אור שמח על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת ד׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

מפרשים:
1 אבל אם היה הפשיון מראה בוהק כו'. נ"ב תו"כ צרעת היא פרט לספחת ולבוהק וגירסת רבינו בפירוש המשנה פ"י משנה ו' פרט לשפשתה לבוהק, וכן גרס הגר"א:
1 אבל בהרת שפשתה לבוהק לתוך הבוהק. נ"ב משנה ערוכה פ"ו משנה ו' סימן פשיון לפנימית לפירוש רבינו עיי"ש:
1 נתמעטה בתוך ימי הסגר כו'. משנה פרק ד' כנסה ופשתה פשתה וכנסה רע"ק מטמא וחכמים מטהרין, ופירש הרע"ב בתוך ימי הסגר אם פשתה ג"כ טמא, ובתרה תני בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס והלך מן האום כחצי גריס רע"ק אומר תראה בתחלה אע"ג דהוי פשתה וכנסה ומטמא לעיל, דתמן מיירי שהאום נשארה רק הפשיון כנסה ולכך טמא, אבל בבא ב' דהאום כנסה ודאי אינו טמא לרע"ק רק דסבר דהוי כנגע חדשה, ומסולק בזה תלונת הראב"ד בהשגות ודוק ועיין תוי"ט שם:
1 בהרת שכנסה אחר הפיטור ופשתה לכמות שהיתה כו' הרי הוא בטהרתו. בהשגות הקשה ממשנה דפרק ט' דמי שעלתה תוך ידו בהרת כו' ומקומה צרבת השחין דיסגיר שמא תכנוס ותפשה ויעוין שם, ואינו מובן לי דכאן כיון שפטרו בסוף ימי הסגר והיה הנגע לדמיון כסלע אם נתמעטה אחר הפטור ופשתה שנית לכמו שהיתה הרי הוא בטהרתו, אבל תמן פירושו דיסגיר שמא תכניס בסוף ימי ההסגר, ונמצא דכי פוטרו הכהן הוא קטן כגריס ואם תפשה אח"כ ותחזור לכמות שהיתה הוי פשיון לאחר הפטור וטמא מוחלט ודוק: