מקור תלמוד ירושלמי בבא קמא ו׳:ז׳:א׳
7 משנה: הַמַּדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ וְהָיוּ בוֹ כֵלִים רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא גָדִישׁ שֶׁל חִטִּין אוֹ גָדִישׁ שֶׁל שְׂעוֹרִין. הָיָה גְדִי כָפוּת לוֹ וְעֶבֶד סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ חַיָיב. עֶבֶד כָפוּת לוֹ וּגְדִי סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ פָּטוּר. וּמוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יְהוּדָה בַּמַּדְלִיק אֶת הַבִּירָה שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶׁבְּתוֹכָהּ שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַנִּיחַ בַּבָּתִּים.
פירוש פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא ו׳:ז׳:א׳
7 מתני' המדליק את הגדיש. שהדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך גדיש של חבירו:
8 ישלם כל מה שבתוכו. דר' יהודה מחייב על נזקי טמון באש:
9 וחכמים אומרים אינו משלם וכו'. דחכמים דרשי מדכתיב הקמה מה קמה בגלוי אף כל בגלוי ופטרי על נזקי טמון באש אלא דסבירא ליה שמשערין מקום הכלים כאלו הוא גדיש ומשלם שיעור גדיש אם של חטין חטין ואם של שעורין שעורין כשיעור גופן של כלים:
10 היה גדי כפות לו. דבעלי חיים נמי נתרבו מאו הקמה לרבות כל בעלי קומה ומשום דקם ליה בדרבה מינה ליכא למיפטריה דאינו חייב מיתה על העבד הואיל ואינו כפות היה לו לברוח ופטור עליו ממיתה ומתשלומין:
11 עבד כפות לו. פטור על הכל ואפי' על הגדי ועל הגדיש דקם ליה בדרבה מינה דחייב מיתה על העבד:
12 ומודים חכמים לר"י במדליק את הבירה. בבבלי מסקינן מדלא קתני ומודים חכמי' במדליק בתוך של חבירו ש"מ דבתרתי פליגי ר' יהודה וחכמי'. במדליק בתוך שלו פליגי כדלעיל דר"י מחייב על נזקי טמון באש וחכמים פוטרין. ופליגי נמי במדליק בתוך של חבירו דר' יהודה סבר אם הדליק בתוך של חבירו אפי' בגדיש משלם כל מה שבתוכו. ואפי' ארנקי וחכמים סברי כלים שדרכן להטמין בגדיש כגון מוריגין וכלי בקר משלם אבל כלים שאין דרכן להטמין בגדיש לא משלם ומודים חכמים לר' יהודה במדליק בתוך של חבירו את הבירה שדרך בני אדם להניח כלים בבתים שמשלם כל מה שבתוכו והלכה כחכמים: