פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ב׳:ז׳

7 מתני' חמותה כו'. אינן נאמנות לומר מת בעלה משום דסניין לה ומכוונין לקלקלה:

8 ובלבד שהיא צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ. ודוקא כשהתנה הבעל עמה בשעה שמסר לה הגט ואמר לה לא תתגרשי אלא בב"ד של פלו' ותאמרי בפ"נ ובפ"נ והב"ד לוקחין אותו מידה אחר שאמרה בפ"נ ובפ"נ וממנין שליח שיחזור ויתן אותו לה אבל אשה שגיטה יוצא מתחת ידה בכל מקום שהיא ה"ז מגורשת ואפי' אין הגט מקויים בחותמיו אינה צריכה שתאמר בפ"נ ובפ"נ:

1 גמ' ה"ג ולא מפיה אנו מאמינין אותה. ועל הא דקאמרת שהכתב מוכיח פריך וכה"ג איתא ביבמות פ' ט"ו ושם מפורש ע"ש:

1 הגע עצמך שעשת עשר שנים ברומי. על דקתני האשה עצמה כו' וצריכה לומר בפ"נ ובפ"נ פריך כלומר הגע עצמך שתלך למקום רחוק ותעשה שם זמן שתרצה ומותרת להנשא ע"פ גט שבידה דהא מכי מטא גיטא לידה איגרשה ואמאי צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ:

2 מתני' כשאמר לה אל תגרשי אלא במקום פלוני. והיינו כדפרישית במתני' דמשוי לה שליח להולכה עד דמטיא להתם ותאמר בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ וב"ד משוי שליח אחרינא כדי שתהא שליחותה חוזרת אצל הבעל ווהכי מסיק לה בבבלי:

3 סליק פירקא בס"ד