הערות ותיקונים על מדרש אגדה, בראשית כ״ח

מהדורה: מדרש אגדה, מהדורת בובר, וינה תרנ"ד

מקור מדרש אגדה, בראשית כ״ח
1 ויקרא יצחק אל יעקב וגו'. אמר ר' אלעזר אין השטר מתקיים אלא בחותמיו, שלא יאמרו במרמה לקח יעקב מעשו את הברכות, והנה ברכו באחרונה ברצונו:
2 וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם. עליו נאמר ישמע חכם ויוסיף לקח משלי א ה, ועוד כתיב שמע בני מוסר אביך וגו' שם שם ח:
3 וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. זה שאמר דוד המלך עליו השלום רשע יראה וכעס וגו' תהלים קיב י:
4 וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וגו' על נשיו לו לאשה. הם היו מרשעות והוסיף עליהם רשעה:
5 ויצא יעקב. אמרו חכמים והלא כמה חמורים וכמה גמלים יצאו עמו מבאר שבע, ולא גילה הכתוב יציאתן, וביעקב כתיב ויצא יעקב, מכאן לתלמיד חכם שיוצא מן המקום ישארו אנשי המקום יתומים: יצא משם יצא הודה יצא זיוה יצא כבודה:
6 וילך חרנה. וכי בשעה שיצא מבאר שבע בא לו לאלתר לחרן, אלא מלמד שקפצה לו הארץ:
7 וישכב במקום ההוא. וכי עדיין לא שכב אלא באותו מקום, מלמד שכל אותן השנים שהיה בבית רבו לא שכב, לכך נאמר וישכב וגו':
8 ויחלם והנה סלם. מכאן אמרו חכמינו ז"ל אין חלום בלא פתרון, סלם זה סיני בגימטריא:
9 ד"א סמל צלם:
10 ד"א סלם הכבש של מזבח:
11 מצב ארצה. שנאמר בתחתית ההר שמות יט ז:
12 וראשו מגיע השמימה. שנאמר וההר בוער באש עד לב השמים דברים ד יא:
13 והנה מלאכי אלהים זה משה ואהרן. ד"א עולים ויורדים בו. יורדים ועולים מיבעי ליה, אלא אותן מלאכים שיצאו עמו מארץ ישראל לא הלכו עמו לחוצה לארץ, אלא עלו הם, וירדו אחרים לחוצה לארץ, ובשעה שעלו בשמים וראו דיוקנו של יעקב אבינו חקוק בכסא הכבוד אמרו והלא למטה הוא ומי הביאו כאן, ירדו וראו אותו ורצו להזיקו, מיד ירד הקב"ה להצילו, היינו דכתיב והנה ה' נצב עליו פסוק יג, מכאן שחסידים הראשונים ורוכב עליהם, שנאמר ויעל אלהים מעל אברהם בראשית יז כב:
14 הארץ אשר אתה שוכב עליה. מאי רבותא איכא בהא, ד' אמות שהוא שוכב עליהם אלא מלמד שנקפלה כל ארץ ישראל תחתיו:
15 ופרצת ימה וגו'. נתן לו הקב"ה תחומין בלא מצרים:
16 ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. שאין העולם מתקיים וגשמים וטללים לברכה אין יורדין אלא בזכות ישראל:
17 והנה אנכי עמך. הבטיחו להיות עמו בחוצה לארץ ולהשיבו:
18 ואנכי לא ידעתי. אילו הייתי יודע לא הייתי שוכב מפני אונס השינה שאסור לישן אפי' בבתי כנסיות:
19 מה נורא המקום הזה. אמרו חכמינו ראה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. בנוי שנאמר מה נורא המקום הזה. וחרב, שנאמר אין זה. ובנוי, שנאמר כי אם בית אלהים וגו':
20 דבר אחר מה נורא המקום הזה. ראוי לירא מן המקום:
21 וזה שער השמים. מלמד שהשכים יעקב אבינו וראה שכינה למעלה מראשו ונתפחד, שהי' המלאכים עולים ויורדים בו:
22 ויקח את האבן. מלמד שנעשו כל האבנים אחד, ולמה מפני שהיו מתקוטטות זה עם זה, זאת אומרת עלי יניח הצדיק ראשו, וזאת אומרת עלי יניח הצדיק ראשו, נעשה נס ונעשו כולם אבן אחת:
23 ושמרני. שביקש יעקב שיצילהו הקב"ה מע"ז ומגילוי עריות ומשפיכות דמים ולבסוף נכשלו בניו בכולם:
24 ונתן לי לחם לאכל. מכאן שהצדיקים אינם מבקשין אלא כדי פרנסתן וסיפוקן, ויעקב לא היה לו אפילו בגד ללבוש בשעה שיצא מבאר שבע, אלא רצה עשו אחיו להרגו, ואליפז היה תלמידו של יעקב יצחק, ואומר איך אעשה שלא אהרגנו, ולקיים מצוות אבי, גזלו כל ממונו ואפילו כל בגדיו, והניחו ערום, ועני נחשב כמת, שארבעה נחשבים כמתים:
25 עשר אעשרנו לך. ואפילו מבניו, ולפיכך לוי הוא העשירי:
פירוש הערות ותיקונים על מדרש אגדה, בראשית כ״ח
1 אמר ר' אלעזר. ב"ר פס"ז אות ב' וילקוט ולק"ט:
2 זה שאמר דוד רשע יראה. כן הביא גם הלק"ט על הכתוב וירא עשו פסוק ו':
3 הם היו מרשעות והוסיף עליהם תשעה. וכן הביא רש"י על נשיו הוסיף רשעה על רשעתו שלא גרש את הראשונות, וכן הוא בלק"ט:
4 אמרו חכמים והלא כמה חמורים. ב"ר פס"ה אות ו' ילקוט רמז קי"ז ולק"ט, ועיי' כוונת המאמר ביפ"ת:
5 יצא משם כו'. ב"ר וילקוט ולק"ט ורש"י עה"ת, ורות רבה פ"ב:
6 אמר יעקב וכי אפשר. חולין צ"ב ע"ב:
7 ואין פגיעה אלא תפלה. ב"ר פס"ח אות ט', תנחומא ויצא אות ד', ברכות כ"ו ע"ב, סנהדרין צ"ה ע"ב ולקח טוב:
8 אמר הקב"ה צדיק בא לבית מלוני. חולין שם ורש"י עה"ת:
9 ד"א שנים עשר אבנים לקח. ב"ר פס"ה אות י"א, וילקוט, פדר"א פל"ה, ולק"ט:
10 מכאן אמרו חז"ל אין חלום. ב"ר פס"ח אות י"ב, ספרי קרח פסקא קי"ט:
11 סלם זה סיני בגימטריא. ב"ר שם, ולק"ט. ועיי' שם הערה מ"א, ותנחומ' ויצא אות ז', וע"ש בהערה נ"ח ונ"ט:
12 ד"א סמל צלם. בתנחומ' ויצא אות ז' א"ר יוסי הגלילי הראה לו מנשה עשה סמל, וע"ש הערה נ"א:
13 ד"א סלם הכבש של מזבח. עיי' ב"ר שם, ותנחומ' שם, ובהערה נ"ג:
14 שנאמר וההר בוער באש הוספתי כמו שהוא בב"ר ובלק"ט. וכן לפני ד"א עולים ויורדים חסר הסיום עולים ויורדים כענין שנאמר ומשה עלה אל אלהים שמות י"ט כ' וכתיב וירד משה שם שם י"ד כמו שהוא לנכון בב"ר ולק"ט, ואחר זה הביא ד"א עולים ויורדים:
15 ד"א עולים כו' אלא אותן מלאכים כו'. ב"ר פס"ח סוף אות י"ב, ורש"י עה"ת, ולק"ט:
16 וראו דיוקנו של יעקב אבינו חקוק בכסא הכבוד. בגמרא חולין צ"א ע"ב תנא עולין ומסתכלין בדקיונו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדקיונו של מטה, בעו לסכוניה, מיד והנה ה' נצב עליו כו', ופירש"י פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב, ועיי' ב"ר פס"ח את הוא שאקינון שלך חקוקה למעלה, וכן בפדר"א פל"ה ע"ש, ולזה כיון יב"ע דאיקונין דיליה קבועה בכורסי יקרא, וכן בלק"ט שדמות דיוקנו חקוקה בכסא הכבוד:
17 מכאן שחסידים הראשונים ורוכב עליהם. הלשון משובש וצ"ל כמו שמובא בב"ר פמ"ז אות ו' ויעל אלהים מעל אברהם אר"ל האבות הן הן המרכבה. שנאמר ויעל אלהים מעל אברהם, ויעל מעליו אלהים בראשית לה יג, והנה ה' נצב עליו שם כח ז' ע"כ. וזו הדרשה בעצמה הביא המחבר על הכתוב והנה ה' נצב עליו, ובמדרש ב"ר פפ"ב אות ו' מובא הדרשה על ויעל מעליו אלהים:
18 אלא מלמד שנקפלה כל ארץ ישראל תחתיו. חולין צ"א ע"ב, ורש"י עה"ת, ועיי' ב"ר פס"ח אות ד':
19 וישכב במקום ההוא. זה שייך למעלה לפסוק י"א:
20 וכי עדיין לא שכב. ב"ר פס"ח אות י"א, וילקוט רמז קי"ט, ושו"ט מזמור קכ"ד, וע"ש בהערה, ולק"ט, ורש"י:
21 אמרו חכמינו ראה בית המקדש. ב"ר פס"ט אות ז', ומובא שם ראיות מכתובים, ועיי' ספרי ברכה פסקא שנ"ב:
22 מלמד שנעשו כל האבנים אחד כו' זאת אומרת עלי יניח כו', חולין צ"א ע"ב, ורש"י עה"ת ויצא כ"ח י"א:
23 ויעקב לא היה לו אפילו בגד ללבוש בשעה שיצא מבאר שבע אלא רצה עשו אחיו להרגו ואליפז היה תלמידו של יצחק כצ"ל כו'. רש"י פ' ויצא כ"ט י"א הביא וז"ל לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להרגו והשיגו ולפי שנתגדל אליפז בחקו של יצחק משך ידו, א"ל מה אעשה לצווי של אבא אמר לו יעקב טול מה שבידי והעני חשוב כמת ע"כ, ובמדרש רבה פ' ואתחנן פ"ב אות כ' פעולת צדיק לחיים. א"ר תנחום זה אליפז שגדל בחיקו של יצחק, וכן מובא בשם מדרש דב"ר בילקוט משלי רמז תתקמ"ו ועיי' זכור לאברהם בלקוטים דף קפ"ג:
24 שארבעה נחשבים כמתים. ב"ר פע"ה אות ו', נדרים דף ס"ד: