בטא האתר בפיתוח
כניסה עם Google

פירוש מהרז״ו על קהלת רבה י״ב:ד׳

מהדורה: ווילנא, האלמנה והאחים ראם, תרל"ח

« פירוש מהרז״ו על קהלת רבה י״ב:ג׳:א׳ פירוש מהרז״ו על קהלת רבה י״ב:ה׳:א׳ »
מקור קוהלת רבה י״ב:ד׳
4 וְסֻגְּרוּ דְּלָתַיִם בַּשּׁוּק, אֵלּוּ נְקָבָיו שֶׁל אָדָם. בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה, עַל יְדֵי דְּלֵית מְסוֹסָא טָחֵין. וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, הָדֵין סַבְיָא כַּד שָׁמַע צִיפָּרִין מְצַיְצִיָּין אֲמַר לִסְטִין אֲתוֹ לְקַפָּחָא יָתֵיהּ. וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר, אֵלּוּ הַשְֹּׂפָתוֹת. רַבִּי חִיָּא בְּרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר אֵלּוּ הַכְּלָיוֹת שֶׁהֵן חוֹשְׁבוֹת, וְהַלֵּב גּוֹמֵר.
פירוש פירוש מהרז״ו על קהלת רבה י״ב:ד׳
4 אלו השפתות. שהשפתות הם הכלים שבונים הדבור שאף שהדבור יוצא ע"י חמשה מוצאות הכל יוצא דרך השפתים וזהו בנות השיר שבונות השיר והדבור או על הכח הפנימי של ה דבור הם הכליות והלב:
« פירוש מהרז״ו על קהלת רבה י״ב:ג׳:א׳ פירוש מהרז״ו על קהלת רבה י״ב:ה׳:א׳ »