פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא 10 פרקים

פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא ג׳:ט׳:ב׳

« פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא ג׳:ט׳:א׳ פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא ג׳:ט׳:ג׳ »

9 הלכה: שׁוֹר שָׁוֶה מְנָה כול׳. שׁוֹר שָׁוֶה מְנָה שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מְנָה הִכְחִישׁוֹ חֲמִשִּׁים זוּז. נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר. שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חֲצִי חֲבָלוֹ לְפִיכָךְ אִם מֵת הַשּׁוֹר אוֹ שֶׁהִכְחִישׁ אֵין לוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ הַשּׁוֹר בִּלְבַד. שׁוֹר שָׁוֶה מְנָה שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם הִכְחִישׁוֹ חֲמִשִּׁים זוּז. חָזַר הָאַחֲרוֹן וְחָבַל בּוֹ שְׁלֹשָׁה שֶׁלְּזָהָב. הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם לַשֵּׁינִי חֲצִי דֵינָר זָהָב. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם. הִשְׁבִּיחַ וַהֲרֵי הוּא יָפָה אַרְבַּע מֵאוֹת. שֶׁאִילּוּ לֹא נְגָחוֹ הָיָה יָפֶה שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת זוּז אִם עַד שֶׁלֹּא עָמַד בַּדִּין הִשְׁבִּיחַ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת נִזְקוֹ. הִכְחִישׁ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת עֲמִדָתוֹ בְבֵית דִּין בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי לָא. כֵּינִי מַתְנִיתָא. הִשְׁבִּיחַ הַמַּזִּיק. אִם עַד שֶׁלֹּא עָמַד בַּדִּין הִשְׁבִּיחַ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת נִזְקוֹ. הִכְחִישׁ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת עֲמִדָתוֹ בְבֵית דִּין.

פירוש פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא ג׳:ט׳:ב׳

9 גמ' שור שוה מנה. בספרי הדפוס חליפי טעות בכאן שכתוב שם בר פדייא וכו' ולא שייכא עד מתני' דלקמן יש חייב על מעשה שורו וכו' וכאן שייכא הני דיני אמתני' וכן נשתבשה הגי' בטעיות הרבה בספרי הדפוס וצריך להגיה כמו שהוא בתוספתא פ"ג. וה"ג שור שוה מנה שנגח לשור של מאתים ואין הנבלה יפה כלום נוטל את השור שהוא חצי נזקו:

10 שאין לו אלא חצי חבלו. לגבות משור המזיק והרי הוא שוה כך:

11 לפיכך. שאינו משתלם אלא מגופו אם מת שור המזיק או שהכחיש ואינו שוה חצי נזקו:

12 אין לו אלא אותו השור בלבד. ואינו צריך להשלים לו כפי שהיה שוה בשעת הנזק:

13 שור וכו'. האי קאי לפרושי המתני' דקתני משלמין במותר ח"נ:

14 הכחישו חמשים זוז. ומגיע לו עשרים וחמשה בעד חצי נזקו:

15 חזר האחרון וחבל בו. בראשון שלשה של זהב שהן ע"ה זוזים:

16 השני משלם לראשון חצי דינר זהב. כצ"ל שנים עשר זוזים וחצי שהן חצי נזק של מותר נזקו:

17 שור שוה מאתים וכו' והכחישו בחמשים זוז והשביח. הניזק והרי הוא יפה וכו' שאילו לא נגחו והכחישו היה משביח יותר ועד הכפל:

18 אין לו אלא בשעת נזקו. כלומר שאחר שעת נזקו אנו הולכין וצריך לשלם לו חצי נזקו כ"ה זוזים ולא מצי מימר ליה מאי אפסדתיך הרי עכשיו השביח משום דהניזק אמר ליה אילו לא נגחו היה יפה שמונה מאות זוז שהיה בייתר משביח ולקמיה מדייק על לישנא דאין לו:

19 הכחיש. הניזק מחמת מכת הנגיחה:

20 אין לו אלא כשעת עמידתו בב"ד בלבד. כלומר בזה הולכין אנו אחר שעת העמדת הדין שהנזק יותר גדול עכשיו משעת נגיחה וצריך לשלם לו ח"נ של שעת העמדה בדין דהניזק אומר ליה קרנא דתורך קיבורא ביה ומחמת מכת הנגיחה כיחש:

21 א"ר אילא כיני מתניתא השביח המזיק וכו'. לר' אילא קשיא ליה דקתני ברישא אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו וכו' דלא שייכא האי לישנא על השביח הניזק ונותן לו כשעת נזקו מיבעי ליה הילכך קאמר כן צריך למיתני בברייתא דעל השביח המזיק קאי:

22 אם עד שלא עמד בדין השביח המזיק. לא מצי הניזק מימר ליה תן לי חלק מהשבח לפי ערך חצי נזקי שהיה מגיע לי שהרי ברשותי השביח אלא אין לו אלא אותן עשרים וחמשה זוז כשעת נזקו:

23 כיחש. המזיק ואין לו לגבות ממנו חצי נזקו אין לו אלא כשעת עמידתו בב"ד שהרי מגופו הוא משתלם:

« פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא ג׳:ט׳:א׳ פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא ג׳:ט׳:ג׳ »