פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ו׳

« פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ה׳:ד׳ פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ז׳:א׳ »

6 משנה: אֵין פּוֹחֲתִין לְעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִכִּכָּר בְּפוֹנְדִּיּוֹן מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע. לָן נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסַת לִינָּה. שָׁבַת נוֹתְנִין לוֹ מָזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לֹא יִטּוֹל מִן הַתַּמְחוּי. מָזוֹן אַרְבַע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת לֹא יִטּוֹל מִן הַקּוּפָּה. וְהַקּוּפָּה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה.

7 הלכה: תַּמְחוּי בְּכָל יוֹם קוּפָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. תַּמְחוּי לְכָל אָדָם. קוּפָּה אֵינָהּ אֶלָּא לְאַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר בִּלְבָד.

8 רִבִּי חוּנָא אָמַר תַּמְחוּי בִשְׁלֹשָׁה שֶׁהוּא עַל אָתָר. רִבִּי חֶלְבּוֹ בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָסִין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה. אִיתָא חָמֵי דִּינֵי מְמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה דִּינֵי נְפָשׁוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וְיִהְיוּ עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. עַד דְּהוּא מַצְמִית לוֹן הוּא מִסְכֵּן.

9 רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵין מַעֲמִידִין שְׁנֵי אַחִים פַּרְנָסִין. רִבִּי יוֹסֵי עֲבַר חַד מִן תְּרִין אַחִין. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן לֹא נִמְצָא לְאִישׁ פְּלוֹנִי דְּבַר עֲבֵירָה אֶלָּא שֶׁאֵין מַעֲמִידִין שְׁנֵי אַחִים פַּרְנָסִין.

10 רִבִּי יוֹסֵי עָאַל לְכֻפְרָא בְּעָא מוּקְמָא לוֹן פַּרְנָסִין וְלָא קַבְּלִין עֲלֵיהוֹן. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן בֶּן בָּבָי עַל הַפְּקִיעַ. וּמַה אִם זֶה שֶׁנִּתְמַנֶּה עַל הַפְּתִילָה זָכָה לְהִימָּנוֹת עִם גְּדוֹלֵי הַדּוֹר. אַתֶּם שֶׁאַתֶּם מִתְמַנִּין עַל חַיֵּי נְפָשׁוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. רִבִּי חַגַּיי כַּד הֲוָה מֵקִים פַּרְנָסִין הֲוָה מַטְעִין לוֹן אוֹרָיְתָא לוֹמַר שֶׁכָּל שְׂרָרָה שֶׁנִּיתְּנָה מִתּוֹרָה נִיתְּנָה. בִּי מְלָכִים יִמְלוֹכוּ. בִּי שָׂרִים יְשׂוּרוּ. רִבִּי חִיָיא בַּר בָּא מֵקִים אַרְכוֹנִין.

11 רִבִי לִיעֶזֶר הֲוָה פַּרְנָס. חַד זְמָן נְחִית לְבֵיתֵיהּ אֲמַר לוֹן מַאי עֲבִידְתּוּן אֲמַר לֵיהּ אֲתַא חַד סִיעָא וְאָכְלוּן וְשָׁתוּן וּצְלוּן עֲלָךְ. אֲמַר לוֹן לֵיכָּא אֲגָר טָב. נְחַת זְמָן תִּינְיָין אֲמַר לוֹן מַאי עֲבִידְתּוּן אָמְרוּ לֵיהּ אֲתַא חַד סִיעָא חוֹרִי וְאָכְלוּן וְשָׁתוּן וְאַקְלוּנָךְ. אֲמַר לוֹן כְּדוֹן אִיכָּא אֲגָר טָב.

12 רִבִי עֲקִיבָה בְּעוּן מִמְנִיתֵיהּ פַּרְנָס. אֲמַר לוֹן נִמְלָךְ גַּו בֵּייתֵיהּ הָלְכוּן בַּתְרֵיהּ שָׁמְעוּן קָלֵיהּ דְּיֵימַר עַל מְנָת מִתְקַּל עַל מְנָת מִבְזָיָיה.

13 רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן חַד אָמַר מְדַקְדְּקִין בִּכְסוּת וְאֵין מְדַקְדְּקִין בְּחַיֵּי נְפָשׁוֹת. וְחָרָנָה אָמַר אַף בִּכְסוּת אֵין מְדַקְדְּקִין מִפְּנֵי בְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דְּאָמַר אַף בִּכְסוּת אֵין מְדַקְדְּקִין פָּתַר לֵיהּ לְפִי כְבוֹדוֹ. וְתַנִּי כֵן בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ. אֶבָל בִּזְמָן שֶׁמַּכִּירִין אוֹתוֹ אַף מְכַסִּין אוֹתוֹ וְהַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ. וְהָתַנִּי לִמְזוֹנוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם. לִכְסוּת שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. פָּתַר לָהּ לִיתֵּן. וְהָתַנִּי לִמְזוֹנוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם לְפִסִּין וְלִצְדָּקוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הָא קַדְמִיָיתָא לִיטּוֹל. עוֹד הִיא לִיתֵּן. מַהוּ לְפִסִּין וְלִצְדָּקוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים.

פירוש פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ו׳

6 מתני' מככר בפונדיון מד' סאין בסלע. כשהחטים נמכרים ארבעה סאים לסלע וד' סאין הן כ"ד קבין שכל סאה היא ששה קבין והסלע היא ד' דינרין והדינר שש מעה והמעה שני פונדיון נמצא כ"ד קבין לכ"ד מעין והרי הככר הנמכר בפונדיון הוא חצי קב שהפונדיון חצי מעה אלא מפני שהחנווני רוצה להשתכר ליציאת הטחינה והאפייה אי אפשר שימכור הככר שהוא חצי הקב בפונדיון שהוא לפי הערך שמוכרים התבואה בשוק ד' סאים בסלע ולפיכך לא יהא ככר הנמכר בפונדיון אלא רובע הקב בלבד וכשמחלקין תבואה לעני בגורן ועליו לטחון ולאפות אין פוחתין מחצי קב אבל כשנותנין לו ככר אפוי לא יהיה אלא רובע הקב שהוא ששה בצים:

7 פרנסת לינה. מטה וכרים וכסתות:

8 שבת. שם נותנין לו מזון ג' סעודות שחייב אדם לאכול בשבת:

9 לא יטול מן התמחוי. לפי שהתמחוי מתחלק בכל יום כדקאמר בגמרא שהגבאים מחזירים על פתחי בעלי הבתים בכל יום ולוקחים מהם תבשיל לצורך העניים והכלי שמשימים בו את התבשיל נקרא תמחוי:

10 מזון י"ד סעודות לא יטול מן הקופה. לפי שהקופה מתחלקת מע"ש לע"ש:

11 והקופה נגבית בשנים. לפי שממשכנים על הצדקה ואין עושין שררה על הצבור בממון פחות משנים:

12 ומתחלקת בג'. לפי שהיא כדיני ממונות ודיני ממונות בג':

13 תמחוי בכל יום. נגבה ומתחלק לערב לפיכך מי שיש לו מזון ב' סעודות לא יטול מן התמחוי וקופה נגבית ומתחלקת מע"ש לע"ש ומי שיש לו מזון י"ד סעודות שדי הוא לו עד ע"ש הבא לא יטול מן הקופה ותוספתא היא בפ"ד:

14 תמחוי לכל אדם. לעניי עולם:

15 תמחוי בג'. נגבית לפי שהוא על אתר מיד שנגבה הוא מתחלק וכיון דאינו מתחלק אלא בג' נגבה ג"כ בג':

16 אין מעמידין פרנסין. על כל צרכי צבור פחות מג' כדמפרש טעמא שלמדין מד"מ שאני רואה שהן בג' דיני נפשות לא כ"ש שהפרנסים מעיינין על כל דבר ואף שהוא נוגע לכעין דיני נפשות:

17 ויהיו עשרים ושלשה לדבריך דהא ד"נ בכ"ג:

18 עד דהוא מצמית לון הוא מסכן. אם יהיו כל כך עד שהוא מאסף את כולם מי שהוא צריך להם יכול להסתכן ולהפסיד בין כך ולפיכך לא תקנו אלא שלשה שבקל יכול הוא לאסוף אותם:

19 עבד. עשה א' משני אחים שהיו שניהם ראוים לכך ולא עשה להשני ונכנס לפני הצבור ואמר להם לא מפני שנמצא לפלוני לאח השני איזה דבר עבירה שלא עשיתי גם אותו לפרנס אלא מפני שאין מעמידין ב' אחים פרנסין לפי שהן נחשבין כא' ולא יהי' עם השלישי כ"א שנים ואנן ג' בעינן:

20 לכפרה. שם מקום והיה רוצה להקים להם פרנסים שישגיחו על עסקי צבור ולא היה שם מי שיקבל עליו להתמנות עליהם ונכנס ואמר להם שנינו בפ"ה דשקלים בן בבי היה ממונה על הפקיע והן הפתילות של המנורה ושל בית השואבה וגרסי' התם נמי להא:

21 זכה להימנות עם גדולי הדור. שנמנו שם יוחנן בן פינחס וכו' פתחיה זה מרדכי וכו' אתם וכו' לכ"ש שיהיה לכם זכות גדול:

22 הוה מטעין לון. היה מטעים ומלמד אותם ד"ת לומר שכל שררה שניתנה מזכות התורה ניתנה כמ"ש בי מלכים וגו' בי שרים ישורו ונדיבים כל שפטי ארץ וכדפירש ר' חייא בר בא מקום ארכונין שזכות התורה מקום הדיינין וכל השררות וכן תרגומו מטול דוכרני מתדורכין וסרכי וכולהון דייני דתריצותא:

23 מאי עבידתון. מה היה המעשה בשעה שלא הייתי בבית ואמרו לו באה חבורה אחת של אנשים ואכלו ושתו והתפללו עליך ואמר להם אין כאן שכר טוב אצלי ובפעם אחרת שאמרו לו באה חבורה אחת ולאחר שאכלו ושתו קללוך וביזו אותך והשיב להם הרי עכשיו יש לי שכר טוב וזה ללמד שאל יקפיד הפרנס והגבאי אם יתבזה ע"י כך מאיזה בני אדם כי אדרבה זהו לו לנחת ויקבל שכר הטוב בשביל כך ולהכי מייתי נמי עובדא דר"ע שלא היה רוצה לקבל ההתמנות עד שיתיעץ עם אשתו וב"ב והלכו אחריו לשמוע מה יאמרו ושמעו קול באמרו לו תקבל על עצמך על מנת שיקללוך וע"מ שיבזוך ואל תקפיד:

24 מדקדקין בכסות. אם בא עני ערום ומבקש כסות מדקדקין אחריו ובודקין אותו אם אינו רמאי:

25 אבל אין מדקדקין במזונות. שהוא חיי נפשות ונותנין לו מיד:

26 ואידך אמר אף לכסות אין מדקדקין. שלא יתבזה ויתגלה בריתי וזהו כבודו של אברהם אבינו:

27 מתניתא. ברייתא דלקמן פליגא על מ"ד אף בכסות אין מדקדקין דתנינן בתוספתא שם על מתני' אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו' בד"א בזמן שאן מכירין אותו. דאז אין נותנין לו אלא מזונות אבל בזמן שמכירין אותו אף מכסין אותו אלמא דלכסות בעינן שיהו מכירין אותו:

28 פתר לה. האי מ"ד לפי כבודו לכסותו בעינן שיהו מכירין אותו אבל לכסות בעלמא שלא יהא ערום מכסין אותו ואפי' אין מכירין אותו:

29 ותני כן. ותניא בברייתא אחריתא דגריס בהדיא כן בד"א וכו'. אף מכסין אותו והכל לפי כבודו ובהא הוא דבעינן מכירין אותו:

30 והתני. בתוספתא שם:

31 למזונות ל' יום ולכסות ו' חדשים. וקס"ד דליטול מזונות וכסות קאמר אלמא דבעינן שיהא כ"כ זמן עד שיכירו אותו וקשיא למ"ד אין מדקדקין לכסות.

32 פתר לה ליתן. כצ"ל וכדמוכח מדלקמן כלומר לא לענין ליטול מיירי אלא שיהא כאנשי העיר ליתן לעניים מזונות וכסות ואם שהה בעיר ל' יום צריך ליתן למזונות ואם ששה חדשים צריך ליתן לכסות:

33 והתני'. בברייתא אחריתא:

34 לפסין. לפסי העיר שעושין לה פסין סביבותיה לחזק אותה:

35 ולצדקות. לכופו ליתן לעניים י"ב חודש ומדהאי ברייתא ליתן מיירי ש"מ הא ברייתא קדמייתא ליטול מיירי דאלת"ה קשיא דקתני הכא יב"ח והתם קתני ששה חדשים:

36 עוד היא ליתן. לעולם כדשנינן דברייתא קמייתא ג"כ בליתן מיירי ודקשיא לך הא דקתני הכא וצדקות י"ב חודש מי סברת דלצדקות דקאמר לצדקה לעניים הוא לא היא אלא מהו צדקות דקתני הכא לפסין ולצדקות י"ב חודש היינו בשכר סופרים ומשנים שהן מלמדי תינוקות המתפרנסים מן הצבור דבהא עד שישהא שם י"ב חודש ואז צריך ליתן לזה ככל אנשי העיר וברייתא קמייתא ליתן לכסות בו' חדשים סגי:

« פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ה׳:ד׳ פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ז׳:א׳ »