פני יהושע על בבא מציעא מ״ח א:ה׳-ו׳

מהדורה: פני יהושע, וורשא תרכ"א

מקור בבא מציעא מ״ח א:ה׳-ו׳
5 וְכִי אַהְדְּרֵיהּ קְרָא, כְּתִיב: ״וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הׇפְקַד אִתּוֹ״, וְאִילּוּ תְּשׂוּמֶת יָד לָא אַהְדְּרֵיהּ, מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דִּמְחַסְּרָא מְשִׁיכָה?
6 אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: אֵימָא מֵעוֹשֶׁק הוּא, דְּאַהְדַּר קְרָא! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁנְּטָלוֹ מִמֶּנּוּ וְחָזַר וְהִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ.
פירוש פני יהושע על בבא מציעא מ״ח א:ה׳-ו׳
5 בתוספות בד"ה תשומת יד לא אהדריה קרא ה"נ לא היה צריך להחזיר עושק ובשביל שום דרשא אהדריה וא"ת דבפ' נערה כו' עכ"ל. ולכאורה נראה דדברי תוספות אמלתא דרבא קאי דדייק מדלא אהדריה קרא תשומת יד דהיינו משום דמחסרא משיכה וכ' ע"ז דאם כן עושק נמי לא איצטריך אבל א"א לומר כן דא"כ לא שייך לומר דבשביל שום דרשא אהדריה דאטו משום דאיצטריך לדרשה כתב דבר שאינו דהא למאי דס"ד עכשיו דעושק מחוסר משיכה קשה פשטא דקרא דההוא עושק היכי משכחת לה והיינו קושית הגמרא בעצמה אימא מעושק הוא דאהדר ומ"ש מהר"ם בחדושיו דדברי התוספ' אמאי דמסיק ומוקי לענין כגון שנטלו וחזר והפקידו וע"ז כתבו דלא איצטריך ע"ש וזה נראה יותר דוחק דהיינו מאי דמקשה בסמוך היינו פקדון ועוד דהיא גופא תקשי למה ליה לשנויי תרי גווני פקדון ולא משני בפשיטות דעושק איצטריך לדרשה אחריתי לכך נ"ל דדברי התוספ' אדברי המקשה קאי דמקשה ותשומת יד לא אהדריה קרא והתניא אר"ש כו' או מכל אשר ישבע כו' לרבות תשומת יד להשבון וקשיא להו דאם כן עושק נמי לא איצטריך דממילא נילף להו מאו מכל אשר ישבע והא דנקטי עושק טפי מפקדון ואבידה דכתיבי בההיא קרא אף ע"ג דבכל הני שייך להקשות דלא איצטריכו דמכל אשר ישבע נפקי י"ל משום דבקרא דוהשיב כתיב עושק ברישא מקמי פקדון ואבידה מש"ה נקטי עושק וממילא ידעינן דה"ה דכל הנך דכתיבי בתריה נמי לא איצטריכו אלא לדרשה אלא דלפ"ז שכתבנו דדברי התוספות בזה הדיבור אדברי המקשה קאי א"כ הא דמקשי מההיא דפ' נערה צ"ע מה ענין קושיא זו לדברי המקשה דדוקא לעיל במלתא דרבא דקאמר דקרא מסייע לר"ל ה"ל להקשות כן ונ"ל ליישב דלעיל דקאמר ואילו תשומת יד לא אהדריה לאו משום דמחסרא משיכה קשה אם כן אמאי כתב רחמנא תשומת יד כלל בקרא קמא אלא ע"כ היה צ"ל דודאי לענין קרבן שבועה מחייב בכולהו אלא הא דלא אהדריה קרא לתשומת יד היינו לענין השבון דכתיב בהאי קרא והשיב את הגזילה ומשמע שצריך להחזיר בעין כדדרשינן מאשר גזל ואם כן בכל הני לא שייך השבה בעין אלא כשיחד לו כלי ומש"ה לא אהדריה לתשומת יד לענין זה דכיון דמחוסר משיכה א"צ להחזיר בעין אלא דמים מעליא בעי לשלומי אבל לענין קרבן לעולם אימא לך דחייב בכל ענין ואם כן לא שייך להקשות כלל מההיא דפ' נערה דהתם לענין קרבן איירי אבל לדברי המקשה דמרבה תשומת יד מאו כו' וא"כ ממילא לא משמע דקרבן שבועה והשבון כולה חדא מילתא היא ועיקר הריבויא דאיצטריך לרבויי תשומת יד היינו לענין קרבן דלהשבון ודאי לא איצטריך כיון דאיירי שנטלו וחזר והפקידו א"כ מקשי שפיר מההיא דפ' נערה איך שייך למעט קנס דכיון שנטלו וחזר והפקידו ממונא מעליא הוא כן נ"ל וק"ל:
6 בא"ד וי"ל דלא קשה כלל דהתם ר"ש היא דאית ליה. וקשה דאם כן מאי מקשה נמי הכא בסמוך מהא דמצינו דמרבי לתשומת יד מאו כו' דהא נמי ר"ש קאמר לה ואליבא דר"ש כ"ע מודו דס"ל דלא בעינן משיכה וא"כ שפיר מרבי לתשומת יד ול"ל דקושית הגמרא לא קאי עליה דר"ל אלא אמילתא דרבא שרצה להוכיח דקרא מסייעו לר"ל מדלא אהדר לתשומת יד ואם כן מקשי שפיר מנ"ל דלמא רבנן נמי מרבי לתשומת יד מאו כו' כמו לר"ש דלפ"ז לא הוי משני מידי בהדיא מיהא לא אהדרא דאכתי תקשי היא גופא לר"ש דע"כ ס"ל דלא בעי משיכה אמאי לא אהדר לתשומת יד בהדיא אע"כ דאין זה דיוק וא"כ לרבנן נמי דלמא הכי הוא וצ"ע ודו"ק: