נועם ירושלמי על בבא קמא ד׳:א׳

1 מתני' שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם כו' האחרון אחרון נשכר דברי ר"מ ר' שמעון אמר שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה כו' ובגמ' א"ר ינאי בא עליו ר' מאיר משני צדדין מה נפשך שלך הוא תנהו לי אינו שלך תנהו לי שאגבנו ולא כן אמר ר' אלעזר שמירת נזקין כשמירת קנין א"ל ר' יודן ומסרו לו לנזקין ואינו אלא כמשכון בידו פי' שהוא כמו דאמרינן בב"ק ד' ל"ו הכא במאי עסקינן כגון שתפסו ניזק לגבות הימנו ונעשה כשומר שכר לנזקין:

2 עוד שם ומה ביניהן ר' יוחנן אמר הקדש ביניהן על דעתי' דר' יהודא מקדיש הראשון על דעתי' דר' מאיר שניהם מקדישין אותו הוקיר על דעתי' דר' יהודה הוקרה לראשון על דעתי' דר' מאיר הוקרה לשני עשה שכר על דעתי' דר' יהודה השכר לראשון על דעתי' דר' מאיר השכר לשניהם. השביח ע"ד דר"י השביח לראשון ע"ד דר"מ השביח לשניהן אמר ר' יוחנן ר' יהודה ור"ש שניהם אמרו דבר אחד כמה דר' יהודה אמר קנה כן ר"ש אומר קנה אלא שר' יהודה אומר קנה לחי קנה למת ור"ש אומר לא קנה אלא למת בלבד

3 והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד בפירושו עיי"ש וע"כ נראה לי שיש בירושלמי הזה ט"ס וחילוף השורות וכמו שאבאר והא שאומר ומה ביניהן ר"י אומר הקדש ביניהן הוא ט"ס וצ"ל ר' יוחנן אמר ומה ביניהן הקדש ביניהן פי' דקאי על הפלוגתא דר"מ ור' יודא בב"ק ד' ל"ד דתנן שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום אמר ר' מאיר ע"ז נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו א"ל ר' יהודה וכן הלכה קיימת ומכרו את השור החי וחצו את כספו ולא קיימת וגם את המת יחצון ואיזה זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבילה יפה נ' זוז שזה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת:

4 וע"ז אומר בירושלמי ר' יוחנן אמר ומה ביניהן כצ"ל פי' מה ביניהן מה החילוק שבין ר"מ לר' יהודה וע"ז אומר הקדש ביניהן פי' שאומר בתמי' אם זה החילוק שבין ר"מ לר' יהודא על דעתי' דר' יודא מקדיש הראשון על דעתי' דר"מ שניהם מקדישין אותו והוא די"ל דפליגי אם מוחלט השור או יושם השור וכמו דאמרינן בב"ק ד' ל"ג מתניתין מני ר' עקיבא היא דתני' יושם הכור בב"ד דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר הוחלט השור במאי קא מיפלגי ר' ישמעאל סבר בע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק ליה ור"ע סבר לניזק ומזיק מזהיר רחמנא ובירושלמי ליתא להאי ברייתא דפליגי ר"ע ור' ישמעאל וע"כ אמר ר' יוחנן דאיפשר דפליגי בזה עד שאמר אח"כ דלא פליגי בזה וכמו שאבאר:

5 וע"ז אומר על דעתי' דר"י מקדיש הראשון פי' שסובר, דיושם השור דכיון דר"מ אומר דקרא מיירי שאין הנבילה יפה כלום א"כ הא דכתיב וגם את המת יחצון היינו פחת שפחתו מיתה מחצין בחי ולמה לקרא למיכתב הא כבר נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו ועל המת לא מצי קאי דהא לדברי ר' מאיר מיירי קרא דאין הנבילה יפה כלום אלא ודאי דאתא קרא לאשמועינן דואת המת יחצון היינו שמחצין בחי והוחלט השור ולדברי ר"י דאמר דקרא מיירי אם הנבילה יפה חמשים זוז וא"כ אתי קרא דואת המת יחצון שזה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת:

6 וע"כ אומר על דעתי' דר' יודא מקדיש הראשון פי' לר' יודא שאומר דיושם השור וע"כ מקדיש הראשון והוא כמו דאמרינן בב"ק ד' ל"ג מאי בינייהו הקדישו ניזק איכא בינייהו ועל דעתי' דר' יודא שאמר יושם השור ע"כ מקדיש הראשון דהיינו הבעלים יכולים להקדישו אבל הניזק אינו יכול להקדיש על דעתי' ר"מ שניהם מקדישים אותו פי' דגם הניזק יכול להקדיש על דעתי' דר' יודא הוקרה לראשון פי' שאומר דיושם השור ע"כ אינו שייך להניזק וכמו שכתבו התוס' בב"ק שם דהוי מצי למימר שיבח מזיק או כיחש מזיק איכא בינייהו על דעתי' דר ם הוקרה לשני. עשה שכר על דעתי' דר' יודא השכר לראשון פי' דאמר יושם השור א"כ אם הוקר המזיק לר' יודא השכר לראשון על דעתי' דר"מ השכר לשניהם השביח על דעתי' דר' יודא השביח לראשון פי' שסובר דיושם השור על דעתי' דר"מ השביח לשניהם וזה אינו למסקנא אלא שאומר דאם פליגי בזה והוא דר' יוחנן אינו רוצה לומר דפליגי בזה:

7 והוא כמו שביארתי סוף פירקין דלעיל דהא דלשיטת הרמב"ם מכרו מכור לרדי' אתי' כר' עקיבא וכמו שכתב הקצה"ח ס' ת"ז דלשיטת הרמב"ם דלר"ע נמי קודם העמדה בדין עדיין לא זכה בו דקנס אין אדם זוכה אלא לאחר העמדה בדין כיון דאי מודה מיפטר והא דאמרינן שם הקדישו ניזק איכא בינייהו היינו לאחר העמדה בדין דלר' ישמעאל אפי' לאחר העמדה בדין נמי אינו יכול להקדיש כיון דיכול לסלקי בזוזי:

8 וע"כ לא ניחא לר' יוחנן לומר דפליגי ר"מ ור' יהודה בהכי דכיון דקיי"ל פלגא נזקא קנסא א"כ קודם העמדה בדין עדיין שייך למזיק וא"כ איך יכול הניזק להקדיש אותו וכן אם השביח המזיק כיון דביד המזיק להודות ולפטור מהכל וא"כ איך יהי' שייך השבח לניזק וכמו שביארתי לעיל בסוף פירקין הברייתא שהובא בירושלמי פ"ג ה"ט אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת העמדתו בב"ד ואינו מדקדק בזה כמו שהקשה הש"ס דילן בב"ק ד' ל"ד אמר מר שבח מזיק נותן כשעת הנזק מני ר' ישמעאל היא דאמר בע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק בי' כו' אלא אפי' הוחלט השור אין לו בשבח והפלוגתא הוא לאחר העמדה בדין ולאחר העמדה בדין תלוי איך הוא אם הוחלט השור או שהושם בב"ד וע"כ לא רצה ר' יוחנן דליפלגו ר"מ ור' יהודה בהכי:

9 ועוד דלפי מאי דמשני הכא דמיירי שתפסו ניזק ונעשה עליו שומר שכר. והתוס' כתבו בב"ק ד' ל"ו בד"ה כגון בתפסו ניזק ודווקא לר' ישמעאל הוא נעשה שומר שכר אבל לר"ע דאמר שותפין נינהו וכיחש ושיבח ברשות ניזק לא נעשה שומר שכר אלא מחלקו דעל כל א' מוטל לשמור חלקו

10 וא"כ כיון דקא משני לר' מאיר כגון שמסרו לנזקיו ונעשה עליו שומר שכר וא"כ קשי' דר"מ אדר"מ דהא אי אמרינן דלר"מ הוחלט השור א"כ לא נעשה שומר שכר כמו שכתבו התוס'

11 וע"כ אמר ר' יוחנן ר' יהודה ור' שמעון והוא ט"ס וצ"ל ור' מאיר אמרו דבר א' כמה דר' יודן אמר קנה כן ר"מ אומר קנה אלא שר' יודן אומר קנה לחי קנה למת ור"ש הוא ט"ס וצ"ל ור"מ אמר לא קנה אלא למת בלבד והוא ט"ס וצ"ל אלא לחי בלבד פי' דר' יוחנן אמר שאין החילוק כמו שאמר מעיקרא דפליגי אם הושם השור או הוחלט השור דזה אינו וע"ז אמר ר' יוחנן ר"י ור"מ כמו שהגהתי אמרו דבר א' פי' שר"מ ג"כ אינו אומר שהוחלט השור אלא שסובר כר' יהודה וכמו שביארתי דאיך נאמר הוחלט השור וע"כ יוכל הניזק להקדישו וכן לענין הוקר והשביח קודם העמדה בדין דהא יכול להודות ולפטור וע"ז אומר ר"י ר"מ ור' יודא שניהם אמרו דבר א' כמה דר' יודן אמר קנה פי' לא קנה ממש אלא שהוא קונה בתורת שיעבוד השור כן ר"מ אומר קנה אלא שר' יודן אומר קנה לחי קנה למת ור"מ אומר לא קנה אלא למת בלבד והוא כמו דאמרינן בב"ק ד' ל"ד מכדי בין ר"מ ובין ר' יודא האי מאה ועשרים וחמשה שקיל והאי מאה ועשרים וחמשה שקיל מאי בינייהו אמר רבא פחת נבילה איכא בינייהו כו' אלא א"ר יוחנן שבח נבילה איכא בינייהו דמר סבר דניזק הוי ומ"ס דמזיק הוי פלגא וע"ז אמר ר' יוחנן ר"י ור"מ כצ"ל אמרו דבר א' כמה דר' יודן אמר קנה כן ר"מ אומר קנה אלא שר' יודן אמר קנה לחי קנה למת פי' דהיינו לענין שבח נבילה ור"מ אומר לא קנה אלא לחי בלבד כצ"ל פי' דר"מ אומר דשבח נבילה הוי דניזק אבל לא פליגי בענין אם הוחלט או יושם דר"מ נמי סובר דיושם השור וע"כ כשתפסו ניזק נעשה שומר שכר כמו אליבא דר' ישמעאל ודו"ק:

12 שם ובירושלמי תמן תנינן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין אמר ר' בון נראין דברים כשנטלו מרגליות דיכול מימר לי' אילו לא עשרת כצ"ל דנרי שלי לא היית מזבין כלום פי' אילולי עשרה דינרין שלי לא הי' יכול ליקח את המרגליות אבל דבר שדרכו לחלק מביאין לאמצע וחולקין פי' לפי המעות. אמר ר"א ואפי' דבר שדרכו לחלק דיכול מימר לי' את פרגמטי' דידך סגין כו' פי' אפי' בדבר שדרכו לחלק נמי חולקין בשוה ולא לפי המעות:

13 והנה הפ"מ פי' דקאי אמתניתין אהא דתנן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין ופ' דכך הןחולקין לפי מספר השותפין בשוה והוא דוחק מאוד דפירושא דמתניתין היינו שחולקין לפי המעות שיש לכל א' וכמו דאמרינן בכתובות ד' צד תנן פיחתו או הותירו כך הן חולקין ופירש"י לפי המעות וקשי' לשמואל דאמר השכר לאמצע אלמא דפירושא דמתניתין היינו שחולקים לפי המעות:

14 וכן הוא לפי הגירסא דכתובות פ"י ה"ד וכן שלשה שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין אמר ר' אלעזר הדא דאת אמר כשהי' הסלע חסירה או יתירה אבל לשכר ולהפסד כולן חולקין בשוה והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בכתובות ד' צ"ג לא הותירו זוזי חדתי פחתו איסתרא דצינתא פי' דכיון דישנו בעין נוטל כל א' בחשבון שהטיל אבל לשכר ולהפסד כולן חולקין בשוה וקשי' ההן יהיב מאה דינרין וההן יהיב עשרה ואת אמר אכן חברי' אמרין יכול הוא מימר לי' על ידי מיני סלקת פרגמטי' כו' וא"כ מפרש הירושלמי נמי הא דתנן וכן ג' שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך הם חולקין היינו לפי המעות ופי' הפ"מ בכל הסוגי' דוחק מאוד:

15 וע"כ נראה לי שיש ט"ס וחילוף השורות לפי הגירסא דהכא בירושלמי ולא קאי אמתני' דוכן ג' שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך הם חולקין והא דגרסינן תמן תנינן וכן ג' שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך הן חולקין צ"ל אח"כ וכמו שאבאר:

16 וכן צריך לגרוס אמר ר' בון כו' ולא קאי אמתניתין והא שאומר תמן תנינן צ"ל אח"כ וכצ"ל אמר ר' בון נראין דברים כשנטלו מרגליות דיכול מימר לי' אילו לא עשרת דינרי לא הי' מזבין כלום אבל דבר שדרכו לחלק לא כצ"ל והאי מביאין לאמצע וחולקין צ"ל אח"כ בדברי ר' אלעזר אמר ר' אלעזר ואפי' בדבר שדרכו ובכאן צ"ל ומביאין לאמצע וחולקין דיכול מימר ליה את פרגמטי' דידך סגין כו' עד דאת סליק לרומי אנא הפך ומתהפך בדידי כו' וע"כ אפי' בדבר שדרכו לחלק מביאין לאמצע וחולקין והוא כמו דפליגי בש"ס דילן בכתובות ד' צ"ג אמר שמואל ב' שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע אמר רב מסתברא מילתי' דשמואל בשור לחרישה ועומד לחרישה אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו:

17 עוד שם תני ג' שהטילו לכיס ונגנבו כך הן חולקין וכתב הפ"מ האי דינא לא הובא בגמ' דילן והטור ס' קט"ו כתב בשם הרמ"ה דהיכא שהטילו לכיס ונגנבו או נאבדו כך הן חולקין ופי' לקמן ג"כ בדחוקים:

18 ע"כ נראה לי שנחלפו השורות כמו שביארתי ובכאן צ"ל הא דלעיל תמן תנינן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין ע"כ קשי' להא דאמר ר' אלעזר תחילה דמביאין לאמצע וחולקין והוא כמו שמקשה הש"ס דילן בכתובות ד' צ"ג על שמואל דאמר השור לאמצע וכן מקשה בירושלמי נמי תמן תנינן פיחתו או הותירו כך הן חולקין וע"ז אומר תני ג' שהטילו לכיס ונגנבו כך הן חולקין פי' זהו לא מצד ההפסד מעסק השותפות אלא שהמעות בעצמן נגנבו וע"כ הן חולקין לפי המעות והוא מגיה המשנה שצ"ל תני ונגנבו פי' שזה הי' מצד המעות עצמן אבל בלא"ה השור לאמצע והוא כמו דמשני בש"ס דילן ד' צ"ג לא פחתו זוזי חדתי הותירו איסתרא דצינתא וכמו שפי' רש"י דזהו מצד המעות בעצמן ולא מחמת הפסד או ריוח העסק וע"ז פריך והא הני באלו אבנים ונגנבו נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל והא דתני באלו אבנים מחצה לזה ומחצה לזה פי' דקאי אמתניתין דב"מ ד' קט"ו הבית והעלי' של שנים שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים כו' וע"ז אומר באלו אבנים מחצה לזה ומחצה לזה ולא אמרינן דחולקין לפי ערך הבנין שיש לבעה"ב ולבעל העלי':

19 וע"ז אומר אמר ר' שמי סלעים והוא ט"ס וצ"ל אבנים גסות הן דלא כהפ"מ ולית ידע אי מן הדין נסב או מן הדין נסב מספק מחצה לזה ומחצה לזה אבל אבנים דקות והוא ט"ס וצ"ל אבל סלעים דקות הן ואיפשר לבלול לצאת ידי כולן כאו"א נוטל לפי כיסו וע"כ במעות אם נגנבו חולקים לפי המעות:

20 עוד שם מה חמית מימר בגניבה אנן קיימין או אינן קיימין אלא במשתייר א"ר יוסי בר בון ואפי' תימא בגניבה אנן קיימין נמצאת מדת הדין לוקה הגע עצמך דהוי לדין חמשין ולדין מאה וחמשין נגנבו חמשין כו' דהדין דחמשין לא מפסיד כלום. והנה הפ"מ והגליון נדחקו בזה הירושלמי ולי נראה לפרש דהירושלמי מקשה מה חמיח מימר בגניבה אנן קיימין או אינן קיימין אלא במשתייר פי' דמקשה דלמה לי' לתרוצי מתניתין דתנן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין דמיירי בנגנבו דא"כ תקשה דאמאי חולקין לפי המעות ואמאי לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש. והא איפשר לתרץ מאי דתנן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין דקאי אמשתייר פי' שנעשה זוזי חדתי והם פחותים מהסלעים שהי' מתחילה וא"כ יש ריוח באותם סלעים שהם יותר גדולים ופיחתו היינו שסלעים החדשים הם יותר גדולים וא"כ הם פחותים והוא כמו שתירץ הירושלמי פ"י דכתובות ה"ד שלשה שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין אמר ר' אלעזר הדא דאת אמר כשהי' הסלע חסירה או יתירה אבל לשכר ולהפסד כך חולקין בשוה או שצ"ל בנשתברו אנן קיימין פי' שנשתברו המעות בעצמן וא"כ היו יכולי' לשבור אם הי' לכל א' וא"כ הוא לא מעסק השותפות או מכיון שהם בעין ע"כ חולקים לפי המעות והא דתני באלו אבנים נגנבו מחצה לזה ומחצה לזה היינו כשהי' הבית והעלי' שניהם שוים ואף דהוא מילתא דפשיטא אך דקמל"ן כמו דאמרינן בב"מ ד' קט"ז מדקתני רואין מכלל דאיכא למיקם עלייהן אי בחבסא נפיל אי בחבטא נפיל א"ה רישא אמאי חולקין ניחזי אי בחבטא נפיל עלייתא איתבר אי בחבסא נפיל תתייתא איתבר לא צריכא דנפיל בליליא כו' וליחזי ברשות דמאן יתבן וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראי' לא צריכא דיתבן בחצר דתרווייהו כו' וכן בירושלמי רפ"י דב"מ תני נכמר בתנור העליונות ראויות לשבר נפל לחוץ התחתונות ראויות לשבר וע"כ קמל"ן דאם הם מחולקים ע"כ חולקין ואיפשר דקמל"ן דאע"ג דפנינהו לחד מינייהו אעפ"כ חולקין משום דשותפין לא קפדי בכה"ג ועוד איפשר דלשיטת הירושלמי פ"ח דב"מ ה"ח דרב אמר דינא דאגר כצ"ל וכמו שאבאר לקמן שסובר דלסומכוס שסובר דממון המוטל בספק חולקין דאפי' הא' מוחזק נמי חולקין ודלא כמו שכתב רבינו שמואל בב"מ ד' ק' דאמרינן התם הא מני סומכוס היא וכתבו התוס' נראה לרבינו שמואל מדלא קאמר אלא הא מני סומכוס היא משמע דלא הדר בי' ממאי דאוקמא בעומדת באגם כו' דהיכא דמוחזק מודה סומכוס דעל אידך להביא ראי' ושיטת הירושלמי דאפי' היכא דמוחזק נמי סובר סומכוס דממון המועל בספק חולקין ולקמן יתבאר.

21 וע"ז אומר מה חמית מימר בגניבה אין קיימין אלא במשתייר וכמו שביארתי דהיינו שפיחתו או הותירו מעות בעצמו אבל לא בגניבה דהא בגניבה איפשר לומר דכל דפריש מרובא פריש.

22 וע"ז אמר ר' יוסי בר בון ואפי' תימר בגניבה אנן קיימין נמצאת מדת הדין לוקה הגע עצמך לדין חמשין ולדין מאה וחמשין נגנבו חמשין נמצא דהדין דחמשין לא מפסד כלום. פי' דר' יוסי בר בון משני דודאי הוי מצי לשנויי מתניתין דתנן וכן ג' שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך הן חולקין דמיירי אם פחתו או הותירו דהיינו במשתייר אלא דקמל"ן דאפי' בגניבה נמי הדין כך דלא תימר דכל דפריש מרובה פריש והוא דזהו דווקא לאיסורא אבל בממונא לא אמרינן הכי וע"ז תימר דאם נאמר בגניבה דכל דפריש מרובא קא פריש אפילו בממונא ג"כ לקתה מדת הדין דממון נקרא מדת הדין וכמו דאמרי' רפ"ד דב"ק זאת אומרת שלא הילכו במדת הדין אחר הרוב וכן בירושלמי סוף ביצה אמרינן דתחומין עשו אותו כמדת הדין פי' אע"ג דאיסורא ברובא בטיל ובממון לא בטיל ברובא וא"כ לענין תחומין צריך שיבטל. וע"ז אומר תחומין עשו אותו כמידת הדין פי' כיון שזה האיסור הוא משום ממון לא בטיל באיסורא כמו בממונא ועיין בפ"ב דמ"ש תחומין עשו אותו כמדת הדין והק"ע שגה שם בפירושו ועיין בספרי עמק יהושע ס' י"ח ובספרי א"ה דרוש י"ד וע"ז אומר דנמצאת מדת הדין לוקה פי' דבממון לא תוכל לומר כן הגע עצמך דהוי לדין חמשין ולדין מאה וחמשין נמצא דהדין דחמשין לא מפסיד כלום מחמת דכל דפריש מרובא קא פריש אלא ודאי דבממון לא אמרי' כן וא"כ איפשר לתרץ דמתניתין מיירי בנגנבו כמו לענין פחתו והותירו דבשניהם חולקין לפי המעות וכמו שביארתי:

23 עוד שם תמן תנינן האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים האחרונים דינרי זהב ר' שמואל בר' זעירא וכן לשכר עיין לקמן פ"ה דב"ק על הא דאיתא א"ל במועד היא מתניתא ושם הבאתי מה שכתבתי ע"ז בספרי נוע"י: