פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:א׳:ב׳

« פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:א׳:א׳ פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:א׳:ג׳ »

1 הלכה: לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ. מִיכָּן שֶׁהַפֵּיאָה נִיתֶּנֶת בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע. יָכוֹל אֲפִילוּ בְּדָלִית וּבְדֶקֶל תַּלְמוּד לוֹמַר קְצִיר מַה קְצִיר מְיוּחָד שֶׁהַקָּטוֹן מוֹשֵׁל בּוֹ כַּגָּדוֹל יָצְאוּ הַדָּלִית וְהַדֶּקֶל שֶׁאֵין הַקָּטֹן מוֹשֵׁל בּוֹ כַּגָּדוֹל.

פירוש פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:א׳:ב׳

1 גמ' כתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך. והאי בקצרך מיותר הוא דהא כתיב בריש' דקרא ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו' אלא דבא הכתוב לומר דעודך בקצרך לא תכלה פאת שדך מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע והעניים יקצרו בעצמם את חלקם:

2 מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול. שיכול הקטן להגיע אליו כמו הגדול יצאו הדלית והדקל שהן גבוהין ואין הקטן יכול להגיע אליו ובהם הבעה"ב הוא שמחלק להעניים בשוה כקטן כגדול.

« פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:א׳:א׳ פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:א׳:ג׳ »