פירוש מהרז״ו על קהלת רבה א׳:ז׳

מהדורה: ווילנא, האלמנה והאחים ראם, תרל"ח

מפרשים:
7 ומהיכן הארץ שותה. ב"ר פרשה י"ג סי' ט' יו"ד ע"ש וכאן מסדר תענית ט' ע"ב:
8 שוחקין את המים. שיתחלקו לטיפות טיפות:
9 מסוסא וכו' כדקין וכו'. צ"ע במאי פליגי ומה טעם כל אחד:
10 דאמר ר' יהושע. ושם בב"ר סי' ד' הגירסא אמר ר' הושעיא:
1 כמין תיבה. שם בב"ר הגירסא כהדין תוכי' והם שמות של נהרות:
1 שהמים לא היו מהלכים. פי' שהמים לא היו מניחין את הספינה לילך ויתכן שאותו מקום פתוח לתהום ע"כ היו המים מתגלגים שם ובולעים כל המים לתהום וע"כ היו להמים שבאותו מקום טבע ההמשכה והבליעה:
2 אמרין ליה מים בולעין הן למים אמר לון. כל זה מיותר ובילקוט ליתא אלא גרסינן מה הן אפשר כל הנחלים:
3 בולעין הן. פי' שיש מקומות בים שבולעין וכמ"ש לעיל נכנסה הספינה למקום שלא היו מהלכין:
4 על דעתיה דרבי אליעזר. שסובר שהעבים שותים תמיד ממי אוקיינוס וזהו טעם מספיק שעל כן אין הים מלא ואיך מרומז זה כאן ודורש א"ת שבים אלא שואבים שבמקום שבאים לשם הנחלים הגדולים שם העבים שואבים תמיד נמצא לר"א שלשה טעמים שאין הים מלא. אחד שהעבים שואבים. ב' שהנחלים חוזרים כפשוטו. ג' שהמים בולעים ומרומז ג"כ שבתיבת שבים שואבים שהמים עצמם שואבים ולדעת רבי יהושע שני טעמים שהנחלים חוזרים ושהם בולעים:
1 מוציא חכמתו מלבו. שמלמדה לאחרים ואז מוציא מלבו חכמתו וע"כ אין הלב מתמלא:
2 ת"ל שם הם שבים ללכת. שבזה שמוציא חכמתו מלבו אינו משכח שהחכמה חוזרת למקומה:
1 ד"א כל הנחלים. הדברים כפולים כי החכמה והתורה הכל ענין אחד אלא שהמאמר הראשון העתיק ממקום אחד והמאמר הזה ממקום אחר בשינוי לשון:
2 מטרונה אחת. עי' ברכות נ"ז ילקוט דניאל סי' ב' וילקוט כאן ונראה שהתשובה שהשיב עדיין אינה בשלימות שלא רצה לכנוס עמה בדברים כל כך שאמיתת התשובה הוא שהחכמה אלקית אין לה שיעור כמ"ש ארוכה מארץ מדה וכל מה שיחכם האדם אינו כי אם מפתח ומדרגה לחכמה שלמעלה הימנה ודוק והבן:
1 ממניינם אינם חסרים. שאשר הבטיח להם שירבו לא יתקיים בהוספת אחרים עליהם אלא מה שירבו מעצמם:
2 שכל מי שאינו. יבמות נ"ד ילקוט ישעיה נ"ד:
3 הן גור יגור. בשעה שהיו ישראל גור אז יגור ואח"כ אפס מאותי כשיהיו אותי לע"ל אז אפס:
4 מאן גבי. מי יהיה אתי וס"ד מי גר אתך עליך יפול הוא פירוש של רישא דקרא הן גור יגור:
5 במקום שהוא. שיודעים ומכירים אותו מאז קודם ביאת המשיח שנאמר והיה בשבט אשר גר וגו' אתו שם תתנו נחלתו:
1 לימות המשיח. היינו לעולם הבא הנ"ל:
2 מכנף הארץ. אותם שהיו חבויים בכנף וסתר הארץ מהם זמירות שמענו וכמ"ש יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצי ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך הרי מ"ש מכנף הארץ זמירות שמענו ג"כ הכיונה על אותם שיחיו:
1 עומדים צפופים וכו'. אע"פ שהיו עומדים צפופים אעפ"כ היו משתחוים רוחים הרי שאינה מתמלאת שאפילו היו כפלי כפלים ברבוים היו ג"כ משתחוים רווחים הרי שאינה מתמלאת ועי' ב"ר פרשה ה' סוף סי' ז':
1 מהו דין דכתיב. עי' פסחים קי"ט:
2 א"ר ירמיה בן אלעזר. מאמר זה הובא באמצע מאמר של ר' ישמעאל בר"י לפרש דברי ר"י בר"י עד א"ל מהו דין דכתיב לאכלה ולשבעה ובא לפרש מ"ש כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכול ולשבעה ולמכסה עתיק שכבר אמר בראש הפסוק והיה סחרה ואתננה קודש לה' ע"כ דורש מ"ש עוד הפעם כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה מלשון חרסה אצל שמשון בטרם יבא החרסה האומר לחרס ולא יזרח שהשמש קורא חרס שהיושבים לפני ה' בראשונה במלכות יחודש פניהם כפני חמה. ומ"ש ולשבעה כמ"ש ויק"ר פרשה למ"ד סי' ב' שובע שמחות א"ת שובע אלא שבע שמחות שלעתיד יהיה שבע כתות של צדיקים ופניהם דומה לחמה וללבנה וכו' וכן כאן לְשִבְעָה לְשִבְעָה ע"ש בויק"ר כי כן הוא וזהו שאמר וכשם שחדש פניהם היינו מתיבת סחרה ולשבעה כך לענין הלבושים שיחדש להם וזהו ולמכסה וכמ"ש בזכריה על יהושע כהן גדול והלבש אותך מחלצות חלוקה דרבנן וזהו ולמכסה עתיק של עתיק יומין כמ"ש ועתיק יומין יתיב וגו' לבושיה כתלג חיור:
3 אריסקינון. צ"ל סמסריקון כנ"ל בדברי ר' ירמיה: