פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש י׳:א׳

1 1 כן עמדו על שאלה זו כמה ממפרשי המגילה הראב"ע בשני נוסחיו, ר"מ חלאיו, יוסף לקח, ועוד. והמנות הלוי רכ. כתב: "הכל תמהו מה ענין כתוב זה כאן, כי מה יעלה לנו ומה יוריד בזה". ובנר מצוה כח. כבר עמד על שאלה זו, ויישבה באופן אחר, וכלשונו: "אמרו בפרק עשרה יוחסין קידושין עב. 'וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב' דניאל ז, ה. תני רב יוסף אלו פרסיים, שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב. פירוש, שהם מבקשים תמיד לבלוע, כך הוא מדתם. ולכך כתיב אצל מלכות זה במגילת אסתר 'וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים'. ומה בא הכתוב הזה לומר, מה שאמר ששם המלך מס על הארץ. רק שבא לומר, שכל זה כח אחשורוש, שהיה חסר ומבקש תמיד למלאות נפשו מן העושר, וזה היה עצם מלכות שניה" הובא למעלה פ"א הערה 35. ואפשר לומר שבדבריו כאן אינו מתעלם ממה שכתב בנר מצוה שהפסוק נכתב להורות על עצם מלכות אחשורוש, אך כאן שואל מדוע ענין זה נזכר כאן, שאם בא רק להורות על עצם המלכות השניה, היה יותר מקום להזכיר זאת למעלה פרק א, ששם דובר על המשתה שעשה אחשורוש בעבורו מלכותו, ומדוע המתין עד לסוף המגילה לומר זאת. וזה דיוק לשונו כאן "הזכיר זה כאן", בעוד שבנר מצוה שאל "ומה בא הכתוב הזה לומר".

2 2 למעלה פ"א לאחר ציון 6 הביא גמרא זו, וביארה בכמה אנפי. וראה שם הערה 33.

3 3 הוסיף כאן "על המן ועל בניו", וזה מורה באצבע שכוונתו לזרע עמלק. ונראה לבאר זאת, כי פעמיים נאמר במקרא "נפל פחדם" של ישראל על הגוים; בימי פורים למעלה ט, ב, ובתהלים נאמר קה, לח "שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם". והרי ביציאת מצרים מפורש הוא בקרא כי פחד זה הוא מחמת הקב"ה, וכמו שנאמר בשירת הים שמות טו, יד-טז "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל יושבי כנען תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' עד יעבר עם זו קנית". ממילא הוא הדין ל"נפל פחדם" דפורים, שאין זה אלא פחד מהקב"ה. ושמעתי מהגאון רבי מיכל זילבר שליט"א, שהעומק בנפילת פחד היהודים על העמים בימי פורים הוא, כי כשיצאו ישראל ממצרים היתה האמבטי רותחת רש"י דברים כה, יח, דכל העמים נבהלו מלהלחם בישראל. אך עמלק בא ונלחם בישראל, והראה מקום לאחרים, ובכך הוא קירר את האמבטי רש"י שם. אך בפורים שהתגברו על המן, והוסרה קליפת עמלק, חזר וניעור הפחד שהיה בעולם בעת ביציאת מצרים. באופן ש"נפל פחדם" דפורים הוא מהדורא תנינא של "אז נבהלו אלופי אדום". ודפח"ח ראה למעלה בהקדמה הערה 104, פתיחה הערה 229, פ"ח הערה 285, ופ"ט הערה 191. והרי הקב"ה העמיד את אחשורוש בעולם במקום מלכות ישראל, וכמו שכתב למעלה בהקדמה לאחר ציון 444: "מלכות פרס אחת מארבע מלכיות דניאל ז, ה שהיה ממליך הקב"ה בעולם תחת מלכות ישראל". ודברים אלו מתבארים היטב על פי דבריו בנר מצוה סא., שכתב: "ויש בני אדם שואלים, והיכן רמז מלכות ישמעאל, שהיא מלכות רבתא ותקיפא ומדוע אינה נמנית בארבע מלכיות. ותשובת שאלה זאת מה שלא זכר מלכות ישמעאל, כי לא יחשב הכתוב רק המלכות שקבלו מלכות קדישין עליונים, שירשו מלכות ישראל וכוחם, והם אלו ד' מלכיות. ואם לא שבטל מלכות ישראל, לא הגיע להם המלכות. אבל מלכות ישמעאל לא ירש כחו מן מלכות ישראל, כי כחו ותוקפו נתן לו השם יתברך בפני עצמו, בשביל שהיה מזרע אברהם, והשם יתברך אמר בראשית יז, כ 'ולישמעאל שמעתיך'. והנה נתן השם יתברך כח ותוקף לישמעאל בפני עצמו. ומזה אין מדבר כאשר מזכיר אלו ד' מלכיות, רק אשר ירשו כח ותוקפם של ישראל, ובסוף יחזרו הם המלכות לישראל". ובנצח ישראל פכ"א תנא. כתב: "מה שאמרו כי מלכות ישמעאל מלכות גדולה, אין זה קשיא כלל, כי הכתוב לא אמר רק כי ד' מלכיות מקבלים מלכות קדישין עליונים, וכדכתיב דניאל ז, יז-יח 'ארבעה מלכאן יקומון ויקבלון מלכות דקדישין עליונים ויחסנון מלכות עד עלמא ועד עלם עלמיא'. הרי לך שהכתוב מעיד כי אלו ד' מלכיות יקבלון מלכות קדישין עליונים" הובא למעלה בהקדמה הערה 445, פ"א הערה 279, ופ"ה הערה 143. לכך מלכות אחשורוש היא "מעין" מלכות ישראל, כי ירש את כח ישראל. ולכך, כשם שמפלת עמלק מביאה לפחד מהיהודים על הכל, כך היא מביאה לפחד מאחשורוש על הכל, כי מלכות אחשורוש היא מהדורא תנינא למלכות ישראל.

4 4 כמו שנאמר בפסוק הבא "וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי אשר גדלו המלך וגו'". ולמעלה פ"ג לאחר ציון 35 כתב: "אחר שהיה מגדל אחשורוש את אסתר למלכה למעלה ב, יז, וכן מרדכי גם כן יושב בשער המלך למעלה ב, פסוקים יט, כא". ונאמר למעלה ח, ב "ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי וגו'". וכתב שם לאחר ציון 54 בזה"ל: "רצה להגדיל את מרדכי, נתן הטבעת הזה אליו".

5 5 יש להבין, מדוע כחו של אחשורוש יגדל מחמת גדולת מרדכי. דבשלמא לפי הסברו הקודם שאיירי במפלת המן, ניחא, שהיתה בזה אימת מלכות, וכמו שכתב להדיא. אך לפי הסברו השני, שלא היתה אימת מלכות שהרי לא הזכיר בהסבר זה "אימת מלכות", יתמה מחמת מה הבריות קבלו על עצמם את גזירות המס של אחשורוש. ונראה לבאר זאת על פי דבריו בגבורות ה' פ"ח נא., וז"ל: "'גדולה' בראשית טו, יב זו מדי, שנאמר למעלה ג, א 'אחר הדברים האלה גידל המלך' ויק"ר יג, ה. ענין זה של 'גידל' רמז על מלכות מדי, שהיה מגדל את המן, כאשר אמרו במדרש שהיה אחשורוש מגדל את המן יותר ממנו. וכך אמרו במדרש ילקו"ש אסתר רמז תתרנג 'וישם את כסאו', שהיה עושה לו בימה למעלה מבימתו, והוא לגודל כח עמלק... וראוי שיקרא מלכות זה 'גדול', שהרי יש בו גדולה יתירה על ידי המן. ואין להקשות כי דבר זה לא היה לאחשורוש, אדרבא היה שפלות דבר זה אליו. זה אין קשיא, דסוף סוף היה מלכות זה מיוחד בדבר זה להגדיל אדם שיהיה גדול מאוד" הובא למעלה בהקדמה הערה 578. נמצא שמעמדו של אחשורוש נתעלה מחמת גדולת המן. והואיל וענין המגילה הוא שכל מה שהיה להמן נתהפך והגיע למרדכי כמבואר למעלה פ"ח לפני ציון 55, לכך מעתה מעמדו של אחשורוש נתעלה מחמת גדולת מרדכי.

6 6 כן כתב הראב"ע כאן נוסח א, וז"ל: "וישם המלך אחשורוש מס על הארץ - שאיננה תחת מלכותו, רק פחדו ממנו, וכן על איי הים הרחוקים ממנו. והזכיר זה הכתוב להודיע כי הצליח בכל דרכיו ונראתה גבורתו אחר היות מרדכי לו למשנה".