פרק שירה ו׳

מהדורה: תורת אמת 357

« פרק שירה ה׳ פרק שירה Concluding Prayer »

8 ישמח משה פתח ↗

ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה למען תדעון אשר יפלה ה' וגו' שמות יא ז. נ"ל על פי שכתבתי על הפסוק תהלים קלט ה אחור וקדם צרתני, אחור למעשה וקדם למחשבה ב"ר ח' א'. ר"ל הואיל ואחור למעשה, הוא קדם למחשבה, על פי העקרים מאמר שלישי פרק א' שהצורה המתאחרת, יותר נכבדת מהקודמת והוי' תעלה מדריגה אחר מדריגה עד שתגיע לתכלית כל הויות השפלות, והאדם שהתקבץ בו כל הצורות הקודמות, הוא הצורה המאוחרת והוא התכלית לכולן והיינו קודם במחשבה, והוא פירוש אמיתי בס"ד, עד כאן. והיוצא מזה דאדם הוא כללי, ועל פי זה פירש העקרים שם מלפנו מבהמות ארץ איוב לה יא, ועיין שם מ"ש בפרק שירה כלבים מה הם אומרים, בואו נשתחוה ונכרעה וגו' תהלים צה ו, דר"ל כי מה שהכלב מכיר את קונו והמטיב לו והוא נכנע תמיד לפניו, יש לקחת מזה מוסר השכל דהיינו הכנעה להשי"ת על הטובות שמטיב לנו. והנה מבואר בחובת הלבבות שער עבודת אלקים דישראל נתייחדו בטובות יותר מכל אומות העולם, והנה נראה דלכך המלשין הידוע נקרא כלב, ומדמה עצמו לכלב דאיך יכול להלשין, וכי לא עדיף הגרוע שבישראל מהטוב שבעובדי כוכבים ומזלות, והלא אף פושעי ישראל מלאים מצות עירובין י"ט ע"א, רק שזה ח"ו כחו. והיינו אם בהמות שאין להם דעת, יש להם כניעה כל כך עבור הטובות שקבלו, איש בר דעת על אחת כמה וכמה. וידוע דאם מדת הדין שורה, אז תרמוש כל חיתו יער ח"ו מקטריגים, ובשעת התגלות החסד אין להם רשות, כי מציאותם היא רק מכח שעלה במחשבה לברוא במדת הדין, כמבואר בנזר הקודש פ"א ס"ז ויסכרו פיהם, ועיין ברבינו יונה על האלפס בריש ברכות מה שפירש בסמיכת גאולה לתפלה, ועיין שם מה שפירש בענין השכיבנו דהוי כגאולה אריכתא. ונ"ל שזה כונת ר' זירא בגמרא ברכות דף ט' ע"א ובלבד שלא יאמר השכיבנו, וקאי על לאחר חצות כדעת רש"י ד"ה ובלבד ותוספת ד"ה ובלבד, עיין שם. והיינו משום דאז קודם חצות היה התפלה, וכן עתה אין צורך רק קודם חצות דתרמוש כל חיתו יער תהלים קד כ כנודע, ולכך לא הוי אחר כך כגאולה אריכתא כנ"ל. והנה הפלאה זו שהיתה אז, היה חסד גדול מאד, כי מכיון שניתן רשות אינו מבחין וכו' ב"ק ס' ע"א, ושם ולא יתן המשחית וכו' שמות יב כג, ומכל שכן אז היה הטענה מה נשתנו אלו מאלו וכו' ילקו"ש רמז רל"ד. והנה חישב פרעה הרשע אשר נתחכם מאד להרע ועסקן בטומאה, כי אף אם יקבלו חסד זה יהיה סבה להפסיק החסד, דודאי על ידי טובה זו יצמח קטרוג גדול ח"ו מבחינת כלב, ויאמר תמות נפשי עם פלשתים. ולכך אמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה, ר"ל בהפרש זה שבין איש לבהמה, ואם כן איכא קל וחומר למען תדעון אשר יפלה ה' דייקא מדת הרחמים, ואז אין שטן ואין פגע רע.

9 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

שמות יא ז וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ. הָרוֹאֶה כֶּלֶב בַּחֲלוֹם יַשְׁכִּים וְיֹאמַר, וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ קֹדֶם שֶׁיְּקַדְּמֶנּוּ פָּסוּק אַחֵר "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ". שמות כב, ל כְּתִיב, "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ", לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, אָמַר הַמָּקוֹם תְּנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר, וּמַה אִם חַיָּה לֹא קִפַּח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרָה, קַל וָחֹמֶר שְׂכַר בְּנֵי אָדָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר ירמיה יז, יא "קוֹרֵא דָגָר וְלֹא יָלָד" וְגוֹ'. וְאוֹמֵר "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן". רַבִּי יְשַׁעְיָה תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הָיָה מִתְעַנֶּה שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ תַּעֲנִיּוֹת. אָמַר, כְּלָבִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶם ישעיה נו, יא "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ" יִזְכּוּ לוֹמַר שִׁירָה זוֹ, תהלים צה, ו "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ". נַעֲנָה אוֹתוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמַר, יְשַׁעְיָה, עַד מָתַי אַתָּה מִתְעַנֶּה עַל אוֹתוֹ דָּבָר, גְּזֵרָה הִיא מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיּוֹם שֶׁגִּלָּה סוֹדוֹ לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא לֹא גִּלָּה דָּבָר זֶה לְשׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁאַתָּה תַּלְמִידוֹ שֶׁל חָכָם גָּדוֹל לְכָךְ זָקְקוּ לִי מִן הַשָּׁמַיִם וּשְׁלָחוּנִי אֵלֶיךָ וְאָמַר, כְּלָבִים כְּתִיב בָּהֶן וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזָּכוּ לְעַבֵּד עוֹרוֹת מִצּוֹאָתָן לִכְתֹּב בָּהֶן סִפְרִי תּוֹרָה, תְּפִלִּין וּמְזֻזוֹת. וּלְעִנְיָן שְׁאֵלָה שֶׁשָּׁאָלְתָּ חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב משלי כא, כג "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ". לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", יָכוֹל חִפָּזוֹן לְיִשְׂרָאֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, אֱמֹר מֵעַתָּה לְמִצְרַיִם הָיָה חִפָּזוֹן, וּלְיִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה חִפָּזוֹן. וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ. אָמַר רַבִּי יַנַּאי, לְעוֹלָם תְּהֵא אֵימַת מַלְכוּת עָלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי, וְאִלּוּ לְדִידֵהּ לֹא קָאָמַר לֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מֵהָכָא, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א יח, מו "וְיַד ה' הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב". .

1 שְׁרָצִים אוֹמְרִים. יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם: תהילים קמט ב

2 אֵלִים שֶׁבַּשְּׁרָצִים אוֹמְרִים. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ: תהילים קכח ג

3 נָחָשׁ אוֹמֵר. סוֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים: תהילים קמה טו

4 עַקְרַב אוֹמֵר. טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו: תהילים קמה ט

5 שַׁבְּלוּל אוֹמֵר. כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ: תהילים נח ט

6 נְמָלָה אוֹמֶרֶת. לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם: ספר משלי ו ו

7 חֻלְדָּה אוֹמֶרֶת. כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ. תהילים קנ ו

8 כְּלָבִים אוֹמְרִים. בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשֵׂנוּ: תהילים צה ו

9 ילקוט שמעוני פרשת בא רמז קפז רַבִּי יְשַׁעְיָה תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הִתְעַנָּה חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים תַּעֲנִיּוֹת. אָמַר כְּלָבִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶם ישעיה נו יא וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, יִזְכּוּ לוֹמַר שִׁירָה. עָנָה לוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמַר לוֹ יְשַעְיָה עַד מָתַי אַתָּה מִתְעַנֶּה עַל זֶה הַדָּבָר. שְׁבוּעָה הִיא מִלִּפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא מִיּוֹם שֶׁגִּילָּה סוֹדוֹ לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא לֹא גִלָּה דָבָר זֶה לְשׁוּם בְּרִיאָה בָּעוֹלָם. אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל אָדָם גָּדוֹל אַתָּה שְׁלָחוּנִי מִן הַשָּׁמַיִם לִזְדַקֵּק אֵלֶיךָ לְהַגִיד לְךָ בַּמֶה זָכוּ הַכְּלָבִים לוֹמַר שִׁירָה. לְפִי שֶׁכָּתוּב בָּהֶם שמות יא ז וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשׁוֹנוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזָכוּ לְעַבֵּד עוֹרוֹת מִצּוֹאָתָם שֶׁכּוֹתְבִים בָּהֶם תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת וְסִפְרֵי תּוֹרָה. עַל כֵּן זָכוּ לוֹמַר שִׁירָה. וּלְעִנְיַן הַשְׁאֵלָה שֶּׁשָּׁאַלְתָּ חֲזוֹר לַאֲחֹרֶיךָ וְאַל תּוֹסִיף בַּדָּבָר הַזֶּה עוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב משלי כא כג שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׃

9 ישמח משה פתח ↗

במדרש ילקוט פרשה זו ילקו"ש רמז קפ"ז והוא בסוף פרק שירה בסידורים, והובא בספר ברית שלום פרשת דברים, ישעיה תלמידו של ר' חנינא בן דוסא התענה וכו', אמר כלבים שכתוב בהן ישעיה נו יא והכלבים עזי נפש, יזכו לומר שירה זו בואו נשתחוה ונכרעה וגו' תהלים צה ו, עד ולענין השאלה ששאלת וכו', ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו שמות יא ז, עיין שם. ונ"ל דידוע מה שפירש בספר אחד סנהדרין דף צ"ז. פני הדור כפני הכלב, כי עשיר יענה עזות, אבל תחנונים ידבר רש משלי יח כג, ואמרו רז"ל שבת דף קנ"ה ע"ב ליכא עתיר מחזירא ולית עניא מכלבא, ואף על פי כן כתיב בהו והכלבים עזי נפש והבן. והיינו עזי נפש, אף שלא ידעו שבעה כאמרם רעב ככלב, והיא עזות נפלאה, והבן. וזה אומרו כי שורש פרק שירה על דרך מלפנו מבהמות ארץ איוב לה יא, כמ"ש בעקרים, וגם יתכן שאומר זאת מה שנלמד ממנו. והנה בואו נשתחוה וגו', מורה על ענוה כפולה ומכופלת והכנעה רבה, כמ"ש בפסוקים תהלים צה ב-ז נקדמה פניו בתודה וגו', תהלים צה ז היום אם בקולו תשמעו וגו'. ועל זה מקשה והכלבים שכתוב בהם וגו', דהיא עזות נפלא היפך ענוה, יזכו לומר שירה זו הלא לא נלמד מהם דבר זה. והשיב לו דאדרבה מהם נלמד דבר זה, דהם עזי נפש אף על פי כן הם מכניעין עצמן לפני השם ית', אם כן יש ללמוד כמה ראוי לנו להשתחוות ולהכניע לפני ה' עושינו דייקא, כי ידוע העזות של הכלבים כי נובח על הכל, וידוע מה דאיתא דלכך אז לא יחרץ כלב לשונו, כי נגלה ה' צבאות אז שם ועבר ה' לנגוף וגו' שמות יב כג, והכיתי כל בכור שמות יב יב, אני ולא מלאך ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א, והוצאתי את צבאותי, ולכך חרדו ופחדו והכניעו עצמן אף העזי נפש, והבן כי היא נכון ואמת בס"ד.

« פרק שירה ה׳ פרק שירה Concluding Prayer »