אור חדש ד׳:ז׳

7 "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו" פסוק ז, ולא כתיב "אשר נעשה", שבא לומר כי קרה לו דברים שהם מקריים. כי מפני שלא השתחוה להמן למעלה ג, ב, עשה המן כל הדברים האלו. וזה נקרא "אשר קרהו", כי מרדכי לא היה מכוין לבזות את המן שלא השתחוה אליו, רק שלא לעבור על מצות השם יתברך, וקרה לו דבר כמו זה, ודבר שאין מכוין לו הוא מקרה בלבד.

8 ובמדרש אסת"ר ח, ה "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו", אמר להתך לך אמר לה בן בנו* של קרהו בא עלינו, דכתיב ביה דברים כה, יח "אשר קרך בדרך". וגם במדרש הזה פירושו כך, כי כל מה שעשה עמלק וזרעו הכל מורה מפני שאינם מכוונים לטובת עצמם, שזהו דבר שאינו מקרי, רק דבר שבעצם. רק כי הם צוררים את ישראל, ואינם עושים בשביל טובתם, כי דבר זה אינו נחשב מיצר*. לכך כאשר יצאו ישראל ממצרים בא עליהם עמלק בדרך, וכדכתיב ר' דברים כה, יז-יח "אשר קרך בדרך בצאתך ממצרים". כי כל אומה אשר בא על אומה אחרת, מפני שהם מכוונים לטובתם, לכבוש את ארצם וליקח מידם ארצם, אין זה נקרא "קרהו". אבל אלו בדרך היה, ולא היה להם שום ישיבה בשום ארץ כלל, ושום ארץ לא היה להם*, ועם כל זה באו עליהם למלחמה שמות יז, ח. ומה ממון יש להם למי שהיו עבדים עובדים לאחרים. ולא ידע עמלק כי השאילו מצרים ממון שמות יב, לו, ובשביל זה לא בא, כי לא ידע עמלק כאשר בא מארצו מדבר זה. רק להיות צורר לישראל, ולכך נאמר "אשר קרך בדרך".

9 ועוד פירושו אסת"ר ח, ה "בן בנו של קרהו בא עלינו", כי מאחר שצוה השם יתברך למחות את זכר עמלק דברים כה, יט, מזה תדע כאילו אין להם מציאות בעצם כלל, רק נחשבים דבר מקרה, ולא דבר שהוא בעצם. ומאחר שאינם נחשבים דבר שבעצם, רק דבר שהוא במקרה, אומה כמו זאת יותר מהם מתנגדים בפרט אל ישראל, שהם עצם ועיקר. כי שאר האומות אשר יש להם מציאות מה שהוא, אינם כל כך מתנגדים להם, כאשר משותפים ביחד, שנחשבים גם כן מן המציאות. רק עמלק וזרעו אשר הם אין נחשבים רק מקריים, באשר אינם מן המציאות שהרי השם יתברך גזר עליהם דברים כה, יט "תמחה את זכר עמלק", ולכך הם יותר מתנגדים* עמלק לישראל, שהם עצם המציאות. וזהו שרמז מרדכי "את כל אשר קרהו".

10 ואמר "ואת פרשת הכסף". ופירוש זה, כי מרדכי בא לומר לאסתר כמה גדול הוא הצרה, כי אילו אחשורוש עשה זה מעצמו ככה*, כבר אמרנו כי אין גזירת המלך קשה, מפני שאפשר לבטל -ו-דבר זה, כמו שהתבאר למעלה. אבל כבר יצאו ישראל מיד אחשורוש על ידי הכסף שנתן לאחשורוש, ואינם ביד המלך, רק ביד המן, ובשביל זה הצרה גדולה היא מאוד. ומכל מקום לא אמר רק "לשקול ביהודים", ולא אמר "אשר שקל", כי אם שקל כבר היו נמכרים לו, ומה לעשות עוד.

11 "אשר* אמר לשקול על גנזי המלך ביהודיים", כתב כאן "ביהודיים" בשני יודי"ן, לפי שרמז כאן שעשה המן* זה מפני שיהודים אינם* רוצים לעבוד עבודה זרה. יו"ד הראשונה שבו היא* יו"ד היחוס, שהם נקראים "יהודי" על שם שאינם מודים בעבודה זרה, כדלעיל ב, ה, שכל מי שאינו מודה בעבודה זרה נקרא "יהודי" מגילה יג.. ויו"ד השניה לומר כי השנאה הזאת שיש על המן, עד שהוא רוצה לאבד את ישראל, בשביל שאינם רוצים להשתחוות לעבודה זרה. כי המן הרשע עשה עצמו עבודה זרה, "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" למעלה ג, ב. הנה היו"ד השנייה היא יו"ד היחוס, כי הם יהודים ואינם רוצים לעבוד עבודה זרה, אף כי המן רוצה בכחו שיעברו על זה, מוסרים נפשם על קדוש השם. וזהו יהודי תוך יהודי. לכן הם שני יודי"ן, שהם יו"ד היחוס; האחת, שהם אינם מודים בעבודה זרה. והיו"ד השניה, אף אם רוצים להרוג שיעבדו עבודה זרה, מוסרים נפשם* על זה, ונותנים עצמם למיתה על קדוש שמו. ובשביל כך ראוי לאסתר שתעשה בשביל כבוד שמו להציל אותם, וגם השם יתברך יהיה בעזרה, מאחר שהוא בשביל קדוש שמו. וזה הפירוש נראה נכון וברור, וכן בכל מקום שכתוב כך יש לפרש כן, ועיין.