3אדני. ערש"י, ועמ"ש בפ' ויגש מ"ו כ"ט בשם הברכ"י, ועי' שבועות דל"ה ומהרש"א ובהגהות מצפה איתן בש"ס דווילנא, ובשו"ת שער אפרים סי' ס"ד אריכות גדול. ובס' פתגמין קדישין הקשה מ"ש רש"י דלגדול שבהם אמר וקראם כולם אדונים, דמה הי' ק"ל לרש"י שהוצרך לומר שקראם כולם אדונים, ב' דמנ"ל דילמא רק להגדול אמר אדני, ג' מה הי' ק"ל שאמר ד"א שהוא קדש. וכ' דק' לחה נכתב אדני בקמץ תחת הנ' דממ"נ ק' אם קרא לגדול הול"ל בחיר"ק, ואם קרא לכולם אדונים הול"ל בפתח תחת הנ', ומתרץ רש"י דא"א ביקש מה' שימתין לו עד הכניסו האורחים וגם כשדיבר עם האורחים הי' קורא לגדול אדני. וגם קרא לכולם אדונים, ותוה"ק כללה בחדא מחתא כל דברי א"א אדני בקמץ דכלפי מעלה אדני בקמץ, ובנקודת קמץ יש חירק ופתח וכוללת גם דברי ד"א ע"ש. ובס' אדנ"פ הק' דמנא ידע א"א שיש גדול דילמא כולם שווים ואי"ל אותו שבאמצע כמ"ש ביומא כ"ט א, הא לא סגי בלא"ה כיון דג' הולכים מוכרח א' להיות באמצע, וי"ל דאי' ברש"י כד חזו דשרי ואסר פרשני ממנו מיד וירץ לקראתם, ואחר שפרשו הפכו פניהם ופנו אלי' עורף, וראה שהיו מהלכים בצדו של אמצעי החליפו עצמם זה לצד זה וזה לצד זה, ואז חקר למה חלפו ועברו, ש"מ שהמהלך באמצע הגדול וקיי"ל שהרב באמצע וקטן מימינו וגדול משמאלו, ונמצא כשהי' מהלכין אצל אברהם ופניהם אצלו הי' הגדול משמאל האמצעי וכשהפכו פניהם אז בא הגדול לימין האמצעי ובהכרח החליפו הצדדים הקטן לכאן והגדול לכאן, וכשראה החליפין שעשו הבין שהאמצע הגדול. ועי' בזה דבר חריף בס' לקוטי שושנים. ובשם הגר"א מווילנא אי' בהא דשבת קכ"ז גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת שכינה שנ' אל נא תעבור. וק' מנלן שגדולה שמא שניהם שקולים, וי"ל דהנפטר מרבו אל יפטר אחורי' כלפי רבו רק פני' כלפי רבו והולך מאחורי' כמ"ש חז"ל עה"פ בא י' ו' ויפן ויצא מעם פרעה. וכאן המלאכים כשחזרו מאברהם הלכו אחורנית להיות פניהם נגד השכינה שהי' שם, וא"א כשראה האורחים הלך לקבל פניהם וביקש מה' שימתין עד שיקבל פני האורחים. וכשעבר מפני ה' הי' לו לילך ופני' כלפי השכינה ולא כלפי האורחים אך אין ד"א לקבל פני אורחים בזה האופן. לכן הסיב פניו כלפי האורחים לקבלם בסבר פ"י כמ"ש וירא וירץ לקראתם משמע נגד פניהם ורץ כדרכו כי אי אפשר לרוץ אחורנית, והסר פניו מנגד פני השכינה וז"ש גדולה כו' ר"ל מלהיות מקבל פניו נגד השכינה. ועל הקו' דא"א מנא ידע דגדולה הכנ"א מקבלת שכינה אמר הר"מ מפרעמישלאן דאבריו הי' מלומדים להמשיכו אל המצוה, כל אבר אל המצוה השייכת לו, וכשראה אורחים רצו רגליו לקראתם מזה הבין שגדולה הכנ"א כו' וז"פ וירא פרש"י לשון הבנה שהבין מאחר שרץ לקראתם מזה למד אל נא תעבור וגו'. ומ"ש גדולה הכנ"א ולא אמר המאכיל לאורחים כי עיקר הטובה מקום לנוח ואין בטבע שיאכל לבדו ובני ביתו, והעני יביט ולא יאמר לו קרב אל הלחם, וא"כ בכלל הכנסת אורחים ג"כ אכילה: והנה לכאו' די שיהיה שוה עם קבלת שכינה. ולמה עוד גדולה ורק דאשה עיני' צרה באורחים, ואי' איש ואשה שכינה שורה ביניהם כשיש שלום ביניהם. ואם יהי' רק כקבלת השכינה, יאחר מה לי להכניס אורחים ולהתקוטט עם אשתי שאינה רוצית בכך, ואי משום השכינה, אם אחיה בשלום עם אשתי ג"כ השכינה יהי' אתנו, לזה אמר גדולה מקבלת שכינה ויקבל אורחים. ועפי"ז י"ל וז"ש רש"י בפ' נשא ה' י"ב דסמכו פ' ואיש את קדשיו לו יהי' לפ' סוטה. דכל שאינו נותן תרומה לכהן סופו שיצטרך לכהן. ומקשים האשה מה חטאה אם הוא אין נותן תרומה, וי"ל דיש ב' דברים סגולה לעשירות א' כמ"ש עשר בשביל שתתעשר, ב' אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו בב"מ דנ"ט א', והאשה אומרת למה לך ליתן תרומה לכהן וצדקה מוטב שתעשה לי מלבושים וג"כ תתעשר, וא"כ היא גרמה במה שלא נותן תרומות ולכן סופה להיות סוטה. וז"פ בתהלים מ"ט אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו כו' דהנ"מ בין ב' הטעמים דאם יתן תרומה וצדקה אהני לי' גם לאחר מותו, אבל אי מכבד לאשתו אין לו רק בזה העולם, וזה"פ א"ת כי יעשיר כי ירבה כבוד ביתו. אם העשירות בא לו בשביל אשתו, זה יהי' כי לא במותו יקח הכל, אבל ע"י תרומה וצדקה גם במותו יקח, עי"ל דפ"פ רוב מי שאינו נותן מת"כ חושב למה אתן מיגיעי כפי לאיש אשר לא עמל בו ורק יושב בביתו, ובאמת אינו כן כי מה שנתן ה' לך נכלל בו חלק הלוי כי גם לו הי' ראוי חלק, ורק שלא יבטלו ממשמרת הקודש ניטל מהם חלקם, אבל הוא פושה שליחותך, ואם אינו חושב כן סוף שתצטרך לכהן בדבר שאין אחר יכול לעזור לך:4ברש"י האמירה קודם לכן, עי' בפסחים ד"ו ע"ב דבחד ענינא יש מוקדם ומאוחר וצ"ע ועמ"ש בפ' בראשית ו' ה' בשם ירושלמי דזה רק לענין דינא וא"ש:
