נועם ירושלמי על עבודה זרה ד׳:ח׳

8 שם ה"ח מתניתין לוקחין גת בעוטה כו' רב הונא בשם רב הקילוח כבור ר' זירא בעי בכל אתר לית את עבד הניצוק חיבו' והכא את עביד הניצוק חיבור סב' רב הונא נתנסך הבור נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור והטעם הוא דעיקר הוא הבור וע"כ נתנסך הבור נתנסך הקילוח אבל לא שיהא הבור טפל לקילוח שאם נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור ועוד שהוא כמו שכתבו התוס' בגיטין ד' ט"ז לענין קטפרס דכל דבר שסופו לירד למטה הוי חיבור וע"כ נתנסך הבור נתנסך הקילוח משום דסופו לירד למטה למקום הניסוך אבל נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור דניצוק לא הוי חיבור כאלו הבור הוא למעלה ועיין בחגיגה ד' י"ט בעא מיניה ר' יוחנן לר' יהודה מהו להטביל מחטין וצינורות בראשו של ראשון גוד אחית אית לי' לר' יהודה גוד אסיק לית ליה כו' והפ"מ כתב טעם אחר עיי"ש:

9 עוד שם ר' בא לא אמר כן אלא נתנסך הבור לא נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח נתנסך הבור מאי דאמר רב הונא בשם רב הקילוח כבור סבר רב הונא כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך ופי' הפ"מ ר' בא לא אמר כן אלא איפכ' כו' וקאמר הש"ס דדייקינן ממאי דאמר רב הונא בשם רב הקילוח כבור משמע דהכי קאמר דלקילוח נותנים לו דין הבור אלמא קסבר רב הונא כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך ואי איכא לחלק במילתא דרב הונא בנתנסך הקילוח הוא דמחלקינן דנתנסך הקילוח לא נתנסך הבור ודלא כר' בא והוא דוחק:

10 ע"כ נראה לי שיש ט"ס בירושלמי וכצ"ל ר' בא לא אמר כן אלא נתנסך הבור לא נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח נתנסך צ"ל לא נתנסך הבור מאי דאמר רב הונא הקילוח כבור כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך פי' דרב הונא לא אמר לענין ניצוק דבודאי ניצוק אינו חיבור והא דאמר רב הונא הקילוח היינו כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך פי' שהוא כמו דאמר רב הונא בעבודת כוכבים ד' נ"ה אמר רב הונא יין כיון שהתחיל להמשך עושה יין של נסך פי' אע"ג דלא ירד לבור עדיין אעפ"כ כיון שהתחיל להמשך עושה יין נסך וע"ז אמר רב הונא הקילוח כבור והיינו דסבר רב הונא כשם שהבור מתנסך אם נגע בו כך הקילוח מתנסך אם נגע בו והיינו דיין כיון שהתחיל להמשך עושה יי"נ אבל לא מיירי כלל לענין ניצוק וניצוק לא הוי חיבור ועיין בתוס'שר"ת פסק דניצוק לא הוי חיבור ולפי מה שביארתי הירושלמי נמי סובר הכי ודו"ק:

11 עוד שם תמן אמרי בשם רב מגעו של עובד כוכבים עושה יין נסך ופי' הפ"מ מגעו של עובד כוכבים אוסר בהנאה ובלבד בשותת דהיינו במשכשך כו' והוא דוחק:

12 ע"כ נראה לי דקאמר תמן אמרי בשם רב מגעו של עו"ג פי' בקילוח וקאי אלעיל דהוי חיבור וע"ז אמר ובלבד בשותת פי' שבא לתוך הכלי לא מן האויר אלא יורד מלמעלה לתוך הבור והוא כמו דאיתא בזבחי' ד' כ"ה זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי א"ל ר' זירא לר' חייא בר אשי ודילמא בשותת ופירש"י דילמא בשותת מידו לכלי ולא באו מן האויר וכן בסנהדרין ד' ע"ז הכא במאי עסקינן בשותת ופירש"י שאינו מרחיק אלא נופל ויורד כנגדו או דקאי אהא דאמר תחילה הקילוח כבור כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך וכמו שביארתי דסובר רב הונא דיין כיון שהתחיל להמשך עושה יין נסך וע"ז אומר תמן אמרי בשם רב מגעו של עו"ג עושה יין נסך פי' אם נגע בקילוח הוי יין נסך וע"ז אומר ר"נ בר יעקב אמר ובלבד בשותת פי' אם מגיע לתוך הבור רק שלא ירד לקרקע הבור אבל אם הוא עדיין באויר מרחוק לא הוי עדיין יי"נ דדווקא בשותת ודו"ק:

13 עוד שם שמעון בר חיי' הוה מתני לחיי' בר רב עובד כוכבים מאימתי עושה יי"נ א"ל משיודע בטיב עבודת כוכבים אפיק רב יאשי' מכילתא א"ל הדא דאת אמר בלוקח ענבים מן העובד כוכבים אבל עובד כוכבים עצמו עושה יין נסך ופי' הפ"מ בענבים כלומר עביט של ענבים עם יין דבהא אם אינו יודע בטיב עבודת כוכבים תלינן לקולא הואיל דאין היין עומד בפני עצמו אבל עובד כוכבים שנגע ביין עצמו אפי' תינוק בן יומו עושה יי"נ והוא דוחק:

14 ע"כ נראה לי שיש ט"ס בירושלמי וצ"ל הדא דאת אמר בלוקח עבדים מן העובד כוכבים אבל עובד כוכבים עצמו עושה יין נסך והוא כמו דאיתא בעבודת כוכבים ד' נ"ז הלוקח עבדים מן העובד כוכבים כו' וע"ז אומר דאפיק מכילתא פי' ברייתא דקאמרה דבלוקח עבדים מן העובד כוכבים יש חילוק בין גדולי לקטנים ותחלה הי' סבור דבעובד כוכבים נמי יש חילוק בין גדולים לקטנים וכן מדמה בכ"ס דילן ד' נ"ז ושם עבדים לעובד כוכבים עצמו וכמו דקאמר קתני מיהת גדולים אין קטנים לא ומשני תרגמא אבני שפחות וע"ז אמר לי' הדא דאת אמר בלוקח עבדים מן העובד כוכבים אבל לא בעובד כוכבים עצמו ואיפשר לומר דזה קאי על הא דאמר שם הלוקח עבדים מן העובד כוכבים אעפ"י שמלו וטבלו עושין יין נסך עד שתשקע כו' ובזה נחלק דאם הם קטנים אינו צריך עד שתשקע אלא אין עושין יין נסך מיד אבל לא בעובד כוכבים עצמו: