מקור תלמוד ירושלמי פאה ח׳:א׳:ב׳
1 הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לָמָּה נִקְרְאוּ שְׁמָן נְמוּשׁוֹת שֶׁהֵן בָּאוֹת בְּסוֹף. אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא אוֹתָן מְשׁוּשׁוֹת. אִית תַַּנָּיֵי תַּנֵּי נְמוּשׁוֹת. וְאִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי מְשׁוּשׁוֹת. מָאן דְּאָמַר נְמוּשׁוֹת שֶׁהֵן בָּאִין בְּסוֹף. וּמָאן דְּאָמַר מְשׁוּשׁוֹת שֶׁהֵן מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין. רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם מְנַחֵם רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הָיָה יוֹצֵא מִן הַנְּמוּשׁוֹת וּמֵבִיא פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה.
פירוש פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:א׳:ב׳
1 גמ' שהן באות בסוף. ומל' נמשך הוא לפי שהזקני' הולכין בנחת ובהמשך הזמן ובאין לבסוף:
2 שהן ממשמשין ובאין. והאי מ"ד מפרש לקוטי בתר לקוטי כדפרישי' במתני':
3 היה יוצא מן הנמושות. היה הולך ומלקט עם הנמושות ומביא פרנסתו של כל השנה וקמ"ל דאף הן מביאין הרבה ושוב מתייאשין העניים והנשאר אח"כ מותר לכל אדם: