הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב, בראשית ל״ט

מהדורה: מדרש לקח טוב, מכונה פסיקתא זוטרתא, וילנא תרמ"ד

מקור מדרש לקח טוב, בראשית ל״ט
1 ויוסף הורד מצרימה. וי"ו מוסיף על ענין ראשון. לפי שכתוב למעלה והמדנים מכרו אותו אל מצרים. שמא תאמר לבדו ירד. ת"ל הורד ה"ו זה השם. הורד מלמד ששכינה עמו ירדה. משל לרועה שהיה רועה עדרו. נפרד מן העדר כבש אחד. הלך הרועה אחריו לשמרו.
2 ד"א הורד מצרימה. לשון שולטנות. המד"א וירד מים עד ים תהלים עב ח. הורד לשון כיבוש. שכיבש את המצריים. כמו כי הוא רודה מ"א ה ד.
3 ד"א ויוסף הורד מצרימה. הורד את אביו ואת אחיו מצרימה. שנאמר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל הושע יא ד. הפסוק הזה מתפרש על השבטים. שהיו עתידין לירד למצרים בשלשלאות של ברזל. והקב"ה הורידן בכבוד שנאמר בחבלי אדם אמשכם. מהו בחבלי אדם. בעולת חבלים שמשכו את יוסף מן הבור. בעבותות אהבה. בשביל האהבה שאהב יעקב אביו את יוסף מכל אחיו. נתקנאו בו אחיו ומכרוהו. ונתגלגל הדבר וירדו למצרים. ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם. שרוממתי צרות הרעב בעולם כדי שירדו למצרים. ואט אליו אוכיל. שהקדמתי יוסף במצרים שליט על הארץ. ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף בראשית מז יב. ופשטיה דקרא בחבלי אדם אמשכם. כאדם שפושט ב' ידיו בבנו קטן ואומר לו בוא בני בוא. וחבלי אדם אלו האצבעות. עבותות אהבה אלו הזרועות. ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם כאדם שמשים פניו על פני בנו מרוב חיבתו. ואט אליו אוכיל כאדם שמחתך המאכל בשיניו ונותן לתוך פיו של בנו. משל על אבותינו שנהג הקב"ה את ישראל כמשפט האב על הבן. וכה"א כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך דברים ח ה. עתידין היו יעקב ובניו לרדת מצרים. לפיכך הקדים את יוסף לפניהם. משל לפרה שהיתה ממאנת ליכנס. הכניסו את בנה והיא נכנסה אחריו.
4 ויקנהו פוטיפר. להלן הוא אומר פוטיפרע. מלמד שלא קנהו אלא לעצמו בא המלאך ופרעו. לפיכך נקרא פוטיפרע.
5 סריס פרעה. שר של פרעה. ולא שהיה סריס בביצים. שהרי אשה היתה לו.
6 שר הטבחים. שר של הורגים.
7 איש מצרי. איש ערום. שהמצריים גנבים והגנבים ערומים הם. מעולם הלבן מוכר את הכושי. וכאן הכושים מוכרים את הלבן. אין זה עבד. לפיכך בקש מהם ערב. שנאמר מיד הישמעאלים. מהו מיד שביקש ערב. כענין שנאמר אנכי אערבנו מידי תבקשנו בראשית מג ט.
8 ויהי ה' את יוסף. אמר רב יודן משל לאדם שהיה לפניו י"ב בהמות טעונות יין. נכנסה אחת מהם לחנותו של עובד כוכבים הניח י"א והלך אחריה. אמרו לו הנחת י"א והלכת אחר אחת. אמרן להן אלו עומדות ברשות הרבים ואין אני חושש עליהם. אבל זו אני חושש עליה שלא תיעשה יין נסך. לכך לפי שהיה יוסף קטן והוא בבית העובד כוכבים. לכך ויהי ה' את יוסף. ויהי איש מצליח. ביקש לתת חום בתוך הצונן שאל לו חום נהיה חום. פושרין נהיה פושרין. קרים נהיה קרים.
9 ויהי בבית אדוניו המצרי. כיון שראה עסקיו מצליחין. שוב לא מכרו אלא היה בביתו.
10 וירא אדוניו. בלשון אדונו. אלא בלשון כבוד קורא לו אדוניו על רוב עבודותיו.
11 וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. כסבור היה פוטיפר שיוסף מגוש היה. אמר לו כלום אין חרשים במצרים. לפי שארץ מצרים מלאה כשפים היתה. עד שראה ששכינה עומדת על גביו. שנאמר וירא אדוניו כי ה' אתו.
12 וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו. שהיה מוזג הכוס לפניו.
13 ויפקדהו על ביתו. מינהו על האוצרות.
14 וכל יש לו נתן בידו. אלו המפתחות של גנזיו.
15 תני ר' שמעון כ"מ שהצדיקים הולכים שכינה עמהם. ברכה הולכת אחריהן. ויברך ה' אותך לרגלי שם ל ל. ויברך ה' את בית המצרי.
16 ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה. היה ראוי לומר. ותהי ברכת ה' כמו ברכת ה' היא תעשיר משלי י כב. אלא ויהי ברכת ה' חזר אל יוסף. כלומר ויהי יוסף ברכת ה'. ברכה מה' בבית ובשדה. י"ב חודש עשה יוסף. ששה חדשים בבית. וששה חדשים בשדה.
17 ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם. לשון נקי הוא.
18 ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. יפה תואר הוא הקומה. ויפה מראה זו צורת פנים. א"ר יצחק זרוק חוטרא לאוירא ועל עיקריה קאי. שנאמר ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה בראשית כט יז. לא יגרע מצדיק עינו איוב לו ז.
19 ויהי אחר הדברים האלה. אחר הרהורי דברים. מה הרהור יוסף. אמר כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה אי זה מנה יפה שהיתה שם. והיה נותנה לי. והיו אחי נותנים בי עין רעה. עכשיו אני ברווחה. אמר לו הקב"ה חייך שאני מגרה בך את הדוב.
20 ד"א אחר הדברים האלה. מה הרהור יוסף. אמר אבא נתנסה. זקיני נתנסה. ואני איני מתנסה. אמר לו הקב"ה אני מנסה אותך יותר מהם.
21 ותשא אשת אדוניו וגו' ותאמר שכבה עמי. א"ר שמואל בר נחמני ארורים הם הרשעים. להלן כתיב ופרשת כנפיך על אמתך רות ג ט. אבל זו כבהמה. ותאמר שכבה עמי.
22 וימאן. מיאון אחר מיאון הרבה פעמים. דכתיב בפסיק ובשלשלת. בדבר עבירה ממאנין. בדבר מצוה אין ממאנין.
23 ויאמר אל אשת אדוניו. הן אדוני. אמר לה. הקב"ה נוהג מאהובי בית אבא ליקח לעולה. אברהם קח נא את בנך בראשית כב ב. אשמע לך ושמא אבחר לעולה. ואפסל לקרבן.
24 ויאמר אל אשת אדוניו. אמר לה. לימוד הוא הקב"ה להיות נגלה על אהובי בית אבא בלילה. אברהם היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר שם טו א. יצחק וירא אליו ה' בלילה ההוא שם כו כד. ויעקב הנה סולם מוצב ארצה שם כח יב. אשמע לך ושמא יגלה עלי וימצא אותי טמא. ולא עוד הן אדוני. אמר לה מתיירא אני מהן האדם שם ג כב אם אדם על מצוה קלה עבר ונטרד מתוך גן עדן. זו שהיא מצוה חמורה שהיא גילוי עריות. על אחת כמה וכמה.
25 הן אדוני. אמר לה. ראובן אחי על שבלבל מצעת של שפחת אמי ניטלה בכורתו וניתנה לי. אשמע לך ואדחה מבכורתי.
26 ד"א הן אדוני אמר לה מתיירא אני מן אדוני אמרה לו אני הורגו אמר לה לא דיי שאמנה מכת הנואפים. אלא שאמנה מכת הרוצחים.
27 ד"א הן אדוני. אמר לה מה את מבקשת תשמיש. אין הפרש בין תשמיש של לבן לתשמיש כאור. חלב עזים שחורות וחלב עזים לבנות. כולם תואר אחד להם. וטעם אחד להם.
28 איננו גדול. מדרש אמרו רבותינו אמר לה יוסף הן אדוני. מתיירא אני מאדון העולם. אמרה לו איננו רואה אותך. אמר לה גדול ה' ומהולל מאוד תהלים קמה ג. א"ר אבין הכניסה אותו לחדרי חדרים עד שהעמידה אותו לפני מטתה. והיתה לה עבודת כוכבים חקוקה למעלה ממטתה. נטלה סדין וכסתה את פניה. אמר לה פני זאת את יכולה לכסות. אבל פני צור עולמים כתוב עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ זכריה ד י.
29 וחטאתי לאלהים. נשבע שלא יגע בה. אלהים ה' הוא יודע שלא אעשה הדבר הרע הזה.
30 ויהי כדברה אל יוסף יום יום. אמר רב יודן בש"ר יהושע בן לוי בניה של רחל נסן שוה. וגדולתן שוה. נסן שוה. ויהי כדברה אל יוסף יום יום. וכתיב ויהי כאמרם אליו יום ויום אסתר ג ד.
31 ולא שמע אליה. ולא שמע אליהם שם שם שם. גדולתן שוה. ויסר פרעה את טבעתו בראשית מא מב. וכתיב ויסר המלך את טבעתו אסתר ח ב. וילבש אותו בגדי שש בראשית שם. וכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' ותכריך בוץ וארגמן אסתר ח טו. הוא שש הוא בוץ. וירכב אותו במרכבת המשנה בראשית שם מג. וכתיב וירכיבהו ברחוב העיר אסתר ו יא. ויקראו לפניו אברך בראשית שם. וכתיב וקראו לפניו אסתר שם.
32 לשכב אצלה. בעולם הזה להיות עמה ליום הדין.
33 ד"א ולא שמע אליה לשכב אצלה ולהיות עמה. אפילו שכיבה בלא תשמיש.
34 שאלה מטרונה את ר' יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה ולא חטא. אמר לה ומה על ראובן במעשה בלהה ועל יהודה במעשה תמר גילה הכתוב. יוסף שהיה קטן שבהם היה מכסה. אלא תורתנו תורת אמת. שכתב בה ולא שמע אליה לשכב אצלה ולהיות עמה.
35 ויהי כהיום הזה. ר' יהודה אומר יום ניבול של נילוס היה. והיו הכל הולכים לראות. והוא לא הלך. שכן דרך נילוס מתגדל והולך המלך והשרים הולכים לשמוח בנהר. והוא להם כיום איד של עובדי כוכבים.
36 מג ויבא הביתה לעשות מלאכתו. מתרגם למיבדק בכתבי חושבניה. לחשוב חשבונות של רבו.
37 ואין איש מאנשי הבית שם בבית. ללמדך עד היכן תקף את יצרו. והיא לא הלכה אל ניבול נילוס.
38 ויש דורשין לעשות מלאכתו. ודאי אלא ואין איש. שלא נמצא איש שנראתה דמות דיוקנו של אביו בחלון. אמר לו יוסף עתידין אחיך להיות חקוקין על אבני השוהם. שנאמר ששה משמותם על האבן האחת שמות כח י. רצונך שלא תמנה עמהם. ומיד ותשב באיתן קשתו בראשית מט כד. מלמד ששבה קשתו לאיתנה.
39 ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. ארורים הם הרשעים שאין בהם בושה. שהרי ברות כתוב ופרשת כנפיך על אמתך רות ג ט. והכא כתיב שכבה עמי.
40 ויעזוב בגדו בידה. מיכן שהיה בגדו פתוח מלפניו. כמו שאמרנו על כתונת הפסים. שהוא כמו לבוש הרוכבים. והיא תפשתו מאחריו והתיר הלולאות מלפניו מן הקרסים.
41 ויעזוב בגדו בידה. שאם היה פניו כלפי אשת פוטיפרע. לא אמר הכתוב ותתפשהו וגו' ויעזוב בגדו בידה.
42 וינס ויצא החוצה. כיון שאמר וינס. מה ת"ל ויצא החוצה. ניצל בזכות אברהם אבינו. שנאמר ויוצא אותו החוצה בראשית טו ה.
43 ויהי כראותה. הוסיפה חימה על חימה. רשע יראה וכעס תהלים קיב י.
44 ותקרא לאנשי ביתה ותאמר ראו. נ נתנה אותו בפניהם להתנפל עליו כולהם.
45 איש עברי. שלא רצה להדבק בה. כענין שנאמר כי לא יוכלון המצרים לאכול עם העברים בראשית מג לב.
46 לצחק בנו. כי יחנן קולו אל תאמן בו משלי כו כה.
47 ותנח בגדו אצלה עד בוא אדוניו אל ביתו. א"ר אבהו בשעת תשמיש הגידה לו.
48 ויקח אדוני יוסף אתו ויתנהו בבית הסוהר. והלא בן מות היה אם אמת היה הדבר. אלא שהכיר הדברים שהיו שקר אמר לו אני יודע שאין הדבר ממך. אלא שלא לעזוב פסולת לבני. אני נותנך בבית הסוהר. כי שר הטבחים היה ממונה על שר בית הסוהר.
49 ויהי ה' את יוסף. לפי שהיתה אשת פוטיפר אומרת לו חייך שאני עושקת אותך בדברים אחרים. והוא אומר עושה משפט לעשוקים תהלים קמו ז. אמרה לו אני חותכה אנונה שלך. והוא אומר נותן לחם לרעבים שם שם. אמרה לו אני נותנך בבית האסורים. אמר לה ה' מתיר אסורים. אמרה לו אני מסמא עיניך. אמר לה ה' פוקח עורים. שם. אמרה לו אני כופף קומתך. אמר לה ה' זוקף כפופים שם. עד שנתנה שרטוט של ברזל תחת צוארו. כדי שיתלה את עיניו ויבט בה. שנא' ענה בכבל רגלו ברזל באה נפשו שם קה יח.
50 ויט אליו חסד. זש"ה וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו שם קג יז. אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו שם קמו ה.
51 אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו. כל זה בשעת הצרה. ומנין שאף בשעת הרווחה. ת"ל ואשר הוא עושה ה' מצליח בידו.
פירוש הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב, בראשית ל״ט
1 וי״‬ו מוסיף על ענין ראשון. עיין רש״‬י עה״‬ת.
2 ה״‬ו זה השם. עיין תוס׳‬ סוכה מ״‬ה ע״‬א ד״‬ה אני והו.
3 משל לרועה. עיין ב״‬ר פפ״‬ו ובתנחומא וישב ותמצא משל אתר. לפרה שהיו מושכין אותה כו׳‬ והמשל שהביא רבינו מובא בב״‬ר על הכתוב ויהי ה׳‬ את יוסף והוא בעצמו הביא המשל להלן בפ׳‬ הזה.
4 ד״‬א לשון שלטנות. ב״‬ר פפ״‬ו. ילקוט רמז קמ״‬ה.
5 ד״‬א. ב״‬ר וילקוט שם.
6 ואט עליו אוכיל שהקדמתי יוסף במצרים שליט על הארץ ויכלכל יוסף את אביו וגו׳‬. בב״‬ר שם ואט אליו צ״‬ל עליו אוכיל אכילות הרבה. והוא גירסא נכונה. אולם בילקוט הגירסא בטעות ואט אליו אוביל. אני מטה עליו אבילות הרבה. כי בקרא נאמר אוכיל לא אוביל. ובמסכת שבת דף פ״‬ט ע״‬ב מובא המאמר הזה והקרא כדכתיב אליו אוכיל.
7 משל לפרה. ב״‬ר וילקוט שם ותנחומא וישב.
8 מלמד. סוטה דף י״‬ג ע״‬ב.
9 ולא שהיה סריס בביצים. עיין סוטה שם וברש״‬י. ובערוך ערך פטיפר. שגורס בגמ׳‬ שם בא גבריאל וסירסו. ובב״‬ר פפ״‬ו. פוטיפרע שהיה פורע עצמו לעבודת כוכבים כיון שירד הפר לשם נעשה פויטנון סריס פרעה שנסתרס בגופו כו׳‬. ובערוך ערך פטינון הביא וז״‬ל בב״‬ר פפ״‬ז צ״‬ל פפ״‬ו כיון שירד הפר לשם נעשה פוטינון סריס פרעה שנסתרס בגופו ועל זה כתב המוספי אולי מלשון זה מה שהובא במדרש קהלת עבד בן אפטניות פי׳‬ היה עושה סריסים עכ״‬ל. וטעה במח״‬כ כי חשב מה שסיים הערוך סריס פרעה שנסתרס בגופו הוא הפי׳‬ על פוטינון. ובאמת זה מאמר בפני עצמו במדרש ואינו מוסב למעלה. והערוך הביא לשון המדרש אבל לא לפרש מלת פוטינון ופי׳‬ כיון שירד הפר לשם היינו יוסף נעשה אדונו עשיר ובעל מקנה עיין במ״‬כ.
10 שר של הורגים. וכן ת״‬א רב קטוליא. ובת״‬י רב ספקלטוריא. ועיין ברמב״‬ן ועיין בנתינה לגר מהרב הגאון מהר״‬ן אדלר בראשית ל״‬ז ל״‬ו.
11 איש ערום. ב״‬ר וילקוט שם.
12 מעולם הלבן מוכר את הכושי. בב״‬ר בכל מקום גרמני מוכר כושי. והערוך ערך גרמן הביא דברי המדרש וכתב פי׳‬ גרמן לבן ביותר והמוספי כתב פי׳‬ בל״‬ר germani איש מארץ אשכנז אשר אנשיה מופלגים בלבנות.
13 א״‬ר יודן. ב״‬ר וילקוט שם.
14 שאל לו חום. ב״‬ר וילקוט שם.
15 כסבור היה פוטיפר שיוסף מגוש היה. עיין ב״‬ר שם. תבן לעפריים אתה מכניס. והוא דרך משל כמי שמביא תבן לעפריים שהיא ארץ מלאה תבן. כן המביא כשפים למצרים שהיא מלאה כשפים. עיין רש״‬י מנחות פ״‬ה ע״‬א.
16 תני ר׳‬ שמעון. בב״‬ר איתא תני רשב״‬י ובגמרא מגילה כ״‬ט ע״‬א הוא ג״‬כ בשם רשב״‬י. ובכ״‬י פלארענץ תני ר׳‬ שמעון בנו. אין ספק שהיה כתוב ר׳‬ שמעון בן יוחאי.
17 י״‬ב חודש עשה יוסף שם. כ״‬ה בסדר עולם רבא פ״‬ב עשה בבית פוטיפר י״‬ב חדשים שנאמר ויהי מאז הפקיד אותו וגו׳‬ בבית מפני החמה ובשדה מפני הצינה ע״‬כ. ובב״‬ר פפ״‬ו בטעות י״‬ב שנה עשה שם צ״‬ל י״‬ב חודש וכן הגיה בעל יפ״‬ת ומובא לנכון בילקוט רמז קמ״‬ה בשם ב״‬ר.
18 לשון נקי הוא. ב״‬ר וילקוט שם ויב״‬ע ורש״‬י עה״‬ת. ועיין בהראב״‬ע ורמב״‬ן.
19 יפה תואר הוא הקומה. וכן כתב לעיל ויצא כ״‬ט י״‬ז.
20 א״‬ר יצחק כו׳‬. כ״‬ה הגי׳‬ בב״‬ר סוף פנ״‬ג. ובילקוט רמז קמ״‬ה ולפנינו במדרש ב״‬ר פפ״‬ו זרוק חוטרא לארעא ועל עיקרא נפיק. והכוונה כשזורקין עץ כלפי מעלה הוא יורד ונופל על הארץ למקום שרשו אשר לוקח משם. וזה שסיים המדרש לפי שכתוב ורחל היתה יפת תואר לפיכך ויהי יוסף יפה תואר.
21 לא יגרע מצדיק עינו. הוא הוספת רבינו. וכוונתו על מדרשם במגילה י״‬ג ע״‬ב וע״‬ע זבחים ק״‬ב ע״‬א ומה שדרשו הם על הגדול ועל המדות דרש הוא על התואר והתכונה החצונית.
22 אחר הרהורי דברים. ב״‬ר פפ״‬ז וילקוט רמז קמ״‬ה.
23 א״‬ל הקדוש ברוך הוא חייך. בב״‬ר ובילקוט איתא א״‬ל הקדוש ברוך הוא הטליס חייך. ומובא בערוך ערך הטליס בשם המדרש ומפרש הטליס יחידי ור״‬ל הרי אתה אדם יחידי. והמוספי הוסיף פי׳‬ בל״‬י ατελης בדד. והמעריך כתב פי׳‬ היטליס בועט מרוב טוב.
24 ד״‬א. ב״‬ר וילקוט שם.
25 ארשב״‬נ. ב״‬ר שם ורות רבה פ״‬ו. ובילקוט שם בלי שם האומר.
26 דכתיב בפסיק ובשלשלת. דורש הטעמים. כי על וימאן הוא שלשלת ואת״‬כ הוא בפסיק.
27 בדבר עבירה. ב״‬ר וילקוט שם. ובילקוט הגי׳‬ משובשת.
28 מהן האדם. זה ליתא בב״‬ר. רק בשם הגי׳‬ אמר לה מתיירא אני. ומה אדם הראשון על מצוה קלה נצטווה.
29 אמר לה ראובן. ב״‬ר וילקוט שם
30 ד״‬א הן אדוני. ב״‬ר וילקוט שם.
31 מכת הנואפים. בב״‬ר שם באסרטין של נואפים. ומובא בערוך ערך אסרטיון וכתב פי׳‬ חבורה לפי הענין. ורבינו השמיט המלה הזרה והציג כת הנואפים.
32 אמר לה מה אתה מבקשת. עי׳‬ ב״‬ר שם.
33 מדרש. ב״‬ר פפ״‬ז.
34 מתיירא אני מאדון העולם. מפרש הן לשון אחד. שהוא אלהי האלהים ואדוני האדונים.
35 א״‬ר אבין. ב״‬ר שם.
36 א״‬ל פני זאת את יכולה לכסות. בב״‬ר הדין אפא כסית. פי׳‬ פנים. אולם בילקוט הגי׳‬ הלין אפיא כסית ומפרש בצדו פי׳‬ אלהות שאין בו ממש. מפרש עפ״‬י הערוך ערך אפיא ובפסיקתא פסקא שובה בהערה ק״‬ס העירותי על המאמר כל אפיא שווין. שבמדרש דב״‬ר פ׳‬ ואתחנן אני אומר ח״‬ו כל הפנים שוות. היה כתוב בתחלה כל אפיא שוות. והמעתיק טעה שחשב כי מלת אפיא היא ארמית מלשון פנים כי תר׳‬ פנים אפי. ולא ידע שהיא מלה רומית Opes. ופי׳‬ כח. וענינו עולה יפה אם אינה עונה אותי אז אני אומר כי כתות כל אלהות שוין ואין יתרון לאחד על השני. והנה בערוך ערך אפיא הביא המאמר מהפסיקתא. ובערך ההוא כתב וז״‬ל בחלק אמר קמיה רבון דעלמא אי ענית ליה מוטב ואי לא אמינא הא כל אפיא שוין עכ״‬ל. והעיר על זה הגאון הרי״‬ב בהפלאה שבערכין כי זה ליתא בגמרא סנהדרין ק״‬א ע״‬ב. ולשיטתיה זאת הלך בהגהותיו לש״‬ם סנהדרין שם. ובמח״‬כ נעלם ממנו שכוונת הערוך לגמרא ירושלמי סנהדרין פ״‬י ה״‬ב. אך המלה ״‬בירושלמי״‬ נשמט במקרה.
37 עיני ה׳‬ המה משוטטות בכל הארץ. במקרא כתוב משוטטים בכל הארץ. ובדה״‬ב ט״‬ז ט׳‬ כתוב כי ה׳‬ עיניו משוטטות בכל הארץ. ובכ״‬י פלארענץ ובב״‬ר מובא הכתוב לנכון משוטטים. אולם בילקוט רמז קמ״‬ה הביא עיני ה׳‬ המה משוטטות בו צ״‬ל בכל הארץ. ונרשם שם בצדו זכריה ד׳‬.
38 אמר ר׳‬ יודן בש״‬ר יהושע ב״‬ל. ובכ״‬י פלארענץ א״‬ר יודן בש״‬ר בנימין בן לוי. וכן בב״‬ר פפ״‬ז ר׳‬ יודן בש״‬ר בנימין. ובילקוט רמז קמ״‬ה בלי שם האומר. ובמדרש אסתר רבה פ״‬ז בפ׳‬ ויהי כאמרם אליו יום ויום איתא ר׳‬ יוחנן בשם ר׳‬ בנימין בר ר׳‬ לוי. ובילקוט אסתר רמז אלף נ״‬ד ר׳‬ יוחנן בשם ר׳‬ בנימין.
39 לשכב אצלה בעוה״‬ז. ב״‬ר וילקוט שם. יומא ל״‬ה ע״‬ב. סוטה ג׳‬ ע״‬ב.
40 אפי׳‬ שכיבה בלא תשמיש. ב״‬ר שם ורש״‬י עה״‬ת. ועיין ברמב״‬ן.
41 שאלה מטרונה. ב״‬ר וילקוט שם.
42 ר׳‬ יהודה אומר. ב״‬ר פפ״‬ז וילקוט רמז קמ״‬ו.
43 יום ניבול של נילוס. ב״‬ר שם. ובפסיקתא רבתי פ״‬ו פסקא ותשלם כל המלאכה הגי׳‬ יום זבול נילוס היה. צ״‬ל ניבול נילוס. והוא מלשון מבול וכמו שסיים רבינו שכן דרך נילוס מתגדל והולך. לכן אותו היום שנילוס מציף את השדות חג גדול להם. ובגמ׳‬ סוטה ל״‬ו ע״‬ב איתא יום חגם היה. והלכו כולם לבית עבודת כוכבים שלהם. ובריש מדרש חזית ר׳‬ יהודה אמר יום נבול וזבול היה אין ספק שמלת זבול מובא מחוץ פנימה. וכן יש לתקן שם שצ״‬ל ור׳‬ נחמיה אמר יום טיאטרון היה. והוראת מלת זבול עי׳‬ רש״‬י ותוס׳‬ ע״‬ז י״‬ח ע״‬ב. ובילקוט שם יום גידול נילוס. מג. ויבא הביתה לעשות מלאכתו. בכ״‬י פלארענץ חסר איזה דפים והסיום בסוף הדף במלת ״‬לעשות״‬ ובדף שלאחריו מתחיל במלות ישועתן הניצה אורן. והוא בוישב מ׳‬ ט׳‬.
44 מתרגם. כן הוא בת״‬א.
45 לחשוב חשבונות של רבו. ב״‬ר וילקוט שם.
46 ויש דורשין. סוטה ל״‬ו ע״‬ב.
47 שלא נמצא איש כו׳‬. עי׳‬ תוס׳‬ סוטה שם ד״‬ה באותה שעה מה שהביאו בשם רבינו משה הדרשן.
48 אמר לו יוסף. סוטה שם.
49 ארורים הם הרשעים. הביא רבינו לעיל פסוק ז׳‬.
50 ניצל בזכות אברהם. ב״‬ר פפ״‬ז. וילקוט שם. נ. נתנה אותו בפניהם. בב״‬ר ובילקוט הגי׳‬ נתנה אותו בפיהם של כולם.
51 א״‬ר אבהו. ב״‬ר וילקוט. ורש״‬י עה״‬ת. ועיין ברמב״‬ן.
52 בבית הסוהר. במקרא כתוב אל בית הסוהר.
53 אמר לו יודע אני שאין הדבר ממך. עיין ב״‬ר פפ״‬ז אמר לו ידע אנא דלית הוא מנך אלא שלא לערב פסולת בבני. ופי׳‬ המאמר כתוב בפנים המדרש והיא הוספה חיצונית ״‬פי׳‬ שלא פשעת בדבר אלא היא הטעתך ואפי׳‬ לא היה בדין אלא כדי להוציא מלבן של בריות אני מיסרך״‬.
54 אני חותכה אנונה שלך. annona פי׳‬ מזונות. ובב״‬ר פפ״‬ז הגירסא חותכת פרנסה שלך ואין ספק שהשמיטו המדפיסים מלת אנונה והציגו תחתיה מלת פרנסה. ובילקוט רמז קמ״‬ה מובא בשם ב״‬ר. אנונה שלך כמו שהביא רבינו.
55 אמרה לו אני נותנך בבית האסורים. כ״‬ה ביומא ל״‬ה ע״‬ב. ובב״‬ר ובילקוט הגי׳‬ כובלתך אני. פי׳‬ אאסור אותך בכבלי ברזל.
56 שרטוט של ברזל. צ״‬ל שרתוע כמו שהוא בב״‬ר ובילקוט ומובא בערוך ערך שרתוע וז״‬ל בב״‬ר פפ״‬ח צ״‬ל פפ״‬ז עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו בילמדנו שפוד של ברזל. יש לתקן שצ״‬ל ובילמדנו פי׳‬ שפוד של ברזל. ור״‬ל שהמאמר נמצא ג״‬כ בילמדנו וכן הוא גם לפנינו בתנחומא וישב. ועל זה כתב שפי׳‬ שפוד של ברזל. והמוספי הוסיף שבל״‬י פי׳‬ מתג שבו מושכים הבהמה.
57 כל זה בשעת הצרה. ב״‬ר וילקוט שם.