הערות ותיקונים על מדרש אגדה, בראשית כ״ד

מהדורה: מדרש אגדה, מהדורת בובר, וינה תרנ"ד

מקור מדרש אגדה, בראשית כ״ד
1 ואברהם זקן בא בימים. זקן זה קנה חכמה:
2 בא בימים. שהטעימו הקב"ה מעין העוה"ב, והם ג' שטעמו מעין העוה"ב, ואלו הם אברהם ויצחק ויעקב, באברהם נאמר וה' ברך את אברהם בכל, ביצחק נאמר ואוכל מכל, בראשית כז לג, וביעקב נאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך שם כח כב:
3 ד"א וכי יש לי כל שם לג יא:
4 זקן ביתו. זקן זיו איקיונין של אברהם דומה לאליעזר:
5 המושל בכל אשר לו. המושל בתורת רבו:
6 שים נא ידך תחת ירכי. שכל הנשבעין צריכין לאחוז חפץ בידם, ומהו הדבר שאמר אברהם לאליעזר שישבע לו במילה, ולמה השביעו במילה , מפני שנצטער במילה הרבה. כתוב אחד אומר ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ פסוק ג וכתוב אחד אומר אלהי השמים פסוק ז, ולא אמר אלהי הארץ ומפני מה זכר בפסוק אחד אלהי הארץ, ובפסוק אחד לא אמר אלהי הארץ, אלא שאברהם העמיד פונדק ועשה לכל שיכירו להקב"ה, ולמה כן אלא אמר אברהם כי בעת שלקחני מבית אבי לא היה אלא אלהי השמים שלא היה אחד בארץ שיכירנו, אבל עכשיו הוא אלהי הארץ, לפי שאברהם העמיד פונדק ועשה הכל שיכירו להקב"ה, וכן הוא אומר ואת הנפש אשר עשו בחרן בראשית יב ה, ואומר ויקרא שם בשם ה' אל עולם שם כא לג:
7 וכל טוב אדניו בידו. שנתן אברהם ליצחק את כל אשר לו בשטר, ולקח השטר בידו כדי שיראה להם:
8 ויקח וילך אל ארם נהרים וגו'. שלשה קפצה להם הדרך, אלו הם אליעזר ויעקב ואבישי:
9 ואמרה שתה. ולמה אמר אליעזר זה התנאי, כענין הזה אשר הוכיח ה' לבן אדני, לפי שהוא יודע אם אמרה כן היא תהיה צדקת, ותהיה אוהבת לשמש את האורחים כשהם שהיו עושים אברהם ושרה:
10 והנה רבקה יוצאת. בת מלכים יוצאת בשביל תפלתו של אליעזר. ארבעה שאלו שלא כהוגן, שלשה נענו ואחד לא נענה, אליעזר עבד אברהם אמר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך פסוק יד יכול ממזרת או נתינה או שפחה, נזדמנה לו רבקה. שאול אמר והיה האיש אשר יכה הפלישתי יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ובתו ואת בתו יתן לו לאשה שם יז כה, יכול גוי או עבד או נתין, נדמן לו דוד בן ישי. כלב אמר איש אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתו לו לאשה שופטים א יב. נזדמן לו עתניאל. יפתח אמר והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי והעליתיו לה' לעולה שופטים טו לא, יכול חזיר או חמור או סוס והיה מקריבו, נזדמנה לו בתו, שאינה ראויה לנדור, עד שידע הנודר היאך ידור:
11 והנערה טובת מראה מאד בתולה. ממקום בתולים:
12 ואיש לא ידעה. שלא כדרכה:
13 הגמיאיני נא מעט מים מכדך. גמיעה אחת אמר, ושתה גמיעות הרבה:
14 והאיש משתאה לה. היה שותק לפי שלא היה יודע אם אותה אשה שאמרה לו גם לגמליך אשאב אם היא ממשפחת אברהם, ועל זה נפלה מחשבה בלבו, לכך נאמר מחריש מסתכל היה בה:
15 ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו. עד שלא שאל אותה נתן בקע והצמידים לפי שבטח על זכותו של אברהם שאמר לו הוא ישלח מלאכו בראשית כד ז:
16 נזם זהב. הוא היה קידושין:
17 ושני צמידים על ידיה. שהם מאתים וחמשים, המאתים כנגד כתובת בתולות, והחמשים תוספת:
18 ד"א בקע משקלו. כנגד בקע לגלגלת:
19 ושני צמידים על ידיה. כנגד שני לוחות אבנים:
20 מקום לנו ללין. לינה אחת:
21 גם מקום ללון. לינות הרבה:
22 וירץ לבן אל האיש. כשראה הנזם והצמידים על ידי אחותו חשב שפסלה, ורץ לשם להרגו, וכשראה גבורתו של אליעזר שלקח עשרה גמלים בידו אחת והעבירן במים, חזר לאחוריו ושאל לאחותו למה נתן לך הנזם והצמידים:
23 ויאמר בוא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ. ולפי שהוא פתח בברוך, לכך זכה ויצא מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך:
24 ואנכי פניתי הבית. פניתי אותו מע"ז:
25 ותגד לבית אמה. לפי שדרכן של נערות אינן מגלות עניניהם אלא לאמותיהם:
26 ויפתח הגמלים. שהיו זמומים שלא יאכל מגזל, וכשהיו בבית פתח פיהם שהסיר זממם מעליהם:
27 ורגלי האנשים. מלאכים שהיו אתו להצליח דרכו:
28 ויישם לפניו לאכול. ששם לפניו סם המות:
29 ויאמר עבד אברהם אנכי. וכמה היא שיחתן של עבדי אבות חביבה מגופי תורה, שהדם של שרץ טמא הוא מגופה של תורה ואין טמא מפורש אלא מרבינן מהקרא וזה לכם הטמא ויקרא יא ט, ואלו שיחתן של עבדי אבות כתובה בתורה:
30 ואבא היום אל העין. מיכאן שקפצה לו הארץ והגיד להם כח הקפיצה:
31 ואשאל אותה. מיכאן למדנו שצריך אדם לשאול אחרי אחיה של כלה ואחרי קרוביה:
32 ד"א ואשאל אותה וגו'. לא אמר להם שנתן לה הנזם והצמידים קודם שאלה, שאם יאמר כן היו אומרים מנין היית יודע אם ממשפחת אברהם היא, ואלמלא אם היתה ממזרת או שפחה היתה לוקח אותה ליצחק:
33 ואפנה על ימין או על שמאל. על ימין לזרע של ישמעאל, או על שמאל לזרעו של לוט, שנאמר עליו אם הימין ואשמאילה בראשית יג ט:
34 ד"א זה לוט שבעבורו רדפתי עם אדוני אחרי המלכים, שנאמר אשר משמאל לדמשק שם יד טו:
35 מה' יצא הדבר. ממה שקפצה לך הארץ, ועוד שבא לך התנאי אשר אמרת לכך לא נוכל דבר אליך וגו', מכאן ארו חכמינו ז"ל מה' אשה לאיש, ודבר זה כתוב בתורה, שנאמר מה' יצא הדבר: ועוד משולש בנביאים וכתובים, בנביאים והם ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא שופטים ד ד, בכתובת ומה' אשה משכלת משלי יד ד:
36 ומגדנות נתן לאחיה ולאמה. מיני מגדים הוציא ונתן להם:
37 אחיה ואמה. והיכן היה בתואל, אמרו עליו שאותו המלאך שאמר אברהם לאליעזר הוא ישלח מלאכו, החליף הקערה שהיה בה סם המות לפני אליעזר ונתנה לפני בתואל ואכלה ומת. ויש אומרים שמלאך נגפו, לפי שכל בתולה שהיתה נישאת באותו מקום, היה בתואל שוכב עמה תחלה, וכדי שלא ישכב עם בתו, בא המלאך ונגפו:
38 ד"א שאמרו אנשי מקומו עכשיו נראה מה יעשה בבתו, אם שוכב עם בתו כשאר הבנות כאשר שוכב עם בנותינו מוטב, ואם לאו נהרוג אותו וכל אשר לו נגפו המלאך על זה באותו לילה, ולכך נקרא שמו בתואל שהיה שוכב עם הבתולה תחלה:
39 ימים. שנה:
40 עשור. עשרה חדשים. לפי ששנינו נותנין לבתולה שנים עשר חדש לפרנס את עצמה. ימים שנה שלימה של שנים עשר חדש שלימים, שנאמר ימים תהיה גאולתו ויקרא כה כט, וכמו מימים ימימה ש"א א ג. או עשור. יום אחד בסוף חדש ראשון, ויום אחד בתחלת חודש אחרון, ועשרה חדשים שלימים באמצע, חשבם לשנה תמימה:
41 וה' הצליח דרכי. בקפיצה, וכל מה ששאר הכל בא לו:
42 ויאמרו נקרא לנערה. כתיב לנער חסר ה' לפי שהיתה בוגרת:
43 ותאמר אלך. בעל כרחם, מיכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה:
44 את היי לאלפי רבבה. אלה אלופי עשו:
45 רבבה. נשיאי ישראל, כדמתרגמינן רברביא:
46 וירש זרעך וגו'. פיהם הכשילם, שמי היה שונאיהם של ישראל אלא הארמים, כשם שאתה מוצא בכל יום:
47 ותלכנה אחרי האיש. מיכאן שאין רשות לזכר ללכת אחרי האשה, אלא הזכר ילך ראשון והנקיבה אחריו שלא יהרהר עליה:
48 ויצחק בא. מהר המוריה:
49 באר לחי ראי. שאל יצחק להביא הגר לאביו אחרי שמתה אמו, שעליה נאמר ותקרא שם המקום באר לחי ראי בראשית טז יד:
50 ויצא יצחק לשוח בשדה. האבות תקנו שלשה תפלות, אברהם תיקן תפלת שחרית, שנאמר וישכם אברהם בבקר בראשי' יט כז. ויצחק תיקן תפלת מנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה שם כד סג, ואין לשוח אלא תפלה, שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו תהלים קב א. יעקב תיקן תפלת ערבית, שנאמר ויפגע במקום בראשית כח יא, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל וגו' ואל תפגע בו ירמי' ז טז:
51 ותפל מעל הגמל. נפילה ממש, ובאותה נפילה איבדה בתוליה. הרהרה שראתה בעלה ולפיכך נפלה:
52 האהלה שרה אמו. שמצאה כשרה כאמו, ואמרו חז"ל כי על שרה שהיה ענן קשור על אוהלה, וכשהיתה מדלקת נירות בערב שבת, היו הנרות דולקות עד מוצאי שבת, וכן רבקה, וכסה הענן לאהל שרה, כשמתה שרה נסתלק הענן וכשבאתה רבקה חזר הענן, וכשם שהיתה שרה זהירה בשלשה מצות שהאשה חייבת בהם, נדה וחלה והדלקת הנר, כך היתה רבקה זהירה:
53 וינחם יצחק אחרי אמו. כל זמן שאמו של אדם בחייה אהבתו הולכת עם אמו, מתה אמו אהבתו הולכת לאשתו. ויש אומרים שלא מצאה בתולה שחשד באליעזר, אמרה רבקה חלילה שלא שכב עמי אליעזר, אבל מפני הנפילה שנפלתי אבדתי בתולתי, ונקום ונלך למקום ההוא שנפלתי, ואולי יעשה ה' נס ותמצא שם דם בתולים, וכן עשו, הלכו ומצאו הדם על עץ אחד, והיתה מוכת עץ, והדם היה גבריאל שומרו שלא יאכל ממנו לא עוף ולא חיה, ולפי שחשד לאליעזר על חנם, והוא עשה שליחות אברהם באמונה, זכה שיכנס לגן עדן חי:
פירוש הערות ותיקונים על מדרש אגדה, בראשית כ״ד
1 זקן זה קנה. דורש נוטריקון, ובגמרא קידושין ל"ב ע"ב אין זקן אלא מי שקנה חכמה:
2 והם ג' שטעמו מעין העוה"ב. ב"ב ט"ז סוף ע"ב:
3 ד"א וכי יש לי כל. בגמרא נאמר רק המלה כל. וע"ש ברש"י שהביא ג"כ הכתוב הזה:
4 זקן זיו איקונין. ב"ר פנ"ט אות ח' ודורש נוטריקון:
5 המושל בתורת רבו. יומא כ"ח ע"ב:
6 שכל הנשבעין צריכין לאחוז חפץ בידם. שבועות ל"ח ע"ב, ורש"י עה"ת:
7 מפני שנצטער במילה הרב. ב"ר שם א"ר ברכיה לפי שנתנה להם בצער לפיכך היא חביבה ואין נשבעין אלא בה, ורש"י הביא המילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו ע"י צער והיתה חביבה עליו ונטלה, ועיי' תרגום יב"ע. ועיי' ספרי האזינו פיסקא שי"ג:
8 כתוב אחד אומר. עיי' ב"ר פנ"ט, וילקוט רמז ק"ו, ולקח טוב, ורש"י עה"ת, בסגנון אחר:
9 ואמרה שתה. נשמט ממקומו ושייך להלן אחר פסוק י':
10 בת מלכים יוצאת. בפדר"א פט"ז בת מלכים שלא יציאת לשאוב מים מימיה יצאת לה באותה שעה, ומובא בילקוט רמז ק"ט בשם פדר"א ובתואל היה מלך בארם נהרים:
11 ארבעה שאלו שלא כהוגן. כן תקנתי ונובע מב"ר פ"ס אות ג', ויק"ר פל"ז, ועיי' תענית דף ד' ע"א שם איתא שלשה שאלו שלא כהוגן ולא השיב כלב בהדייהו, ועיי' שם בפירש"י ותוס', ובעל לקח טוב אחר שהביא ארבעה שאלו שלא כהוגן סיים ובמס' תענית אמר שלשה שאלו שלא כהוגן, לפי שמעשה שאול ומעשה עתניאל דומין להשאת בתם לפיכך מונה שניהם אחד:
12 יתן לו לאשה. גם בב"ר הביא יתן לו לאשה ובקרא ליתא למלת לאשה:
13 את עכסה בתו לו לאשה. בכ"י מן הלקח טוב היה כתוב ג"כ לו לאשה ובקרא ליתא למלה לו:
14 שנתן אברהם ליצחק את כל אשר לו בשטר. עיי' פדר"א פט"ז, ובב"ר פכ"ט אות י"א, וכל טוב אדוניו בידו ר' חלבו אמר זו דיאתיקי פי' שטר מתנה, וכן רש"י עה"ת הביא שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם:
15 שלשה קפצה להם הדרך. סנהדר' צ"ה ע"א:
16 ממקום בתולים כו' שלא כדרכה. וכן הביא רש"י עה"ת, ועיי' ב"ר פ"ס אות ה':
17 גמיאה אחת. ב"ר פ"ס אות ו':
18 אם היא ממשפחת אברהם. גם רש"י הביא כן, משתומם ומתבהל על שראה דברו קרוב להצליח אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו:
19 כנגד בקע לגלגולת כו' כנגד שני לוחות. בב"ר פ"ס אות ו', ולקח טוב, וילקוט, איתא שני צמידים כנגד שני לוחות עשרה זה כנגד עשרת הדברות. ונשמט בב"ר כנגד בקע לגלגולת ונמצא גם ביב"ע על התורה וברש"י, ולפנינו בדברי המחבר נשמט עשרה זהב כנגד עשרת הדברות:
20 לינה אחת כו' לינות הרבה. ב"ר וילקוט ורש"י ולק"ט:
21 ורץ לשם להרגו. עיי' ילקוט רמז ק"ט שהביא בשם מדרש אבכיר כראות את הנזם מיד הלך לו להמיתו. וכן עוד שם ד"ה כיון שראו את הצמידים הביא בשם מדרש נתקבצו להרוג לאליעזר, ואין ספק שהוא ג"כ ממדרש אבכיר:
22 וכשראה גבורתו של אליעזר שלקח עשרה גמלים בידו אחת. בילקוט שם בשם מדרש היה נוטל ב' גמלים בב' ידיו ומעבירן את הנחל, וזו גירסא יותר מיושרת:
23 ולפי שהוא פתח בברוך. עיי' ב"ר פ"ס אות ז' ועיי' לקח טוב:
24 פניתי אותו מע"ז. ב"ר וילקוט ואדר"נ פ"ח ורש"י ולק"ט ויב"ע:
25 לפי שדרכן של נערות. ב"ר פ"ס אות ז' א"ר יוחנן אין האשה רגילה לילך אלא לבית אמה, ורש"י עה"ת:
26 שהיו זמומים. ב"ר פ"ס אות ח', ורש"י עה"ת:
27 ששם לפניו סם המות. ועיי' להלן בפסוק ל"ג. ובילקוט וירא רמז ק"ט הביא בשם מדרש הניחו קערה לפניו וסם המות בתוכה ובזכות אברהם נתחלפה הקערה ואכל בתואל ומת. ואין ויושם אלא לשון סם, והביא גם שם הטעם שמת, וכן בלקח טוב הביא וז"ל ויושם לפניו לאכול ויישם כתיב מלמד ששם לפניו סם המות ומת. וזה לא נמצא בב"ר לפנינו רק בפ"ס אות י"ב על הכתוב ויאמר אחיה ואמה איתא ובתואל היכן הוא, ביקש לעכב וניגף בלילה, וכן הביא רש"י ובתואל היכן היה, רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו, וכן תרגום יב"ע הביא הדרש הזה, ועיי' בלקח טוב הערה צ"ו. וכן בכ"י בראשית רבתי הנמצא באוצר הספרים בפראג ויושם לפניו לאכול כמו שנכנסנו לבית הניח הקערה לפניו וסם המות בתוכה, שנאמר ויישם וי סם כתיב, סם המות הניחו לפניו לאכול, מיד עמדה ברכת אברהם נוכח מלאך והחליף הקערה לפני בתואל ואכל ומת באותה הלילה:
28 וכמה היא שיחתן של עבדי אבות. עיי' ב"ר פ"ס אות ח', ורש"י עה"ת, ועיי' מעילה י"ז ע"א:
29 מכאן שקפצה לו הארץ. סנהדר' צ"ה ע"א, ב"ר פ"ס אות ט"ו:
30 לא אמר להם. וכן רש"י הביא כן, שנה הסדר שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל, אלא שמא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא:
31 על ימין לזרע של ישמעאל. ב"ר פ"ס אות ט', ורש"י עה"ת:
32 מכאן אמרו חז"ל. מ"ק י"ח ע"ב:
33 אמרו עליו. עיי' לעיל פסוק ל"ג וע"ש בהערה כ"ו:
34 ויש אומרים שמלאך נגפו. זה מובא בילקוט ר"ז ק"ט בשם מדרש, ואין ספק שכוון למדרש אבכיר, וגם המאמר ד"א שאמרו אנשי הוא בילקוט שם:
35 ימים שנה. כתובות נ"ז ע"ב, ורש"י עה"ת ולק"ט:
36 לפי ששנינו נותנין לבתולה י"ב חדש. שם שם, וב"ר פ"ס אות י"ב:
37 מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה. בב"ר פ"ס אות י"ב נקרא לנערה ונשאלה את פיה, מכאן שאין משיאין את היתומה אלא על פיה, ובילקוט רמז ק"ח גורס את הקטנה. וברש"י הביא כמו שהביא המחבר את האשה:
38 אלו אלופי עשו. בב"ר פ"ס אות י"ג לאלפי רבבה ועמדו ממנה אלופים מעשו אלוף תימן אלוף רנז. ורבבה מיעקב, דכתיב רבבה כצמח השדה:
39 כדמתרגמינן רברביא. ת"א במדבר ז' ב' נשיאי ישראל רברבי:
40 מכאן שאין רשות לזכר. ב"ר פ"ס אות י"ד, ועיי' ברכות ס"א ע"א:
41 שאל יצחק להביא הגר. ב"ר פ"ס אות י"ד, וילקוט ולק"ט, ועיי' רש"י עה"ת:
42 אברהם תיקן תפילת שחרית. ברכות כ"ו ע"ב:
43 ואמרו חז"ל. ב"ר פ"ס אות ט"ז, וילקוט רמז ק"ט:
44 ויש אומרים שלא מצאה בתולה. הדרשה הזאת הביא הילקוט רמז ק"ט בשם מדרש בשינוי לשון קצת ולדעתי דברי הילקוט נובעים ממדרש אבכיר, ובילקוט שם סיים הוא אליעזר בן נמרוד, והיא תמיהא גדולה יצחק יצא מגן עדן חי, ואליעזר נכנס לגן עדן חי: