נועם ירושלמי על פסחים ה׳:ד׳

4 ה"ד מנין לשוחט את הפסח על החמץ שהוא עובר בל"ת ת"ל לא תשחט על חמץ דם זבחי אין לי אלא השוחט הזורק מנין ת"ל לא תשחט על חמץ דם פי' היינו זריקה אמר ר' שמואל בר רב יצחק ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרה פסח עצמו כשר פי' דאם הוא פסול א"כ איך מתחייב על הזריקה כיון שניפסל משחיטה אמר ר' יוסי תיפתר שנתמנה לו חמץ בין שחיטה לזריקה או שהיה זה שוחט וזה זורק פי' דשוחט לא הי' לו חמץ תחילה. ועיין בש"ס דילן בפסחים דף סג אימתי בזמן שהי' לשוחט או לזורק כו' ודו"ק תני חזקיה לא תשחט על חמץ דם זבחי התורה קראה אותו זבחי פי' וא"כ מוכח דהפסח כשר דהא התורה קראה אותו זבחי א"ר מנא אלולי דתניתא חזקיה מצינו דבר פסול וחייבין עליו חטאת ופי' הק"ע דהיינו כמו דאמר לקמן בסמוך המחמץ את הפסולה אית תניי הני חייב ואית תניי תני פטור ואמר רב חסדא מאן דאמר חייב בשנפסלה מחמת חימוצה ומ"ד פטור כשלא נפסלה מחמת חימוצה פי' דאם נפסלה מחמת חימוצה חייב וכמו דאמרי' במנחות ד' נו הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב דכתיב לא תעשה חמץ ולא תאפה חמץ ומ"ד פטור בשלא נפסלה מחמת חימוצה פי' רק משום פסול אחר וה"נ אע"פ שנפסל' מקודם מחמת שחיטה אעפ"כ יכול להתחייב על הזריקה וא"כ איפשר שהוא פסול. אך ממה שהתורה קראה אותו זבחי א"כ מוכח שהוא כשר ועיין בפ"מ שפי' שר' מנא מתמה אלולי דתני חזקי' מצינו דבר פסול וחייבין עליו חטאת פי' שזה לא מצינו ואח"כ מביא דאעפ"כ מצינו במחמץ אחר מחמץ וגם פי' דהא דקאמר בשנפסלה מחמת חימוצה היינו אפילו באירע לה פסול אח"כ רק שנתחמץ מתחילה והא דלא נפסלה מחמת חימוצה היינו בשנפסלה מקודם וזה דוחק ובמנחות דף נ"ט אמרינן בעי רב פפא חימצה ויצאת וחזר וחימצה כמו דיצאה או פסלה לה ביוצא וכי הדר מחמיץ לה לא מחייב משום מחמץ אחר מחמץ או דילמא כיון דחימצה פסול יוצא לא מהני וכי הדר מחמץ לה ותתחייב משום מחמץ אחר מחמץ אלמא דמיבעי' לי' אם נפסלה לאחר חימוץ דהיינו שהוציאה אם מחייב משום מחמץ אחר מחמץ:

5 והנה לפי מה שפירש הק"ע דהא דא"ר מנא אלולי דהניתא חזקי' מצינו דבר פסול וחייבין עליו חטאת פי' דאלולי דתנא חזקי' ומוכח מן הכתוב שהפסח כשר מדקראה אותו התורה זבחי אין להוכיח ממה שמתחייב על הזריקה דהא מצינו דבר פסול וחייבין עליו חטאת דהיינו במחמץ אחר מחמץ וא"כ הא דאמר חזקי' מצינו דבר פסול וחייבין עליו חטאת הוא לאו דוקא אלא פי' דעוברין בלאו כמו במחמץ אחר מחמץ

6 ולי נראה דהא דא"ר מנא אלולי דתניתא חזקי' מצינו דבר פסול וחייבין עליו חטא היינו בשחוטי חוץ דחייבין עליו חטא' וכמו דילפי' לקמן בירו' לענין השוחט הפסח על החמץ דילפינן משחוטי חוץ וכמו דאמרינן בירושלמי רבנן דקיסרין בעיין יכול המקבל והמהלך על החמץ יהא חייב ת"ל זבח מה זביחה מיוחדת שחייבין עני' בחוץ יצא המקבל והמהלך על החמץ שאין חייבין עליו בחוץ ולקמן יתבאר בזה וע"ז אמר ר' מנא מצינו דבר פסול וחייבי עליו חטאת דהיינו בשחוטי חוץ שהקרבן נפסל ואם כן לר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ואמאי חייב ע"ז חטאת או אפילו לרבנן לא ס"ל כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בזבחים דף סא בשלמא חולין לא שוו בפנים כבחוץ אלא קדשי אידי ואידי פסולין נינהו. אמר רבא אם מועילה לו שחוטי חוץ לחייבו כרת לא הועיל לו לטהרה מידי נבילה. וא"כ אי אמרינן דמטמא א"כ לא הוי שחיטה כלל אפ"ה מתחייב חטאת משום שחוטי חוץ וכמו שכתבו התוספות בב"ק דף עו בד"ה והלא זריקה כו' קשה לר"י אי חשיב מחוסר זמן ואסור לשוחטו משום אותו ואת בנו אם כן הוא לוקה משום לא תשחטו כיון דאמר רחמנא אותו ואת בנו נוהג בקדשים וא"א אלא בשחיטה שאינה ראויה בו מידי דהוי אשחוטי חוץ ואע"ג דלמידי אחרינא חשיב שחיטה שאינה ראויה לענין שחוטי חוץ מיהא מחייב כיון דאין האיסור מחמת דבר אחר כו' עיי"ש:

7 וכן אמרינן בזבחים ד' פ"ד א"ר יוחנן השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ חייב לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ פי' דקיי"ל בהשוחט ודף ק"ו דחייב על שחיטתה ועל עלייתה מתיב רב חייא. בר אבין השוחט עוף בפנים ומעלה בחוץ פטור שחט בחוץ ומעלה בחוץ חייב נימא לא תהא פחותה משוחט ומעלה בחוץ תיובתא וא"כ מתחייב. על העלאה בחוץ אע"ג דכבר נפסלה משחיטת חוץ וא"כ הכי נמי מתחייב על השחיטה אם שחט את הפסח על החמץ ועל הזריקה נמי. וע"כ אמר ר' מנא מצינו דבר פסול וחייב עליו חטאת דבשחוטי חוץ מתחייב וע"כ אומר המחמץ את הפסול אית תני חייב ואית תני פטור מ"ד חייב כשנפסלה מחמת חימוצה ומ"ד פטור בשלא נפסלה מחמת חימוצה וכמו דאמרינן שם בזבחים מתיב רב חייא בר אבין השוחט עוף בפנים ומעלה בחוץ פטור שחט בחוץ ומעלה בחוץ חייב אלמא דאם נפסלה מחמת דבר אחר אינו חייב וא"כ בהא דהשוחט בלילה בפנים והעלה בחוץ נמי פטור דנפסלה מחמת דבר אחר וע"כ אינו חייב וע' בזבחים פ' השוחט ד' ק"ו השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה ועל העלי' ריה"ג אומר שחט בפנים והעלה בחוץ חייב שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור:

8 שם בירושלמי מלק עוף על חמץ אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור מ"ד חייב דם מכל מקום מ"ד פטור מאי טעמא אמר לי' למדין עונש מעונש ואין למדין עונש מפטור הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה. מאוד ולי נראה שהוא כמו דאמרינן לקמן יכול המקבל והמהלך על החמץ יהא חייב ת"ל זבח מה זביחה מיוחדת שחייבין עליו בחוץ יצא המקבל והמהלך על חמץ שאין חייבין עליהן בחוץ כו' וע"כ כיון דגמרינן משחוטי חוץ ע"כ פטור על המליקה דלמידין עונש מעונש ואין למידין עונש מפטור ובשחוטי חוץ נמי פטור על המליקה ואינו חייב רק על השחיטה כמו דאמרינן בזבחים דף ק"ז וע"כ אמר למדין עונש מעונש ואין למדין עונש מפטור דאף דשחוטי חוץ חייב בעוף נמי אך שאינו חייב רק בשחיטה אבל לא במליקה וע"כ פטור נמי אם מלק עוף על החמץ ודו"ק:

9 שם ר"י אמר אפי' נתון עמו בירושלים כו' עי' בספרי ע"י סי' י"ט ובספרי נועם ירושלמי פ"א דברכות ושם ביארתי:

10 שם א"ר יוחנן חבורה הי' מקשה מה אנן קיימין אי בשאבד ונמצא קודם לכפרה בין לשמו בין שלא לשמו כשר וניתק לרעיה צ"ל פסול וניתק לרעיה אם בשאבד ונמצא לאחר כפרה בין לשמו בין שלא לשמו פסול שלמים היא פי' וא"כ לשמו אמאי פטור הא שלמים לשם פסח קא שחיט וכמו שפיר"ת בפסחים ודף ס"ד ש"מ בעי עקירה פירוש דאי לא בעי עקירה אפי' שחט לשמו כשר דהא שלמים לשם פסח קא שחיט וקיימינה כשנטמאו הבעלים או הזידו וכבר נדחה לפסח שני לשמו פטור והוא פסול שלא לשמו חייב והוא כשר פי' שהוא כמו דאמרינן בפסחים דף מ"ד אמר רבי חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו כגון שהיו הבעלים טמאי מתים ונדחו לפסח שני דסתמא לשם פסח קאי

11 עוד שם והיידינו לשמו פטור המן אמרין בשם רב חסדא כשעברה שנתו בין ראשון לשני ר' לא בשם רבי יוחנן כשעברה זמן כפרתו והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה:

12 וע"כ נראה לי דמקשה היידינו לשמו פטור ואמאי הא אפי אם נטמאו הבעלים וסתמא לשם פסח שני הוא עומד אפ"ה אמאי פטור והוא כמו דמקשה הש"ס בחולין דף ל מתיב רב אידי בר אבין ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב והוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור ואמאי פטור פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ש"מ פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה ואמר ר' חייא בר גמדא נזרקה כו' ואמרו הכא במאי עסקינן כגון שהיו הבעלים טמאי מתים ונדחו לפסח שני דסתמא לשמו קאי והאי הוא דבעי עקירה הא אחר לא בעי עקירה אי אמרת בשלמ' ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף איפסיל לי' מתחילת שחיטה אלא אי אמרת אינה לשחיטה אלא לבסוף כיון דשחט בי' פורתא אדחי לי' מפסח אידך כי קא שחיט שלמים קא שחיט:

13 וע"ז מקשה הירושלמי והיידי' לשמו פטור פי' אמאי פטור דהירו' סובר דאינה לשחיטה אלא לבסוף וא"כ מכי שחיט בי' פורתאאידחי לי' מפסח אידך כי קא שחיט שלמים קא שחיט וא"כ הוי שלמים לשם פסח וא"כ צריך להיות חייב:

14 וע"ז אומר תמן אמרין בשם רב חסדא והוא כשעברה שנתו בין ראשון לשני פי' שהוא כמו דמשני בש"ס דילן בפסחים שם אמר אביי נהי דאדחי מפסח מדמי פסח מי אדחי וכ"ת בעי העמדה והערכה והתנן שחטו בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דברי' והירושלמי לא ניחא ליה בזה דכיון שנשחט פורתא אדחי ליה מפסח ומסתמא הוא שלמים וזהו דוחק להירו' לומר דקאי לדמי פסח כיון שמתחלה היה עומד לפסח וע"ז משני רב חסדא כשעברה שנתו בין ראשון לשני פי' שהבעלים היו טמאי מתים ונדחין לפסח שני א"כ הם צריכין לפסח שני אבל אעפ"כ הפסח נא היה עומד להיות בעצמו פסח שני דמיירי שעברה שנתו בין ראשון לשני וא"כ לא קאי מתחילה להיות בעצמו פסח כיון שסופו שתעבור שנתו בין ראשון לשני אם כן קאי לדמי פסח. וע"כ משני כשעברה שנתו בין ראשון לשני אם כן מעיקרא עומד להיות לדמי פסח כיון שהבעלים נטמאו וע"ז אומר ר' נא בשם ר' יוחנן כשעבר זמן כפרתו ואיפשר לומר דר' יוחנן אזיל לטעמיה בחולין ד' ל' דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וא"כ איפסיל ליה מתחילת שחיטה ולא קשה כלל דא"כ הוא פסול שהוא פסח ונשחט לשם שלמים ועוד איפשר לומר דר' יוחנן סובר דפסח בעי עקירה לשלמים וע"כ אם עבר זמן כפרתו הוי פסח דבעי עקירה ור' יוחנן אזיל לטעמיה ספ"ו דפסחים ה"ו ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים וע"כ עומד לשלמים אבל בלא"ה אף שמשכו הבעלים את ידם אעפ"כ לא הוי שלמים וע"כ אומר והא תנינן פטור סברין מימר פטור וכשר פתרון לה פטור ופסול ואף שביארתי לקמן דהירושלמי סובר דשלמים שנשחטו אחר תמיד של בין הערבים כשר אפ"ה פסול משום דבעי עקירה. וע"כ אומר דלא בעי עקירה אלא אבד ונמצא אחר שכיפרו הבעלים אבל בלא"ה אם עבר זמן כפרתו בעי עקירה וא"כ ניחא הא דקאמר לשמו פטור משום דסתמא עומד לשם פסח ודו"ק:

15 וע"ז אמר פסח שעבר זמנו ושחטו לשמו בזמנו כו' ור"י מכשיר שהוא כשוחט שלמים לשם פסח ופריך מכיון שעבר זמנו ולא שני' היא השוחט פסח לשם שלמים הוא השוחט שלמים לשם פסח כיון דלא בעי עקירה אם כן הוא שלמים לשם פסח ועל זה אומר על דעתיה דרב חסדא בשעבר שנתו בין ראשון לשני וכמו דמשני תחילה שהיו הבעלים טמאי מתים וא"כ עומד לפסח אך מכיון ששחט פורתא הוי שלמים אך שהוא עומד לדמי פסח כיון שעברה שנתו בין ראשון לשני והוא בזמנו שעדיין הבעלים צריכין להקריב פסח שני על דעתיה דר' לא כשעבר זמן כפרתו אבל אעפ"כ בעי עקירה ואעפ"כ ר' יהושע מכשיר שהוא כשוחט שלמים לשם פסח משום שסובר דהיינו עקירתו וכמו שכתבו התוס' בפסחים דף ס"ב ור' יהושע מכשיר ואע"ג דאיכא מאן דאמר פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה בעברה שנתו מודו כ"ע דהיינו עקירתו ושלמים לשם פסח קא שחיט. אך קשה דהא תירץ מתחילה בעבר זמן כפרתו ואפ"ה בעי עקירה ור' יהושע קאמר דכשר משום דהוי שלמים לשם פסח ואי אמרינן דלא בעי עקירה א"כ קשה דמאי משני בשעבר זמן כפרתו. ע"כ איפשר לומר דצריך לגרוס כשעברה שנתו וע"כ לא בעי עקירה או דתחילה הוא בשעבר זמן כפרתו דהיינו לאחר י"ד והכא מיירי בשעבר זמן כפרתו דהיינו עברה שנתו ולא בעי עקירה: