אור שמח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין 8 פרקים

אור שמח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין ג׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

« אור שמח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין ב׳:י״ג אור שמח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין ד׳:י׳ »

12 משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין פתח ↗

הָאוֹמֵר שְׁנֵי עֲרָכַי עָלַי וְלֹא הָיָה בְּיָדוֹ אֶלָּא פָּחוֹת מִכְּדֵי שְׁנֵי עֲרָכִין. הֲרֵי הַדָּבָר סָפֵק אִם נִתְפַּס לִשְׁנֵיהֶן וְנוֹתֵן חֲצִי מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לְעֵרֶךְ אֶחָד וַחֲצִי לָעֵרֶךְ הַשֵּׁנִי וְיִפָּטֵר אוֹ יִתֵּן עֵרֶךְ אֶחָד מֵהֶן שָׁלֵם אוֹ כָּל הַנִּמְצָא בְּיָדוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן וְיִשָּׁאֵר הָעֵרֶךְ הָאַחֵר עָלָיו חוֹב עַד שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ בַּעֲנִיּוּת אוֹ בַּעֲשִׁירוּת כְּפִי הֶשֵּׂג יָדוֹ:

20 משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין פתח ↗

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִטַּלְטְלִין וַעֲבָדִים. אֲבָל הַקַּרְקָעוֹת מַכְרִיזִין עֲלֵיהֶם שִׁשִּׁים יוֹם רְצוּפִים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב וְאַחַר כָּךְ מוֹכְרִין אוֹתָם:

20 תלמוד ירושלמי מגילה פתח ↗

תַּנֵּי. עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּמִּיטַּלְטְלִין אֵין לָהֶם אִיגֶּרֶת בִּיקּוֹרֶת. מָהוּ אִיגֶּרֶת בִּיקּוֹרֶת. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי אָמַר. אַכְרָזָה. עוּלָּא בַר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. עֲבָדִים שֶׁלֹּא יִבְרְחוּ. שְׁטָרוֹת וּמִּיטַּלְטְלִין שֶׁלֹּא יִיגָּנֵבוּ. רִבִּי בָּא בַר כֹּהֵן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. לֵית הָדָא אָמְרָה שֶׁעֲבָדִים נִפְדִּין בִּשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ. אִין. אָמַר לֵיהּ. וְהָא תַנִּינָן וּבַקַּרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֵן וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָהֶן. אָמַר לֵיהּ. אָדָם דְּהָכָא בֶּן חוֹרִין הוּא. חִינְנָה בַר שֶׁלֶמְיָה בְּשֵׁם רַב. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי וּבְעָא מֵיעֲבַד כְּרַבָּנִן. אֲמַר לוֹ רִבִּי לָעְזָר בֶּן פְּרָטָא בֶּן בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי לָעְזָר בֶּן פְּרָטָא. רִבִּי. לֹא כָּךְ לִימַּדְתַּנִי בִשֵׁם זְקֵינֶיךָ. אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ אִיגֶּרֶת בִּיקּוֹרֶת. וַחֲזַר בֵּיהּ וַעֲבֲד כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

1 האומר שני ערכי עלי וכו' הרי הדבר ספק כו'. והנה לכאורה נראה דנתחייב שני ערכין בודאי והוי הפרעון ספק והוי אינו יודע אם פרעתיך בכה"ג שהמוחזק טוען שמא ולא הו"ל למידע ויעוין בזה במשל"מ פ"ד מהלכות שאלה בדברי המגיה בשם מוהר"א נבון, אבל בהך דפ"ב ה"ח כתב דהיורשים פטורים משום דהוי ספק בחיוב והוי כאינו יודע אם נתחייבתי, וכן לקמן פ"ה ה"ט הוי אינו יודע אם פרעתיך יעו"ש ודוק. ויעוין מש"כ בזה בהלכות אישות פי"ז ה"ג יעו"ש:

1 בד"א במטלטלין ועבדים אבל הקרקעות מכריזין. נ"ב גמרא ערוכה כתובות דף ק"ב אלו הן דברים שאין מכריזין עליהן המטלטלין ועבדים וכו' וירושלמי מגילה פ"ד ה"ד:

12 משנה תורה, הלכות אישות פתח ↗

וְכֵן אִם הָיָה זְמַן הַכְּתֻבּוֹת וְהַשְּׁטָרוֹת כֻּלָּן יוֹם אֶחָד אוֹ שָׁעָה אַחַת בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִים שָׁעוֹת חוֹלְקִין כְּאֶחָד שֶׁאֵין שָׁם קוֹדֵם. וּלְעוֹלָם כָּל שֶׁקָּדַם וְזָכָה בְּמִטַּלְטְלִין כְּדֵי חוֹבוֹ אוֹ כְּדֵי כְּתֻבָּתָהּ אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ שֶׁאֵין דִּין קְדִימָה בְּמִטַּלְטְלִין:

20 כתובות פתח ↗

לָא, בִּשְׁטָרֵי פְסִיקָתָא, וְכִדְרַב גִּידֵּל. דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ? כָּךְ וְכָךְ. וְכַמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ? כָּךְ וְכָךְ. עָמְדוּ וְקִידְּשׁוּ — קָנוּ. הֵן הֵן הַדְּבָרִים הַנִּקְנִין בַּאֲמִירָה. תָּא שְׁמַע, כָּתַב לְכֹהֵן: ״שֶׁאֲנִי חַיָּיב לְךָ חָמֵשׁ סְלָעִים״ — חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים, וּבְנוֹ אֵינוֹ פָּדוּי. שָׁאנֵי הָתָם דִּמְשׁוּעְבַּד לֵיהּ מִדְּאוֹרָיְיתָא: אִי הָכִי, אַמַּאי כָּתַב? כְּדֵי לְבָרֵר לוֹ כֹּהֵן. אִי הָכִי, בְּנוֹ אַמַּאי אֵינוֹ פָּדוּי? כִּדְעוּלָּא. דְּאָמַר עוּלָּא: דְּבַר תּוֹרָה — פָּדוּי לִכְשֶׁיִּתֵּן, וּמַאי טַעְמָא אָמְרוּ בְּנוֹ אֵינוֹ פָּדוּי? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ פּוֹדִין בִּשְׁטָרוֹת. אָמַר רָבָא, כְּתַנָּאֵי: עָרֵב הַיּוֹצֵא אַחַר חִיתּוּם שְׁטָרוֹת — גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְאָמַר: גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר לוֹ בֶּן נַנָּס: אֵינוֹ גּוֹבֶה לֹא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין וְלֹא מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: הֲרֵי שֶׁהָיָה חוֹנֵק אֶת חֲבֵירוֹ בַּשּׁוּק, וּמְצָאוֹ חֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ: הַנַּח לוֹ, וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ — פָּטוּר, שֶׁלֹּא עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָהוּ. לֵימָא רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר כְּבֶן נַנָּס. אַלִּיבָּא דְּבֶן נַנָּס כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי יוֹחָנָן כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְרֵישׁ לָקִישׁ — עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָתָם אֶלָּא דְּשָׁיֵיךְ לֵיהּ לְשִׁיעְבּוּדָא דְאוֹרָיְיתָא, אֲבָל הָכָא לָא שָׁיֵיךְ שִׁיעְבּוּדָא דְאוֹרָיְיתָא. גּוּפָא, אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: ״כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ?״, ״כָּךְ וְכָךְ״. ״וְכַמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ?״, ״כָּךְ וְכָךְ״. עָמְדוּ וְקִידְּשׁוּ קָנוּ, הֵן הֵן הַדְּבָרִים הַנִּקְנִים בַּאֲמִירָה. אָמַר רָבָא: מִסְתַּבְּרָא מִילְּתָא דְּרַב בְּבִתּוֹ נַעֲרָה — דְּקָא מָטֵי הֲנָאָה לִידֵיהּ, אֲבָל בּוֹגֶרֶת דְּלָא מָטֵי הֲנָאָה לִידֵיהּ — לָא. וְהָאֱלֹהִים! אָמַר רַב: אֲפִילּוּ בּוֹגֶרֶת. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, אֲבִי הַבֵּן מַאי הֲנָאָה אֲתָא לִידֵיהּ? אֶלָּא בְּהַהִיא הֲנָאָה דְּקָמִיחַתְּנִי אַהֲדָדֵי גָּמְרִי וּמַקְנִי לַהֲדָדֵי. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: דְּבָרִים הַלָּלוּ נִיתְּנוּ לִיכָּתֵב, אוֹ לֹא נִיתְּנוּ לִיכָּתֵב? אֲמַר לֵיהּ: לֹא נִיתְּנוּ לִיכָּתֵב. אֵיתִיבֵיהּ: הַפִּקְחִין הָיוּ כּוֹתְבִין ״עַל מְנָת שֶׁאָזוּן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כׇּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי״! מַאי ״כּוֹתְבִין״ — אוֹמְרִים. וְקָרֵי לֵיהּ לַאֲמִירָה כְּתִיבָה? אִין, וְהָתְנַן: הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ ״דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִיךְ״, וְתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ. תָּא שְׁמַע: אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֵירוּסִין וְנִשּׂוּאִין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם. הָא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם כּוֹתְבִין. מַאי לָאו שְׁטָרֵי פְסִיקָתָא! לָא, שְׁטָרֵי אֵירוּסִין מַמָּשׁ. כִּדְרַב פָּפָּא וְרַב שֵׁרֵבְיָא. דְּאִיתְּמַר: כְּתָבוֹ לִשְׁמָהּ, וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ — רַבָּה וְרָבִינָא אָמְרִי: מְקוּדֶּשֶׁת, רַב פָּפָּא וְרַב שֵׁרֵבְיָא אָמְרִי: אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. תָּא שְׁמַע: מֵתוּ — בְּנוֹתֵיהֶן נִיזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין, וְהִיא נִיזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּבַעֲלַת חוֹב. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בְּשֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ. אִי הָכִי, בָּנוֹת נָמֵי! בְּשֶׁקָּנוּ לָזוֹ וְלֹא קָנוּ לָזוֹ. וּמַאי פַּסְקָא? אִיהִי דַּהֲוַאי בִּשְׁעַת קִנְיָן — מַהֲנֵי לַהּ קִנְיָן, בָּנוֹת דְּלָא הֲווֹ בִּשְׁעַת קִנְיָן — לָא מַהֲנֵי לְהוּ קִנְיָן. מִי לָא עָסְקִינַן דַּהֲוַאי בִּשְׁעַת קִנְיָן, וְהֵיכִי דָּמֵי — כְּגוֹן דְּגָרְשַׁהּ וְאַהְדְּרַהּ! אֶלָּא: אִיהִי דְּלֵיתַאּ בִּתְנַאי בֵּית דִּין — מַהֲנֵי לַהּ קִנְיָן, בָּנוֹת דְּאִיתַנְהוּ בִּתְנַאי בֵּית דִּין — לָא מַהֲנֵי לְהוּ קִנְיָן. מִגְרָע גָּרְעִי? אֶלָּא: בְּנוֹתָיו הַיְינוּ טַעְמָא — כֵּיוָן דְּאִיתַנְהוּ בִּתְנַאי בֵּית דִּין, אֵימַר צְרָרֵי אֶתְפְּסִינְהוּ. לֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַב חִסְדָּא: זֹאת אוֹמֶרֶת בַּת אֵצֶל אִמָּהּ. מִמַּאי דְּבִגְדוֹלָה עָסְקִינַן? דִּלְמָא בִּקְטַנָּה עָסְקִינַן, וּמִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. דְּתַנְיָא: מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בֵּן קָטָן לְאִמּוֹ, יוֹרְשֵׁי הָאָב אוֹמְרִים: יְהֵא גָּדֵל אֶצְלֵנוּ, וְאִמּוֹ אוֹמֶרֶת: יְהֵא בְּנִי גָּדֵל אֶצְלִי — מַנִּיחִין אוֹתוֹ אֵצֶל אִמּוֹ, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ אֵצֶל רָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ. מַעֲשֶׂה הָיָה וּשְׁחָטוּהוּ עֶרֶב הַפֶּסַח! אִם כֵּן לִיתְנֵי לְמָקוֹם שֶׁהִיא,

« אור שמח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין ב׳:י״ג אור שמח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין ד׳:י׳ »