דברים אחדים דרוש ח"י ודרוש כ"ב בס"ד:
6 באטב"ח דר' חייא וכו' מצאתי כתוב בס' קדמון כ"י בלשון זה. ששה אלפא ביתות. אבג"ד של אנשי כנסת הגדולה. אחס בטע של רבינו הקדוש. אטבח דר' חייא. איק בכר של רשב"י אתב"ש של אברהם אע"ה. אלבם. של ר' עקיבא. ובאלו יוצאים השמות מפורשין ולא באחרות עכ"ל ועיין פ' הבונה:
7 קורין לסהדא מנון. הא דאפיקיה לזה שמעיד עליו בחילוף א"ב וגם בלשון תרגום אפשר דהיינו משום לרמוז דעדותו אינו עדות לעשות הדין על פיו לחוד כי הוא שונא המבקש להמיתו והוא רשע אלא דהכא בלא עדותו הדבר מפורסם שכל אבריו פגומים וכמה מקטרגים שנבראו בכל עבירותיו וכיוצא ע"ד שאמרו פ"ק דכתובות פתח פתוח כשני עדים דמי ועיין מ"ש הרב עיון יעקב ועמ"ש בכסא דוד דרוש יו"ד ודוק:
8 אמר רבא בתחילה קראו הלך ולבסוף קראו ארח ולבסוף קראו איש. אפשר לומר כי בראש קראו הלך כי התחיל לפתותו ועדיין כמו עובר דרך כמו שפירש"י ואח"ך ארח כי התחיל להוציאו ולהדיחו לסטרא אחרא וזהו ארח אותיות אחר דכבר שלט הסט"א בו ועדיין יש בו קדושה בפנימיותו ולבסוף נעשה איש בעל הבית כמו שפירש"י שמושל מבית ומחוץ וכלה גרש יגרש הקדושה מפנימותו ומחיצונויותו כי הקדושה בורחת ממנו כי קצר המצע מהשתרע:
9 א"ר יוחנן אלמלא שלש מקראות וכו' זאת לפני' האר"ש יסדתי במאמרינו בסוף שמחת הרגל ועמ"ש עוד אני בעניי בקונטריס זה לעיל בברכות דף ל"ב בס"ד: